תשעה ארגוני חברה אזרחית עתרו היום (ה') לבג"ץ נגד חוק ועדות הקבלה, לאחר שהורחבה תחולתו בתיקון שעבר במושב האחרון של הכנסת. הארגונים העותרים הם: מרכז עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, במקום - מתכננים למען זכויות אדם, "אחותי" למען נשים בישראל, האגודה לצדק חלוקתי, פרויקט גילה להעצמה טראנסית ואגודת יהודי אתיופיה.
החוק המקורי שעבר בשנת 2011, נועד להכשיר פרקטיקה שנאסרה על ידי בג"ץ בפרשת קעדאן, באמצעותה מנעו יישובים שהוקמו על ידי אגודות שיתופיות מערבים להתגורר בהם. זאת, על ידי תיקון פקודת האגודות השיתופיות (תיקון מס' 8), באופן שהתיר לקבוצת יישובים שהוגדרו כ-"קהילתיים" להפעיל ועדות קבלה אשר ימנעו ממועמדים לרכוש בהם קרקע או אף להתגורר בהם, אם הוועדה מצאה אותם בלתי מתאימים למרקם החברתי־תרבותי" של היישוב.
עתירות לבג"ץ שהוגשו נגד ההסדר לאחר שעבר, נדחו בשנת 2014 על חודו של קול בעילה של חוסר בשלות, משום שלפי עמדת הרוב לא ניתן היה לבסס שהחוק יוביל לאפליה אסורה היות שהוא טרם יושם.
הארגונים שעותרים לבג"ץ כעת, טוענים שהיוזמה להרחיב את תחולת החוק נובעת מכך שהצליח להגשים את תכליתו המקורית הפסולה, שהיא למנוע מערבים להתגורר ביישובים שנועדו ליהודים, וזאת בהסתמך על ההצהרות המפורשות של יוזמיו.
משכך, לשיטת העותרים לא ניתן עוד להתעלם ממטרותיו הגזעניות של החוק ומהתוצאה שהוא מוביל אליה, שהיא פגיעה בזכות החוקתית לשוויון הן של האזרחים הערבים-פלסטינים והן נגד מגוון רחב של קבוצות מודרות אחרות. לכן עתירת הארגונים מבקשת כי בג"ץ יורה על ביטול החוק כליל או לכל הפחות ימנע את הרחבת תחולתו.
"הצהרות הגלויות של יוזמיו מעידים על תכליתו הגזענית"
תיקון פקודת האגודות השיתופיות חל כיום על 437 יישובים שהם יותר מ-41% מכלל היישובים בישראל ומתיר הפעלת ועדות קבלה בכל המועצות האזוריות החולשות על כ-80% משטח המדינה.
בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד ד"ר סוהאד בשארה ממרכז עדאלה, נטען שמהות התיקונים שהובאו לחוק לצד ההצהרות הגלויות של יוזמיו ומקדמיו לאורך הליך החקיקה, מעידים על תכליתו הגזענית שהיא הדרה, הפרדה וייהוד המרחב. כל אלה מהווים לדעת העותרים תשתית עובדתית רחבה המבססת פגיעה בזכויות יסוד שמאיינת את עילת חוסר הבשלות על פי עמדת הרוב דחתה את העתירות נגד החוק במתכונתו הראשונית, ומחייבת כעת את ביטול ההסדר כולו.
הסמכת ועדות הקבלה מובילה לדעת העותרים גם לפגיעה בזכות לשוויון של מגוון אוכלוסיות מודרות נוספות. על פי העתירה, הוראות החוק מדגישות ביתר שאת שהמאפיין המשותף של היישובים בהם החוק חל, אינו אלא הרצון של תושביו לחיות עם אנשים הדומים להם, וכי התוצאה היא העמקת מדיניות הסגרגציה ואי הצדק החלוקתי במשטר המקרקעין של המדינה.
העתירה גם מפנה אל חוות דעת שחוברה על ידי "פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה" בהקשר לתיקון החוק, בה נכתב שהוא "מייצר מרחב עצום הסגור בפני רוב האוכלוסייה הישראלית, והנשלט בפועל על ידי קבוצה קטנה ופריבילגית של אזרחי המדינה".
"אי הצדק החלוקתי בשיטה הזו פוגע בקבוצה רחבה של אוכלוסיות מודרות"
העותרים מדגישים כי אף גוף אינו רשאי להגביל את הזכות הבסיסית של בני אדם לבחור מקום מגורים, על בסיס תכונותיהם האישיות או מוצאם. על כן, מבחן הקבלה המכונה "התאמה לחיי חברה בקהילה", או קריטריונים כגון "התאמה לרקע חברתי-תרבותי" או "למאפיינים הקהילתיים הציבוריים", הם מבחנים שאינם לתכלית ראויה.
"אנשים עם מוגבלות פיזית או נפשית, עניים, אקדמאים, מובטלים, עשירים, עבריינים, שופטים, לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, הטרוסקסואלים, נשים, גברים, דתיים, חילוניים, ימניים בדעותיהם או שמאליים בהשקפותיהם, קיצונים או מתונים, יהודים מזרחים, אשכנזים או ממוצא אתיופי או אזרחים ערבים - כולם זכאים, מכוח עקרונות השוויון, להתגורר בכל עיר, עיירה, כפר או יישוב במדינת ישראל." (מתוך העתירה)
ד"ר סוהאד בשארה ממרכז עדאלה מוסיפה: "הכנסת והממשלה ממשיכים להרחיב ולהעמיק מדיניות קרקע גזענית המנוגדת לעקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי, כאשר יוזמי החוק הנוכחי אינם מסתירים את כוונתם לשכלל באמצעותו את הסגרגציה והעליונות היהודית במרחב. ועדות הקבלה הפועלות בחסות החוק הזה, מעניקות לקבוצה מצומצמת של בעלי אמצעים את הזכות לקבוע מי עוד ייהנה ממשאבי הקרקע שבשליטתם, מתוך מטרה להסדיר בחוק הדרה על רקע לאום. ואולם, אי הצדק החלוקתי הכרוך בשיטה הזו, פוגע בקבוצה רחבה של אוכלוסיות מודרות נוספות ולא רק באזרחים הערבים-פלסטינים".