נדרש ניתוח כירורגי, לא פלסטר: ענף הבנייה זקוק למהפך אמיתי

בעשורים האחרונים שוק הנדל"ן הישראלי ידע אתגרים רבים, אשר לחלק גדול מהם המדינה טרם מצאה מענה הולם וארוך טווח. כשוק המתאפיין ברגישות גבוהה להחלטות כלכליות, לצעדים שונים במדיניות פנים ולמצב הבטחוני, הרי שכשל באחד ממרכיבי השוק עלול להשפיע במהירות על יתר המשתנים ולהוביל לתאונת שרשרת בענף כולו.

בשנה וחצי האחרונות, ענף הנדל"ן שמשווע ליציבות כלכלית וביטחונית, מתמודד בצל המלחמה עם סדרת שינויים טקטוניים בהם עלייה חדה במדד תשומות הבנייה, ביקוש גובר לדירות עם ממ"ד שהעלה ביקושים לדירות חדשות על פני דירות יד שנייה, וכמובן ירידה דרמטית בהתחלות בנייה עקב מחסור חמור בעובדים בענף הבנייה.

המחסור החריף בכ-100,000 פועלים, בעיקר בעקבות חסרונם של העובדים הפלסטינים, שכניסתם לתחומי ישראל הוגבלה עם תחילת המלחמה, הביא לגיבוש התוכנית הממשלתית לעידוד תעסוקת ישראלים בענף הבנייה, שעיקרה מתן מענקים ותמריצים מוגדלים לעובדים. שמונה חודשים לאחר השקתה וההצהרות האופטימיות בצדה, התוכנית טרם יצאה לדרך.

למרות הכוונות הטובות והערך החשוב בהעסקת כוח עבודה מקומי, התוכנית במתכונתה הנוכחית משקפת מספר נקודות תורפה: המרכזית שבהן נוגעת לתקציב הנמוך שהוקצה לתוכנית בגובה של 30 מיליון שקלים בלבד. התקציב מעיד על פסימיות בכל הנוגע ליכולת לסחוף ישראלים לעבודת כפיים, לצד העובדה שהוא ימנע שילוב של עובדים חדשים בתהליכי ההכשרה והפעלת טכנולוגיות מתקדמות שהוטמעו בענף לאורך השנים, ויותירו מעט מאוד מקום למענקים אפקטיביים.

בנוסף, התמקדות התוכנית במענקים מפתים לטווח קצר של מספר חודשים לא מספקת מנגנונים לשימור העובדים לטווח ארוך. ללא השקעה בתנאי עבודה ראויים שכוללים תנאי בטיחות מתקדמים, מסלולי קידום מוגדרים ושכר הולם, סביר שגם העובדים שכן ייקלטו בענף, ינטשו אותו במהרה וניוותר שוב עם מחסור בכוח אדם.

סוגייה נוספת שלא זוכה לביטוי מספק בתוכנית היא הכשרה מקצועית מתאימה. בענף כה תובעני, הכשרה איכותית, רלוונטית ומותאמת לעידן הנוכחי הינה תנאי בסיסי להצלחת העובדים ושימורם בטווח הארוך. מערכי ההכשרה הקיימים זקוקים לשדרוג וריענון באופן שיכשירו עובדים לא רק למקצועות המסורתיים, אלא גם לשיטות בנייה מתקדמות וטכנולוגיות חדשות המאפשרות ייעול תהליכים ושיפור איכות העבודה.

נקודה נוספת שמציבה סימן שאלה בנוגע למשיכת כוח עבודה מקומי לענף גם בעוד שנתיים, היא הגדלת מספר העובדים הזרים, שעל-פי התוכנית מכסתם מ-50,000 ל-65,000, ובכך היא יצרה מצב שבו מצד אחד היא מעודדת עבודה עברית, ומצד מסתמכת על כוח עבודה חיצוני.

ככל שיש רצון לחולל תפנית מערכתית בכוח העבודה בענף הבנייה, מומלץ לבצע בתוכנית מספר שינויים, להלן:

1. התאמת התוכנית לקהל היעד העיקרי: הדור הצעיר בטווח גילאי 20-30 שנמצאים בשנותיהם הראשונות בשוק התעסוקה, מעוניין לפתח בעיקר קריירות שמתאפיינות בגמישות, טכנולוגיה ותחושת משמעות. כדי לגשר על הפער בינן לבין העבודה הפיזית הקשה וחסרת היוקרה בבנייה יש לשלב בתוכנית קורסים והכשרות בטכנולוגיות מתקדמות ופרויקטים חדשניים. על-ידי שיווק התוכנית כדרך להשתלבות בעידן החדשני של בנייה חכמה וידידותית לסביבה, בשילוב הסברה נכונה על הערך החברתי והכלכלי שהיא מביאה עמה ניתן יהיה למשוך יותר צעירים להשתלב בענף.

2. הגדלת התקציב והיקף התוכנית: כדי להניע שינוי משמעותי על הממשלה להגדיל את התקציב באופן ניכר כדי להרחיב את מעגל העובדים המצטרפים לענף וליצור תמריצים משמעותיים יותר בדמות מענקים מוגדלים והכשרה מסובסדת. תוספת תקציב תאפשר יצירת מערך תומך שלם שיכלול ייעוץ קריירה, ליווי מקצועי ותמריצים מיוחדים לאלה שישולבו במקצועות נדרשים כמו ברזלנות וטפסנות.

3. העדפת עובדים ישראלים כיעד לאומי: על הממשלה להפנות משאבים להכשרת עובדים ישראלים, להציע תנאי עבודה טובים יותר ולהקטין את התלות בכוח עבודה זר. תוכנית שתציע לעובדים מקומיים אופק תעסוקתי יציב עם הכשרות מתקדמות ושכר מתגמל שאינו נשען על מעקים, תהפוך את ענף הבנייה לאטרקטיבי. כך תחזק העבודה העברית את הכלכלה המקומית ותסייע בצמצום פערים חברתיים.

לסיכום, התוכנית הממשלתית החדשה היא צעד בכיוון הנכון, אך אסור שתהיה פתרון זמני שלא יספק את המענה הנדרש לבעיות העומק של ענף הבנייה. מענקים כספיים יכולים לעודד הצטרפות ראשונית, אך ללא שיפור משמעותי בתנאי העבודה ומהלכים לשימור העובדים, הם עלולים לנטוש את הענף במהרה. אסור שהפתרון למחסור האדיר בפועלים יהיה תרופת הרגעה שתתן מענה קצר מועד עם יעילות מוטלת בספק. זה הזמן של מקבלי ההחלטות להוביל מהלך שייצר דור חדש של עובדים מקצועיים ויעלה על נס את התרומה החברתית והלאומית שבעבודה בבנייה.

אלון יוניאן הוא יו"ר הוועדה המרחבית לתכנון ובניה 'זמורה'