למרות זעקת ההסתדרות: ביטול דמי ההיתר לעובדי הבניין הזרים זו החלטה טובה

מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', שוק הנדל"ן הישראלי משווע ליציבות כלכלית וביטחונית, ונאלץ להתמודד עם שורת טלטלות כמו עלייה חדה במדד תשומות הבנייה, ביקוש גובר לדירות עם ממ"ד שהעלה ביקושים לדירות חדשות, ובראש ובראשונה מחסור חמור בעובדים בענף הבנייה שמוערך בכ-100 אלף פועלים שלאורך השנים רובם מגיעים באמצעות אשרות עבודה מהשטחים, וכניסתם לתחומי ישראל הוגבלה משמעותית עם תחילת המלחמה. עם זאת, חלק לא מבוטל מכוח האדם החסר כולל גם כ-15 אלף פועלים ממדינות זרות, בעיקר בתחומי הטפסנות, ברזלנות, ריצוף וטייחות, שרבים מהם חזרו למדינות מוצאם לאחר ה-7 באוקטובר.

גם בחלוף כמעט שנה וחצי, טרם נמצא מענה הולם למחסור הגדול בפועלים שמצטרף לשרשרת המשברים שפוקדים את שוק הדיור בשנים האחרונות וגורר עיכובים דרמטיים בהתחלות בנייה חדשות, קושי בהשלמת פרויקטים ועלייה נוספת במחירי הדירות. סיבות אלה הביאו לגיבוש התוכנית הממשלתית לעידוד תעסוקת ישראלים בענף הבנייה, אלא שחרף ההצהרות האופטימיות תוכנית זו רצופה קשיים וטרם יצאה לדרך.

למרות הזעקה של ההסתדרות, ההחלטה האחרונה של שר הפנים, משה ארבל, לבטל את דמי ההיתר עבור עובדים זרים בענף הבנייה מגיעה בעיתוי קריטי. על-פי ההחלטה, החל מהחודש הבא ועד סוף השנה קבלנים המביאים עובדים במסגרת הסכם בילטרלי ייהנו מפטור מלא מדמי ההיתר לעובדים ומעסיקים. מעסיקים שיביאו עובדים ממדינות זרות במסגרת פרטית ייהנו מהפחתה של 50% בתשלום.

דמי ההיתר, אגרה שנתית שעומדת על כ-14,000 שקל המשולמת למדינה עבור כל עובד זר, מהווה משקולת נוספת מיני רבות על כתפי הקבלנים והיזמים. זו אמנם הוצאה חיונית שנועדה לממן את מנגנוני הפיקוח וההסדרה של העסקת העובדים הזרים, אך במציאות שבה קבלנים רבים סופגים קשיים תזרימיים ומשוועים לפריצת דרך, דמי ההיתר הם נטל כלכלי שמאט את היכולת להביא עובדים במספרים הנדרשים. ביטול האגרה בעת הזו היא המעשה הנכון, אך הגיעה מעט מאוחר מדי.

המשבר בענף הבנייה לא התחיל אתמול. לאורך השנים האחרונות, וביתר שאת מתחילת המלחמה, הפגיעה בזרימת העובדים הפלסטיניים הובילה לשיבושים קשים בפרויקטים, לעיכובים בלתי נסבלים ולהחמרה בעלויות. גם הצעדים שננקטו עד כה, כמו הגדלת מכסות עובדים זרים ושיתופי פעולה עם מדינות זרות - לא צלחו. הביורוקרטיה המכבידה, אי ודאות ביטחונית ומדינית מתמשכת והעלויות הגבוהות שכרוכות בהבאת עובדים, הפכו את המהלכים הללו לחסרי השפעה ממשית בשטח. התוצאה היא משבר עמוק שפוגע בשוק הנדל"ן כולו. מציאות זו פוגעת בקבלנים, וממילא בעיקר באזרחי המדינה, שמוצאים עצמם במרדף מתמשך ובלתי פוסק אחר דירה במחיר סביר.

על אף שביטול דמי ההיתר הינו מהלך הכרחי שמתיר את אחד החסמים הכבדים בפני היזמים, מוטב היה שהמדינה תנקוט בו כבר בחודשי המלחמה הראשונים, כאשר ההשלכות המרחיקות לכת למחסור בכוח אדם היו ברורות ומורגשות בשטח. היעדר תכנון מראש לטיפול במשבר הפועלים הזרים והפלסטינים כאחד, מחייב תהליך עמוק ויסודי של הפקת לקחים. ראייה צופת פני עתיד, ניהול סיכונים ומתן תשומת לב לקשיים הרגולטוריים שידועים מבעוד מועד, יכינו את המדינה למשבר הבא. בעתות משבר כלכלי עם עליית מחירים, לאזרחי ישראל ולמשק כולו אין את הלוקסוס להמתין להסרת חסמים כמוצא אחרון.

בצד החיוניות של המהלך, הורדת דמי ההיתר לא תהיה לנצח והיא לבדה רחוקה מלהעניק מזור מספק למשבר בענף הבנייה. יש להשקיע בטכנולוגיות בנייה מתקדמות שיקטינו את התלות בכוח אדם וישפרו את היעילות בעבודה. כמו כן, נדרש לפעול להרחבת מכסות העובדים הזרים עד לייצוב המצב בענף, לקצר תהליכי אישור בירוקרטיים ולספק תמריצים ממשיים לעובדים ישראלים להיכנס לענף באופן שייתן מענה ארוך טווח ולא מענה נקודתי כפלסתר. בנוסף, יש צורך בקידום תוכניות חינוכיות ומקצועיות שימשכו צעירים לעבודה בבנייה, תוך הבטחת תנאים נאותים ושכר מתגמל על מנת להעלות את האטרקטיביות של המקצוע ולהפוך אותו מאפור ושוחק לחדשני ובעיקר כדאי.

ענף הבנייה הוא מנוע מרכזי בצמיחה הכלכלית של ישראל, ופגיעה בו משמע פגיעה בכלל המשק. ההחלטה של שר הפנים ארבל היא התחלה מבורכת, אך היא חייבת להיות חלק מתוכנית רחבה ומקיפה יותר. דיור בר השגה איננו מותרות אלא זכות בסיסית ומנוף לאיתנות כלכלית. המשבר הנוכחי יכול להיות הזדמנות עבור מקבלי ההחלטות - לשנות את מפת סדרי העדיפויות בהורדת חסמים ולהכין כבר עכשיו ארגז כלים מתקדמים כדי להתמודד עם המשבר הבא.

אלון יוניאן הוא יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה 'זמורה'