מה משותף למוני פנאן, ברנארד מיידוף, וענבל אור? כולם נחשבו לאנשים שכדאי להעביר לטיפולם כספים להשקעות, בנימוק שאם אדם כזה מתחייב בפניכם ונותן את המילה שלו, ברור שהוא גם יעמוד בהתחייבותו.
מה משותף לחברת אייס, חפציבה לפני הקריסה, מגה ודלק נדל"ן? לכולן היו מוניטין, היסטוריה ארוכה ואלפי לקוחות מרוצים, ומאחורי כל אחת מהחברות האלה עמדו אנשי עסקים מכובדים ורציניים, מהזן שנהוג לחשוב עליו שלעולם לא ייתן לעמל כפיו להתמוטט.
ובמציאות: אל תאמינו לאף אחד. כל האנשים והחברות שצוינו מעלה פשטו רגל. כל הכספים שהושקעו על סמך לחיצת יד, אמונה עיוורת, מילה ומוניטין אבדו וירדו לטמיון.
חברה בע"מ מול משקיע פרטי
בואו נעבור לרגע לצד של העובדות במקום להמשיך ולעסוק בבדיות. חברה בע"מ היא בדיוק ראשי התיבות שלה: "בערבון מוגבל". כלומר, החברה יכולה לפשוט רגל בכל רגע נתון ובעלי מניותיה חסינים מפני ההפסדים שלה. אם עשיתם עסקה עם חברה כלשהי, ללא קשר לשאלה אם היא מספקת ארטיק, ספה, טיסה לחו"ל או דירה תמיד קיים סיכון שהחברה תפשוט רגל ושכספיכם ייעלם.
כך הם פני הדברים גם בהקשר של משקיע פרטי. אם תיתנו את כספיכם לאדם פרטי, מפורסם ככל שיהיה, זה בדיוק מה שאתם עושים: נותנים כסף לאדם פרטי שייעשה בו כל שעולה על דעתו. גם אם הוא לחץ לכם את היד, גם אם הוא הבטיח.
לא מעט פנסים אדומים נצנצו מעל חלק מהעסקות של חברת אור סיטי נדל"ן. הראשון וחשוב שבהם הוא המהירות שבה נדרשו המשקיעים לקבל החלטות. כמה רוכשים בקבוצה סיפרו כי האיצו בהם לחתום על העסקה בו ביום, וכי הובאו במונית על חשבון החברה כדי להשתתף במכרז ובקבוצת רכישה של החברה. חשוב לזכור שאין שום עסקה שמאיצים בכם לפעול לטובת מימושה במהירות - ושהיא באמת טובה גם עבורכם. אין שום סיבה בעולם לשים הון עתק מבלי לחשוב קודם על העסקה, לפחות יממה. בנדל"ן או בכלל בעסקים רציניים, אין מקום למהירות: יש הזדמנויות ולעתים אפילו יש לחץ זמן, אבל אף לחץ זמן לא נמדד בשעות. מי שנלחץ וחתם על תשלום של 100 אלף שקל לאור סיטי רק בגלל שהאיצו בו, מגיע לו להפסיד. צר לי, אבל לא נמצאה תרופה טובה לטיפשות.
גם עיגול הפינות והוויתור על איש מקצוע שיעבוד עבורכם הוא פנס אדום גדול ומנצנץ. כפי שאיש לא ינסה להתקין בכוחות עצמו מערכת גז בבית, או לבנות מטוס קל מקיט של איקאה כך אין לאיש יכולת לעשות עסקות גדולות ללא ליווי וייעוץ. מי שחותם ומתחייב ללא איש מקצוע שיסייע לו - מגיע לו להפסיד.
כמובן שבכל עסקה יש מידה של סיכון. אבל כשמדובר בהשקעה בארטיק אפשר להשליך אותו לאשפה והנזק המרבי שייגרם לנו הוא כאב גרון, ואילו עסקות לרכישת ספה או טיסה לחו"ל שנפלו בסיכומו של דבר יאכזבו אותנו קשות, אבל הן לא ישנו את חיינו. לעומת זאת כשמדובר בסכומי עתק שנצברו בעמל רב או בכספי חסכונות של שנים, ומושקעים ברכישת נכס אכזבה מנפילת הפרויקט עלולה להסב נזקים כלכליים כבדים. כמו שאני רואה את זה אין כל כך ברירה, אלא לפתוח את הכיס ולשלם לעורך דין שילווה את תהליך רכישת הנכס שלכם. רק כך תוכלו לקבל ייעוץ משפטי נאות על החובות והזכויות שלכם.
אבל עולם כמנהגו נוהג, והרוכשים הפגועים של אור סיטי כבר קוראים להפעלת "שומרי סף" ואם אפשר גם להכניס עוד קצת רגולציה לתהליך רכישת הנדל"ן, בעקבות התפרקות החברה. אבל אין שום רגולציה שיכולה לעזור לאנשים תמימים. המציאות המרה היא שהרגולציה כבר קיימת, ולפיה הכסף שמקבל הקבלן מרוכשי הנכס מוכנס לחשבון נאמנות ומועבר לחשבון הקבלן רק לאחר שמתקבלות כל הערבויות המספקות. בדיוק לשם כך הרוכשים שוכרים שירותים של עורך דין: כדי לוודא שתהליך הרכישה מתקדם כסדרו. מי שמעגל את הפינה הזו, ומנסה לחסוך בעלויות האלה עלול לסיים את הסיבוב העסקי בנפילה כואבת.
קשה לי לדמיין הפעלת רגולציה על קבוצות רכישה לנדל"ן. הרי קמו כבר לא מעט קבוצות רכישה בארץ. למשל קבוצות שפעלו מול חברות הלוויין והכבלים כדי להשיג תנאים טובים יותר, או קבוצות של אימהות שמנסות להשיג הוזלות בקנייה קבוצתית של רכישת חיתולים או תחליפי חלב. בכל המקרים האלה מדובר בקבוצות רכישה ואין שום סוג של רגולציה שיכולה לאכוף עצמה על קבוצה של אנשים שמוכנים לעבוד יחדיו כדי להוזיל עלויות. הבעיה היא לא קבוצות הרכישה אלא האמון שהתמימים נתנו בפרצוף היפה של המוכרים וכמובן שבמוכנותם של אותם אנשים תמימים לתת את כספם ללא מגבלות וערבויות.
ליבי ליבי עם כל מי שנפגע מהעסקות של ענבל אור. אין ספק שקיבלתם שיעור יקר. אבל מכאן ועד להאשמת הממשלה או הרגולטורים המרחק רב. האחריות במלואה מונחת על כתפיכם. עם כל הכבוד לכישורים שלכם, אין באמת דרך שמאפשרת לרוכשים מן השורה לעקוף את אנשי המקצוע וגם להישאר רגועים שכספם מטופל כפי שהובטח.
יהודה מודעי הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית