(בווידאו: 5 עובדות על כסף)
נתחיל במוסכם: מחירי הדירות בישראל גבוהים בצורה בלתי נסבלת; הציבור משווע לירידת מחירים, או לפחות לעצירת התייקרות הדירות לתקופה ארוכה, וגם לממשלה אמור להיות עניין בכך; הביקוש לדיור הוא קשוח ועולה משמעותית על ההיצע; כדי למנוע מהדירות להתייקר, יש להגדיל משמעותית וללא הרף את היצע הדירות למכירה ולהשכרה.
במלים אחרות: לציבור ולממשלה יש עניין שאנחנו, היזמים וקבלני הבנייה, נבנה ונבנה ונבנה, וכמה שיותר. לשם כך, הממשלה צריכה לתת תנאים שיעודדו ויזרזו את הבניה הרוויה, ובעיקר - למנוע נפילה של החוליה הפחות חזקה בשרשרת, קבלני הביצוע. קריסות של קבלנים גורמות לעיכובים ישירים בפרויקטים ויוצרות צרות צרורות לרוכשי הדירות ולרשויות המדינה, ולמדינה יש אינטרס עליון למזער את מספר הקריסות הללו.
ניהול תזרים המזומנים הוא הבעיה הגדולה של מרבית העסקים - אבל אצל קבלני הביצוע בתחום הבנייה זהו עניין של להיות או לקרוס. קבלני ביצוע מתקיימים בחוסר ודאות ברמה של רולטה רוסית גם כאשר הם רווחיים - בגלל מורכבויות בתזרים המזומנים שרבות מהן כלל לא תלויות בהם.
אחד התרגילים הקלים ביותר שהמדינה יכולה לבצע מבלי לפגוע באיש, ולשמור על קיומם של קבלני ביצוע רבים, היא לאפשר לקבלנים לשלם את המס בתנאי "שוטף פלוס 30".
הוצאות משתנות ולא ניתנות לתכנון
דחיית תשלום המסים של חלק מקבלני הבניין בחודש אחד לא תשפיע בצורה משמעותית על תקציב המדינה, ובמצב כיום, שבו המדינה דוחה עודפי תקציב משנה לשנה עד שתחליט מה לעשות בהם, היא לא תושפע ממנו כלל. קבלנים רבים, לעומת זאת, יראו בצעד כזה חבל הצלה, שיאפשר להם לגרור את התזרים בתקופות קשות במשך חודש חיוני אחד נוסף.
הוצאותיהם של קבלני הביצוע משתנות מחודש לחודש, אינן צפויות, קשות לתכנון ולעתים מזנקות לגבהים אדירים. חודש בעייתי אחד יכול לחסל קבלן רווחי שלרוב מתפקד היטב. בשל המורכבות וחוסר העקביות של ההכנסות וההוצאות, גם גובה המסים שמשלם הקבלן אינו צפוי, והקבלן יודע אותו ויכול להיערך לו רק ימים ספורים לפני התשלום. הקבלן משלם מסים ב-15 לחודש, את שכר העובדים הוא משלם ב-10 לחודש, ואילו את התשלומים מיזמי הבנייה והדיירים והאשראי הבנקאי הוא מקבל ב-30 לחודש, במקרה הטוב - וזאת, גם כשהמדינה עצמה היא מזמין השירות. כך נוצר אצל הקבלן בור קבוע של 20 יום בין ההוצאה להכנסה - שמצטרף לכל הסיכונים הנוספים. ואם לא די בכך, רבים מיזמי הבניה משלמים לקבלן ב"שוטף+90".
הבעיה הזאת קיימת אצל מרבית העסקים, אבל אצל הקבלנים היא קריטית דווקא בגלל שהקבלן מוציא ומכניס סכומי עתק שכל סטייה מהם עולה לו מיליוני שקלים. הקבלן משלם בנוסף על התשלומים הקבועים תשלומים חד פעמיים גדולים ופתאומיים כמו ציוד, שכר טרחה לאדריכל, בדיקות היתכנות לקראת ביצוע פרויקטים עתידיים, תשלומים שונים לעורכי דין (למשל על החתמת דיירים על תמ"א 38) ואגרות שונות ומשונות למדינה. התשלומים הללו הם בגדר השקעה בסיכון גבוה כי בזמן התשלום לא ברור עדיין אם ומתי הקבלן ירוויח ממנו.
המדינה יכולה להיות גורם מרכזי במשוואה ולשנות באופן דרמטי את מצבם של קבלני הבנייה. דבר לא יעזור לקבלנים שמנהלים את עסקיהם שלא כיאות. אבל המדינה יכולה לסייע לקבלנים היעילים ובעלי הפוטנציאל. שינוי במועדי תשלומי המסים ואגרות הקבלנים למדינה, שיאפשר להם לשלם לפי שוטף פלוס 30, יהיה צעד קטנטן ובלתי מורגש של המדינה לקראת הקבלנים וצעד ענק בשבילם - ובשביל כל רוכשי הדירות, כלומר, החברה הישראלית כולה.
הכותב הוא מהנדס, מנכ"ל ובעלי חברת נ. נווה - חברה לבנייה המתמחה בפרויקטים בתחום התמ"א 38, בנייה לפרטיים ובנייה רוויה