מלחמתו של שר האוצר, משה כחלון, במשבר הדיור צפויה להתמקד בקרוב בהטלת שני מסים חדשים. על פי המסתמן, כחלון יכליל בחוק ההסדרים שיוגש לשנים 2018-2017 מס מיוחד על בעלי 3 דירות ומעלה שיעמוד על כ-1,000 שקלים בחודש (כ-12 אלף שקל בשנה).צעד זה, שילווה בהטלת מסים גבוהים יותר על בעלי 4 ו-5 דירות, מהווה המשך למלחמתו של כחלון במשקיעים, במסגרתה העלה לפני כשנה את מס הרכישה על דירה שנייה ויותר לשיעור של בין 8%-10% ובכך ביטל את מדרגות המס שהיו נהוגות עד אז.
על פי המתווה שגיבש שר האוצר כעת, מי שמחזיק בבעלותו 4 דירות צפוי לשלם מס מוגדל בהיקף של 22 אלף שקל בשנה ואילו בעלי 5 דירות ישלמו מס בהיקף של 37 אלף שקל בשנה. על כל דירה נוספת, המיסוי צפוי לגדול בסכומים משמעותיים של כ-15 אלף שקלים בשנה.
צעד זה של שר האוצר אמנם מיועד להקטין את התמריץ להשקיע בנדל"ן מצד אחד, ומהווה מעין "מס חברתי", אולם על פי ההערכות בשוק בעלי הדירות צפויים לגלגל את העלויות החדשות לכיסם של שוכרי הדירות, באופן שעשוי לייקר את דמי השכירות בשוק.
ביקורת על הצעד החדש נשמעה גם מכיוונה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שהציעה לאחרונה להעניק נקודת זיכוי במס לשוכרי דירה. ח"כ מלינובסקי אמרה כי "התכנית של שר האוצר תוביל לפגיעה קשה הן בשוכרי הדירות והן במשכירים. היזומה אינה מביאה כל בשורה משום ששוק השכירות פרוץ ולפני הנתונים האחרונים כשליש מהמשכרים מעלימים מס. כמו כן, הטלת מס על משכירי הדירות באופן אחיד - אינה שוויונית" לדבריה, "התכנית אינה נותנת כל פתרון לבעיית שוכרי הדירות. צריך להקל על שוכרי הדירות בישראל שכורעים תחת הנטל במקום להקשות עליהם".
צעד זה של כחלון מתלווה לתזכיר חוק שאותו צפוי האוצר להפיץ בקרוב, במסגרתו יחודש מס הרכוש שאותו גובה המדינה מבעלי קרקעות בייעוד למגורים. חוק זה מבקש למסות מדי שנה חברות בנייה שמחזיקות קרקעות למגורים (בהיקף של 6 יחידות דיור ומעלה) ב-2.5% משווי הקרקע במידה ולא מקודמת בהן בנייה. חוק זה צפוי אף הוא להיות מקודם באמצעות חוק ההסדרים, ומטרתו להאיץ את הבנייה בקרקעות המיועדות לכך ולמנוע מצבים שבהן חברות בנייה מחזיקות בקרקע שנים רבות ואינן עושות בה שימוש.
מי שעוד מותח ביקורת חריפה על המהלך להטיל מס על בעלי 3 דירות ויותר הוא ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין. לדבריו, "החלטה כזו, אם תעבור, היא בבחינת ליקוי מאורות מוחלט ותגרום לנזק חסר תקדים לשוק הדיור. זוהי הצעה פופוליסטית שתביא אוטומטית להעלאת דמי השכירות על דירות אלה, הממוקמות ברובם הגדול בתל אביב וגוש דן, ושגרים בהן בעיקר סטודנטים וצעירים וכן אוכלוסיות בעלות אפשרויות מוגבלות - כלומר דווקא האוכלוסיות הצעירות והחלשות יסבלו מההחלטה. שנית, המהלך לא רק שלא יביא להכנסות של מיליארד שקלים למדינה, אלא יגרום לבריחה המונית של משקיעים למדינות אחרות שבהן הרגולציה ידידותית יותר ורמות המחירים של דירות להשקעה נמוכות יותר. אין בהחלטה הגיון כלכלי. יש לזכור כי חלק נכבד מבעלי הדירות אינם, חלילה, כרישי נדל"ן או משקיעים עתירי הון, אלא ישראלים מהמעמד הבינוני שבמהלך השנים רכשו דירות להבטחת הפנסיה שלהם".
כהן ציין כי בעיה נוספת בהחלטה היא העובדה שהיא אינה מבחינה בין שווי הדירות: "ההחלטה לא יוצרת כלל דיפרנציאציה בין דירות להשקעה יקרות, שמחיריהן מגיעים עד לעשרות רבות של מיליונים, לבין דירות קטנות בפריפריה או בת ים וכו', שנרכשו במאות אלפי שקלים עד כמיליון שקלים. "תמהני: האם בכוונת כחלון למסות במידה שווה דירות אלה כמו דירות יוקרה בחוף תל אביב בעשרות מיליונים? איך זה שכלכלני האוצר לא חשבו כלל על נקודה כל כך בסיסית זו?"