פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מכס על יבוא המלט? החברות המקומיות לא יפשטו את הרגל

      היצרניות המקומיות נפגעו ממחירי המלט המיובא והן מנסות לשכנע את הממשלה להטיל היטל היצף. את הקמפיין שהן מנהלות עוד ילמדו בבתי הספר. דעה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      מלט (צילום: shutterstock)

      השבוע חזרה לכותרות הבקשה של יצרני המלט להטיל היטל היצף על ייבוא מלט מיוון ומטורקיה. אני מניח שבסופו של דבר, שר הכלכלה יפעיל הגיון בריא. אבל גם אם ההיטל לא יוטל, כדאי שילמדו את הקמפיין של יצרני המלט בבתי ספר לתקשורת, תחת הכותרת: "איך מונופולים משכנעים פוליטיקאים שהציבור צריך לשלם מחיר גבוה".

      הרקע לבקשה היא המחאה של 2011. עד אז, היה בישראל רק יצרן מלט אחד, נשר, ובנוסף, היתה כמות שולית של ייבוא. בעקבות מחאת הדיור, חיפשו במשרדי הממשלה דרכים להורדת מחירי הבתים, והחליטו שאחד מהדברים שאפשר לעשות זה להגדיל את התחרות בענף המלט. אבל התברר שאין יותר מדי מתנדבים שרוצים לפתוח מפעלים לייצור מלט בישראל. לכן מה שעשו זה לגרום לנשר למכור לקבוצת משקיעים מפעל אחד קטן, מלט הרטוב, שממילא פעל רק לסירוגין.

      כנראה שבמשרדי הממשלה חשבו שכשיהיו שתי חברות שמייצרות מלט, תהיה תחרות ומחיר המלט ירד. רק שזה לא קרה: המשקיעים שרכשו את מלט הרטוב רצו להחזיר את ההשקעה שלהם, ולכן היה להם מאד חשוב שהמחירים ישארו גבוהים, וזה כמובן התאים גם לבעלים של נשר.

      רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

      לקריאה נוספת:
      לרוכשים נמאס להמתין להיתרים, ופרויקט מגורים בפלורנטין בוטל
      יוזמת רשם השכירויות נפלה, קבלו את תקנות השקיפות בדירות שכורות
      מנכ"ל עמידר: "צריך לשאוף לכך ש-5% מהדיור במדינה יהיה ציבורי"

      אבל בשנתיים האחרונות קרה משהו: יש ירידה בבנייה בטורקיה וביוון, ולכן חברות שמייצרות שם מלט נתקעו עם עודפים. את העודפים האלה הן היו מוכנות לשלוח לישראל במחיר נמוך משמעותית מזה שבו מוכרים מלט כחול לבן. כמובן שחברות הבנייה הישראליות שמחו לקבל את המלט הזול, והחלק של הייבוא מכלל המלט בישראל גדל לאזור ה-20%.

      העלייה ביבוא והירידה במחירים הרגיזו את המשקיעים במלט הרטוב שקיוו שהם יוכלו להחזיר את ההשקעה שלהם ומהר. ירידת המחירים הרגיזה גם את בעלי הבית של חברת נשר שאחרי הרבה שנים של רווחים גדולים, צריכים פתאום להסתפק ברווחים הרבה יותר צנועים.

      אז בעלי הבית של מלט הרטוב ונשר פנו למשרד הכלכלה בטענה שייבואני המלט מוכרים את המלט שלהם במחיר נמוך במיוחד בשביל לגרום ליצרנים הישראלים לפשוט את הרגל. התקווה שלהם היא שמשרד הכלכלה ישתכנע ויטיל היטל היצף על המלט המיובא מה שיהפוך את הייבוא ללא כדאי.

      שולחים את העובדים לחזית

      לו ההחלטה היתה עניין של עובדות, זה לא היה מעניין. לכולם די ברור, שהייבואנים לא מסוגלים לספק את הדרישה של השוק בישראל, ושמחירי המלט הנמוכים אולי פוגעים ברווחיות של החברות הישראליות, אבל הם ממש לא הולכים לגרום לנשר לפשוט את הרגל. לכן בעלי חברות המלט נוקטים את התכסיס הקבוע של מונופולים בצרה. כבר לפני הרבה שנים, מנהלים של מונופולים למדו שאם השאלה בתקשורת תהיה השאלה האמיתית, כלומר כמה רווח המונופול יכול לעשות על חשבון הציבור, המונופול לא יקבל את מה שהוא רוצה. אז במקום לספר את האמת, הם שולחים מול התקשורת את הפועלים, כאילו הסיפור האמיתי הוא הסבל של העובדים ולא הרווחים של המפעל.

      זה מהלך גאוני: אף אחד לא ירחם על מונופול שמחזיק מחירים גבוהים, אבל כולם מרחמים על פועלים קשי יום. כי זאת באמת לא אשמתם של הפועלים שהם עובדים בחברה לא יעילה ושבעלי הבית שלהם רוצים להרוויח בלי להשקיע. אבל עם כל הצער על העובדים, זאת בעיה שצריכה להפתר בינם לבין המעסיקים שלהם, ולא על חשבון רוכשי הדירות, שכל אחד מהם משלם מס קטן כדי שהמפעל הלא יעיל ימשיך לעבוד. למעשה, המונופול מרוויח כל כך הרבה כסף על חשבון הציבור, שאם קיימת בעיה למצוא תעסוקה לעובדים שיפוטרו, הפתרון הטוב ביותר הוא שהעובדים ישבו בבית, שהממשלה תשלם את השכר שלהם, ועדיין מצבו של הציבור יהיה יותר טוב.

      אבל הסיבה שחשוב ללמד את המהלך הזה של מלט הרטוב בבתי ספר לתקשורת היא שבארץ יש עוד כמה מונופולים שעובדים בצורה מאד לא יעילה, והציבור משלם. לכן אפשר להיות די בטוחים, שאנחנו נתקל בעוד כמה סיפורים על פועלים שהמנהלים שלהם שולחים אותם לרחוב בשביל לשכנע את הציבור שהמחירים גבוהים רק בשביל להאכיל את הפועלים המסכנים, וממש לא בשביל לדאוג לרווחים של בעל הבית.

      ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וקבוצת ההשקעות אינפיניטי