אחת מהשאלות המעניינות בכלכלה, ולא רק בכלכלה, היא למה אנשים פועלים באופן שמנוגד לאינטרסים שלהם למרות שהכתובת מרוחה על הקיר. אחת הדוגמאות היא אנשים שלקחו החלטה לא נכונה ומתעקשים להמשיך. למשל, משקיעים שרכשו מניה מתעקשים לעתים קרובות להמשיך להחזיק בה גם כשהמניה מפסידה. זהו אחד מהממצאים העקביים ביותר בשווקי הון: משקיעים מוכרים מהר מניות שנמצאות ברווח, אבל הם מוכנים להישאר כמעט לנצח עם מניות מפסידות. זה נכון למקצוענים, וזה נכון למשקיעים ביתיים.
נראה שמשהו דומה קורה גם לחלק מהרוכשים בפרויקטים של ענבל אור. החומר שהוצג בפני בית המשפט והאווירה הציבורית מלמדים שהסיכויים להבראת החברות הם כמעט אפסיים, במקרה הטוב. בכל זאת, מתברר שחלק לא מבוטל מהמשקיעים מוכן לתת לענבל אור סיכוי להסדר נושים. מן הסתם יש מי שאומר להם שניסיון להגיע להסדר נושים רק יעכב את המהלך לחילוץ הכספים מהחברות שבבעלות אור ויקטין את ההחזרים. בכל זאת, הם מעדיפים להיאחז בסיכוי הקלוש לקבל 100% החזר, על פני החילוץ הוודאי של חלק מההשקעה שלהם.
מכיוון שנימוקים כלכליים לא כל כך יכולים להסביר התנהגות כזאת, יש כנראה צורך בהסברים פסיכולוגיים. הסבר אחד הוא שאנשים רוצים לשמור על הדימוי העצמי שלהם. כחלק מהניסיון לשמור על הדימוי, הם מתקשים להודות בפני עצמם שהם עשו שגיאות. לכן אם משהו לא מצליח, הם ממשיכים אתו עד שהוא יסתדר, כדי שכולם יראו שהם עשו את הדבר הנכון. אלא שלרוע המזל, לעתים קרובות הוא לא מסתדר.
הסבר אחר הוא שאנשים לא אוהבים לשנות את הסטאטוס-קוו מכיוון שתמיד יכול להיות שרגע אחרי שהם ישנו אותו, משהו טוב יקרה. תחשבו על אדם שקונה כל שבוע כרטיס פיס עם אותו מספר. איך הוא ירגיש אם שבוע אחד הוא לא יקנה והמספר שלו יזכה? בהקשר של הרוכשים של ענבל אור, איך הם ירגישו אם אחרי שהחברות יפורקו והם יקבלו גרושים יתברר שלו הם היו מקשיבים לענבל אור ניתן היה להציל את החברות והם היו מקבלים את הדירות?
מעריכים יותר דברים שברשותנו
שני ההסברים האלו מתקשרים עם תופעה שלישית: אנשים מפחדים להפסיד הרבה יותר ממה שהם אוהבים להרוויח. תחשבו על הבחירה הבאה: אתם יכולים להפסיד 100 שקל בוודאות, או שאתם יכולים לקחת הימור שבו יש לכם 50% להפסיד 200 ש"ח ו- 50% לא להפסיד שום דבר. אחרי שהחלטתם, תחשבו על הבחירה הבאה: אתם יכולים להרוויח 100 שקל בוודאות, או שאתם יכולים לקחת הימור שבו יש לכם 50% להרוויח 200 שקל ו- 50% לא להרוויח שום דבר.
רוב האנשים מעדיפים לקחת הימור שיכול לחלץ אותם מהפסד (אבל גם להשקיע אותם בהפסד גדול יותר) אבל יעדיפו להסתפק ברווח של 100 על פני סיכוי להרוויח 200. לכן כששמים אנשים במצב שבו הם יכולים לממש הפסד או לקחת הימור שיכול לחלץ אותם מההפסד אבל יכול גם להגדיל אותו, הרבה מהם יעדיפו לקחת את ההימור כי כמעט הכל עדיף מבחינתם על הפסד ודאי.
אם כל הסיבות האלו לא מספיקות כדי לגרום לאנשים לסכן את כספם אחרי החלטות רעות, יש עוד שתי תופעות נוספות שמעודדות אותם לעזות זאת. הראשונה היא שאנשים לא יודעים להעריך סיכויים, בעיקר לא סיכויים נמוכים מאד וגבוהים מאד. לכן כשאומרים למישהו שיש לזה רק סיכוי של אחד למיליון, בהחלט סביר שהוא יענה ש"יהיה בסדר".
השנייה היא שאנשים מעריכים דברים שברשותם הרבה יותר מאשר דברים שנמצאים ברשותם של אחרים. חולצה נראית יפה יותר אחרי שקנינו אותה. את הבית שלנו אנחנו נמכור רק במחיר גבוה יותר מכפי שהיינו מוכנים לקנות אותו. באותה מידה, אנשים שלא רכשו דירה בפרויקטים של אור יתקשו לראות את הערך שמייחסים להן הרוכשים, כי מה שרואים מפה, לא רואים משם. לרוע המזל, זה נכון גם להפך, ולכן הרוכשים מתקשים לראות למה כל השאר חושבים שאין שום סיכוי שאור תחזיר את הכסף.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי