יותר מ-100 מיליון שקל משלמת קבוצת מזרחי-טפחות בכל שנה בארנונה לרשויות מקומיות עבור שטחי הסניפים לשירות הקהל, ועוד עשרות מיליונים משולמים תמורת משרדי הנהלה, מחסנים וכיוצא בזה. ומזרחי כמובן לא לבד. הבנקים החזיקו יותר מ-10% מתקציב עיריית תל-אביב ב-2014. הסכומים העצומים נובעים מכך שתעריף הארנונה של בנק גבוה בסדר גודל מכל עסק אחר. התעריף השכיח למשרדים ולמסחר נע בין 200 ל-400 שקלים למ"ר לשנה, תלוי ברשות ובסוג העסק, ובמקרים בודדים יתקרב ל-500 שקלים. ארנונה למגורים נמוכה בהרבה, לרוב נעה בין 30 עד 50 למ"ר בבניינים ישנים ו-80 עד 90 בבניינים חדשים. הבנקים, לעומת זאת, ישלמו השנה יותר מ-1,360 למ"ר, בכל יישוב בארץ.
יש רשויות שבהן תופסים הבנקים שטח רב למטה ולוגיסטיקה, והן מבחינות בין סניפים מסחריים לשטחים המשמשים לצרכים מנהלתיים, וגובות תמורתם סכום מופחת. גם התעריף "המופחת" נע סביב 600 שקל למ"ר.
קשה להתקומם נגד הפער העצום בין מה שמשלמים כולם לבין מה שנדרש מבנקים. האוזן הציבורית שהורגלה בשיח על "עושק הארנונה", לא תשלים עם הוזלת תעריפים דווקא לבנקים "העשירים". אז הם פשוט נוטשים.
במשרד הפנים, הקובע את תעריפי הארנונה, לא ידעו להסביר את הפער הגדול בין בנקים לבין עסקים אחרים. בענף מספרים שהעיוות נולד כנראה בשנות ה-80. עד אז שילמו עסקים מס עירוני לפי מחזור המסחר. מכיוון שלבנקים אין "מחזור" מסחרי, סוכם שהם ישלמו לרשות המקומית סכום קבוע מראש. כשבוטל "מס העסקים" ובאה הארנונה, נקבעו תעריפים חדשים לפי כללים גורפים בהתאם לסוג השימוש ולסוג העסק. הבנקים, שכבר היה להם תעריף אחיד, נותרו עם החישוב הישן, שהיה גבוה בהרבה.
קיצוץ בתקציבי ממשלה
יהיה ההסבר אשר יהיה, השורה התחתונה היא שהרבה רשויות בישראל מקבלות כיום עשרות מיליוני שקלים מהבנקים בכל שנה. התפשטות הפעילות של הבנקים לשטחים נרחבים הובילה לכך שעשרות רשויות תלויות בתשלומי הארנונה משטחי הבנקים שבתחומן, כי הוא מהווה חלק משמעותי בתקציבן. בקטנות ובחלשות - הן מהוות מרכיב מרכזי בהכנסות משטחי מסחר. הטבלה מציגה את סך תשלומי כל הבנקים (באלפי שקלים) לכל רשות ומה חלקו מהכנסות מארנונה ב-2014.
במועצות בית דגן, אזור וחבל מודיעין, שנמצאות במקומות גבוהים בטבלה, תשלומי הבנקים מהווים שיעור משמעותי בתקציב, אך רובו משולם עבור מרכזים לוגיסטיים. התרומה לתקציב הכללי גדולה, אך לא צפויה הצטמצמות של הבנקים בשטחים אלה, ולכן לא נשקפת להן סכנה, מה גם שהן רשויות חזקות ויציבות פיננסית.
לעומת זאת, ברשויות כמו קרית שמונה, נהריה, בית שאן, עפולה ונתיבות, שתשלומי ארנונת הבנקים מהווה בין 4% ל-6% מתקציבן, אובדן הכנסה בשל סגירת כמה סניפים או צמצום בשטח סניפים עלול להיות מטלטל. רשויות כאלה, הנתמכות בתקציבי איזון, תלויות בארנונה גם כדי לקבל כנגדה כסף מהממשלה לרווחה, חינוך, תחבורה, ועוד. בנוסחת מאצ'ינג (סכומים כנגד סכומים), כמה מאות אלפי שקלים פחות בארנונה גוזרת הפחתת תקציב ממשלתי משמעותי.
לפי נתוני בנק ישראל, רוב הסניפים הנסגרים בינתיים בערים הגדולות, ולא בפריפריה. חיפה ש-3.73% מהכנסות הארנונה שלה מקורם בארנונת בנקים, ומייצגים יותר מ-100 מיליון שקלים, עלולה לאבד כמה מיליונים. ירושלים שקיבלה מהבנקים רבע מיליארד שקל ב-2014, המהווים 2.5% מתקציבה, תאבד גם הרבה כסף בסגירת סניפים. אבל הסכנה הגדולה נשקפת דווקא לתל-אביב, שבשנת 2014 היוו תשלומי הארנונה של הבנקים כמעט 11% מסך כל גביית הארנונה שלה.
האפקט של בתי מלון
"הסיטי" של תל-אביב, המרכז הפיננסי שהתפתח בדרום שדרות רוטשילד והרחובות בסביבתו, הולך ומשנה צורה. יותר ויותר מוסדות פיננסיים מעבירים את פעילות המטה והלוגיסטיקה לערים אחרות, המבנים מחליפים ידיים וסוג שימוש. רבים עוברים הסבה ומוכשרים להיות בתי מלון. כך בית הבנק לספנות ברחוב אחד העם, הבנק למסחר בפינת הרחובות לילנבלום ונחלת בנימין, בנק רוטשילד שבמקומו נפתח מלון "לילי אנד בלום", מלון 65 של רשת אטלס בשדרות רוטשילד, משרדי אמות ברחוב הרכבת והרשימה עוד ארוכה מאוד.
בכירים בתחום התכנון הבנייה בעירייה מעודדים את השינוי. לדידם, תיירים הם מנוף לפיתוח ולהתעוררות מסחר, ולכן שמחים בכל מבנה שמוסב למלון. אלא שמתחת להתחדשות האורבנית בחזות ופעילות הרחוב, מסתתרת מציאות שגזבר העיר צריך לתת את דעתו אליה בכובד הראש.
המוסדות הפיננסיים משלמים הרבה יותר ארנונה מבתי מלון. כמה יותר? פי עשרה ופי עשרים. לפי תעריפי הארנונה ל-2017, מלונות משלמים את התעריף הנמוך ביותר בת"א. לכל היותר 120 שקל למ"ר לשנה - התקרה למלונות 5 כוכבים. רוב המלונות יחוייבו לפי 3 ו-4 כוכבים, 68 עד 80 שקל לשנה למ"ר. קצת יותר מהארנונה למגורים, שהיא ארנונת הפסד.
הסתלקות בנקים והחלפתם בבתי מלון שתופסים שטח דומה, פירושה פערים מצטברים של עשרות מיליונים בכסף שמקבלת ת"א. מאז אוגוסט אנחנו מבקשים מהעירייה נתונים לגבי רשימת הבניינים בעיר שהוסבו לבתי מלון ופירוט השימוש הקודם בהם, ושוב ושוב נענינו שאין לה נתונים כאלה. יכול להיות שהרזרבות גדולות דיין ופרנסי ת"א לא צריכים לדאוג מאובדן ההכנסות, אפשרות אחרת היא שמישהו נרדם בשמירה על קופת העיר.