בימים של מלחמה ושיח על חטופים, קל מאוד להרגיש שהערבות ההדדית נרמסת במקומות החשוכים ביותר. הדו"ח של מבקר המדינה על הדיור הציבורי משקף את הריסוק הזה בצורה חדה ומדאיגה. בזמן שילדינו נמצאים בשדה הקרב ומאות אלפי משפחות איבדו את בתיהם, החשיפה בדו"ח על התנהלות הממשלה שעושה כל שביכולתה לחסל את הדיור הציבורי, וגוזלת את כבשת הרש מהאנשים המוחלשים ביותר - מטלטלת את הנפש, כשהמסר המהדהד הוא אדם לאדם זאב.
הביקורת המרכזית של המבקר היא על כך שלמרות ההתחייבות מ-2021 לייצר תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח לחסרי דיור, לא קיימת תוכנית כזו ואין כוונה אמיתית ליצירתה. תוכנית כזו אמורה הייתה לטפל בבעיית חסרי הדירה שאינם יכולים לרכוש דירה בישראל, אבל גם לא מצליחים לעמוד בתשלומי השכירות בשוק הדיור המופקר שנוצר כאן.
בישראל ישנן כ-4,700 משפחות הממתינות לדיור ציבורי במשרד השיכון, 27,000 במשרד העלייה והקליטה, ועוד כ-183,000 משפחות שמקבלות סיוע בשכר דירה זעום של 700-1,200 שקלים. עבור כל אותן משפחות אין פתרון דיור קבוע ויציב, והן ננטשו והופקרו על ידי המדינה, כשהן נזרקות מדירה לדירה, ללא יכולת להשיג יציבות וביטחון בקורת גג.
דו"ח המבקר, שהתייחס למספרים האלה, מתאר רק את קצה הקרחון של הבעיה, כשהוא מתמקד בממתינים במשרד השיכון בלבד. יש להדגיש שהבעיה הרבה יותר גדולה ממה שהוצג בדו"ח, ורק פתרון מערכתי רחב יביא לפתרון הבעיה. אימהות חד הוריות, קשישים, אנשים עם מוגבלויות, נפגעות אלימות ומשפחות עניות, אבל גם אזרחים ממעמד הביניים שמתפרנסים מעבודה קשה - כולם וכולן מתדפקים על דלתנו כדי שנציל אותם מהמציאות האכזרית הזו, מול חוסר הסיוע של משרד האוצר ומשרד השיכון.
לצערנו, יש מי שאוטם את האוזניים ומשאיר את הדלת סגורה בפני אותם אזרחים; מבקר המדינה חושף שכמעט כל תוכנית לשיקום הדיור הציבורי שנידונה בשנים האחרונות נדחתה או לא יושמה, ולכן משבר הדיור הציבורי רק הלך והחריף. לא חסרות דוגמאות לתוכניות כאלה, ומבקר המדינה הזכיר רק את חלקן בדו"ח שלו. למשל, האוצר התנגד לחיסול תוכנית "לגור בכבוד" של השר יואב גלנט, שהייתה אמורה לייצר 72,000 דירות ציבוריות על פני עשר שנים.
זאת, למרות שהתוכנית התבססה על עתודות קרקע, התייעלות הסיוע ומתן הטבות ליזמים, ולא כללה הוצאה תקציבית. המבקר ציין גם שהאוצר חיסל כל תוכנית להכניס דיור ציבורי לתוכניות הממשלתיות השונות, כמו "דיור בהנחה" ו"מחיר למשתכן", וזאת למרות שהתקבלה החלטה במקרקעי ישראל ליישם תוכנית כזו, והאובדן הכספי מההכנסות היה מעל 8 מיליארד שקלים.
האוצר והשיכון גם לא רכשו דירות כפי שהבטיחו בדיוני התקציב, ובתירוצים כאלה ואחרים התקציבים נגזלו. אפילו תוכניות ליישום של שכירות לטווח ארוך עבור חסרי דירה, שהם פחות יעילות, לא יושמו על ידי האוצר, וזאת למרות שהאוצר טען שזה מודל "יעיל" יותר. גם את ההמלצות של הוועדה למלחמה בעוני שהמליצה להעלות את מספר הדירות הציבוריות ל-110,000 דחו באוצר, והעובדה שכיום יש פחות מחצי מהקמות הזאת כנראה לא מטרידה אף אחד בשיכון או באגף תקציבים.
אם לא די בכך שממשלת ישראל לא בונה ולא קונה דיור ציבורי, היא גם מנסה לגזול מהדיירים הקיימים את הדירות שרכשו בהנחה, בטענה שזה הוביל לירידה במלאי. זו הסיבה שחוק המכר בוטל כבר בשנה שעברה. גם כאן המבקר חשף את השקר של האוצר והשיכון - כשהראה שמכר הדירות לא קשור לרכישת הדירות, כיוון שהרכישה נעשתה במרכז, ואילו הדירות שנמכרו היו בפריפריה. בנוסף, חלק מהדירות שנמכרו היו ישנות והרוסות. על דברי המבקר אפשר להוסיף ששולמו מאות אלפי שקלים למדינה בתשלומי שכירות עוד לפני שהדירות נמכרו לדיירים, והכספים האלו, שיועדו לרכישה לדיור הציבורי, נגזלו על ידי האוצר.
ובכלל, כדאי לשאול האם לאנשים מוחלשים לא מגיעה הנחה על דירה, בדיוק כפי שמגיע לאנשים יותר עשירים ממעמד הביניים שקיבלו הנחות של מאות אלפי שקלים במחיר למשתכן. לנו ברור שבאוצר מנסים לגזול את הדירות האלה כדי לייצר פרויקטים של התחדשות עירונית שיימכרו בשוק החופשי בהיקף כולל של מיליארדים, בעוד הדיירים המוחלשים ידחקו החוצה לעוני; זה הרי כבר קרה בבית החולים תל השומר, בה קרקע של דיור ציבורי נגזלה ונמכרה לכל המרבה במחיר.
לסיכום, הדו"ח של המבקר על הדיור הציבורי צריך להדהד באוזניהם של החיילים שנמצאים בחזית והאזרחים שעובדים קשה ומשלמים מיסים. המסר ברור - הממשלה נטשה את אזרחיה והיא לא תהיה שם כשנזדקק לה. המפונים בדרום ובצפון כבר חווים את זה, אך הדו"ח מראה שכולנו חשופים לאותה התנהלות אכזרית, המבטאת שיטה כלכלית נוקשה שהשתלטה על תהליך קבלת ההחלטות.