שחררו אותנו: כיצד הפך רחם האישה לשיח כלכלי בינלאומי?

היקף האוכלוסייה בעולם, שאוטוטו מתקרב לכ-8 מיליארד בני אדם, הפך במהלך השנים נושא מטריד שמעסיק כלכלנים בינלאומיים רבים, הקוראים להפחתת אוכלוסיית העולמית בדרכים "קונבנציונליות", או ש-"לא קונבנציונאליות".

לגישתם, הגידול באוכלוסייה, גורם בין היתר לפליטת גזי חממה, מה שעשוי לפגוע בכלכלת העולם. טענה מגוחכת לכשעצמה, אבל מספיקה כדי להפחיד אומות שלמות בעולם כולו - ולקיים "כנס חירום" העוסק בנושא "פיצוץ האוכלוסין" הצפוי בישראל בעשורים הקרובים.

מבחינת האו"ם, אחד הארגונים שמכתיבים סדרי עולם וכלכלה, ואחד הגורמים הבולטים שעשה את הבלתי אפשרי והצליח גם להיכנס לרחמה של האישה - ככל שגידול האוכלוסייה העולמי נמשך, הדבר יוצר סיבוכים אפשריים במאבק בשינויי האקלים.

בשנה האחרונה פורסמה תחזית מחלקת האוכלוסין של האו"ם (UNPD) לפיה הודו עתידה להחליף את סין כמדינה המאוכלסת ביותר בעולם. הודו, לצורך העניין, מתהדרת היום עם כ-1.41 מיליארד בני אדם ומספר האוכלוסייה בסין עומד על 1.43 מיליארד בני אדם. כך, שבעוד ואוכלוסיית סין הגיעה לשיאה ב-2022, בהודו צופים שהמדינה תגיע לשיאה מבחינת היקף האוכלוסייה ב-2064 - אלא אם כן, האו"ם יתערב.

מאז 2016, קרן הילדים של האו"ם (UNICEF), יחד עם קרן האוכלוסין של האו"ם (UNFPA), השיקה יוזמה עולמית להתמודדות בנושא ילודה ב-12 מדינות, בהן רווחה תופעה של נישואי ילדים ומתבגרים. היוזמה כללה את המדינות בנגלדש, בורקינה פאסו, אתיופיה, גאנה, הודו, מוזמביק, נפאל, ניז'ר, סיירה לאון, אוגנדה, תימן וזמביה.

מטרת האו"ם לא נועדה לטפל בבעיה החברתית-ערכית השוררת במדינות אלה, אלה על מנת להגביל את היקף האוכלוסייה. פעילות האו"ם הצליחה, בגדול, אפשר לומר, שכן מהדו"ח האו"ם שיצא בשנה האחרונה מצוין שנרשמה ירידה משמעותית ברמת הילודה של מתבגרים במרכז ודרום אסיה.

מבחינת האו"ם, שיעור פריון רצוי ומתמשך הוא כזה שמספר הילדים שנולדו לאישה אחת עומד על 2.1 בלבד. עמידה ביעד כזה, לגישתם, נחוצה "כדי להשיג יציבות באוכלוסייה". הודו, היא שהובילה את הירידות המשמעותיות בשיעור הילודה בקרב מתבגרים, בה שיעור הפריון ירד מ-116 לכל 1,000 נשים ל-43 לכל 1,000 נשים.

בהשוואה לשיעור פריון שהחזיקה המדינה באמצע שנות ה-90' ועמד על 3.4 ילדים לאישה (בדומה לישראל), כיום שיעור הפריון בהודו עומד על 2 ילדים בלבד לאישה, אפילו מתחת לנתון הפריון המומלץ של האו"ם. מבחינת הודו והאו"ם, מדובר בהישג מרשים בעיקר לאור העובדה שבשנות ה-60', התמודדה המדינה עם אוכלוסייה שגדלה במהירות והחזיקה בשיעור פריון שעמד כמעט על 6 ילדים לאישה בממוצע.

בחזרה לסין: בשנת 1979 קידמה המדינה "בקרת אוכלוסין" באמצעות התוכנית להגבלת הילודה ומדיניות הילד האחד. סין חששה בזמנו מפיצוץ אוכלוסין, שכן מאז שנות ה-50' עד סוף שנות ה-60' קצב האוכלוסייה במדינה גדל ב-20 מיליון איש מדי שנה!!!

מאז מדיניות הילד האחד, המפלגה הקומוניסטית הסינית חוששת שאוכלוסייתה עוברת התכווצות מהירה מדי, עשויה להזדקן עוד לפני שתספיק להתעשר. היות וכך, החל מ-2015 החלה סין לשנות את המדיניות שהייתה נהוגה ואפשרה לזוג הורים להביא שני ילדים. לאחרונה שינתה שוב את מדיניות הפריון וכיום היא מאפשרת ילודה של שלושה ילדים במשפחה.

לסין אכן יש סיבה לדאגה. המדינה שניהלה מדיניות עיקשת ופעלה לירידה משמעותית של האוכלוסייה עשויה ליפול כלכלית במידה ולא יתרחש עבורה איזה "נס פריון", כך מעריך פרופ' אמריטוס בבית הספר לכלכלה בלונדון צ'ארלס גודהארט, ומחבר שותף של המהפך הדמוגרפי הגדול. הערכות הן, כי קצב האוכלוסייה בסין צפוי לרדת בכ-6 מיליון מדי שנה. "אם אתה מסתכל על מפת העולם של המדינות שהולכות להצטמצם בגודל האוכלוסייה, זה בעצם מתחיל במרכז אירופה והולך מזרחה עד ליפן על פני רוסיה וסין", הבהיר וילמוט.

הפחדים בסין תקפים לכל מדינות המערב, כמו יבשת אירופה, צפון אמריקה, מזרח ודרום אסיה. מעבר לשיעור פריון נמוך במדינות המערב, הקורונה ומגיפות נוספות לא היטיבו גם הן עם המצב, ומעדכון של האו"ם שהתפרסם בשנה האחרונה, מאז 2019, קצב גידול האוכלוסייה העולמי ירד מתחת ל-1%.

להערכת האו"ם בין השנים 2020-2021 נרשמו 15 מיליון מקרי מוות בעולם, בשל מגפת הקורונה. אוכלוסיית אירופה, לצורך הדוגמא, הצטמצמה ב-744,000 איש ב-2020 וב-1.4 מיליון ב-2021. הירידה בהיקף האוכלוסייה האירופית החלה מאז 1950בשל עלייה במקרי מוות, הגירה, מגיפה ושיעור נמוך בפריון, כך שהצפי כיום הוא, שאוכלוסיית אירופה תמשיך ותצטמצם עד שנת 2100.

למרות ההאטה בילודה, הצפי הוא כי עד סוף 2080 אוכלוסיית העולם תגיע ל-10.4 מיליארד בני אדם, ורק אז תחל לרדת. כל המצקצקים בלשונם להפחתת הילודה צריכים להבין שיש לכך השפעה כלכלית עצומה. אולי לא למדינות כמו הודו, או סין שעדיין מתהדרת בתואר "בעלת האוכלוסייה הגבוהה ביותר בעולם", אלא למדינות המערב, כאמור, כאשר כיום, מתוך 197 מדינות העולם, ל-69 מהן יש יעדים להפחית את שיעור הילודה.

לנתוני הדמוגרפיה בעולם קשר ישיר לכלכלה. ההון האנושי הוא אחד היסודות עליהם ניצב הביטחון הלאומי של כל מדינה. נמצא, כי יציבות מדינות עלולה להתערער נוכח השינויים הדמוגרפים שהן עוברות במגזרי האוכלוסייה שלהן. כך למשל, הצפי הוא כי אוכלוסיית העולם מזדקנת והיא צפויה להגיע לכמיליארד בני אדם בגילאי 65 ומעלה עד 2030 ול-1.6 מיליארד עד 2050. עד 2030 אחוז האנשים בני 65 ומעלה במזרח ודרום אסיה יכפיל את עצמו מ-13% ל-26%. באירופה וצפון אמריקה, כמעט 19% מהאוכלוסייה הם בני 65 ומעלה, ושיעור זה צפוי לעלות לכמעט 27% עד 2050.

נושא זה מציב אתגרים מדיניים-פוליטיים באותן מדינות שחוששות מקיפאון כלכלי. חלקן מתייסרות ומדברות בנשימה אחת על פתרון יוצא דופן: עידוד הגירה! לצד קריאות לעידוד "פרונטליזם" - ילודה וריבוי טבעי!! מי היה מאמין.

המשמעות היא, כי מצד אחד, מומחים בינלאומיים ובהם האו"ם מוטרדים מהימצאותם של 8 מיליארד בני אדם בעולם ש"זורעים הרס על הפלנטה", ומצד שני נכנסים לפאניקה מפני שיעורי הזדקנות גואים וירידה בשיעור הילודה מה שיוביל להאטה כלכלית ושחיקת הציביליזציה. ביפן, אגב, יש כאלה שכבר החלו לדבר על הכחדה אפשרית של "הגזע".

נוצר מצב שברחבי העולם מתקיים מרוץ להבטחת "דיבידנדים דמוגרפיים" מהר מהר לפני שהירידה בשיעורי הילודה תגרור גם את "המהגרים" ותדרדר את הצמיחה הכלכלית.

איך עושים את זה? כבר היום מדינות המערב, באירופה, וארה"ב, מסתכלות בתקווה לעבר מדינות אפריקה שמדרום לסהרה, שם צפויה צמיחה אדירה. מדובר בעיקר ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מצרים, אתיופיה, הודו, ניגריה, פקיסטן, הפיליפינים והרפובליקה המאוחדת של טנזניה. הצפי הוא כי מדינות אלה יהוו יותר ממחצית מגידול האוכלוסייה בעולם ב-30 השנים הבאות, ויצרו את מה שפקידי האו"ם מכנים: "דיבידנד דמוגרפי".

במדינות המערב מסתכלים בהערצה על הודו ושאר "הנמרים האסיאתיים והאפריקנים", ורוצים לעודד הגירה למדינתם. יש רק לקחת בחשבון כי הגירה חיובית של צעירים ממדינות לא דמוקרטיות אליהן, לא צפוי לסייע לעתידן הכלכלי, אלא דווקא להביא לשינוי בצביונן, מה שכבר מתרחש, ומהווה משבר כמעט בכל מדינה.

הסיפור של ירידה בשיעורי הילודה, בסופו של דבר הוא סיפור של שחרור האישה, של "השתלטות עוינת" של פקידים, גורמים בינלאומיים שנושאים בתואר של "מומחים" כדי לשלוט על רחמה של האישה, וגודל המשפחה.

הסכנה מגיעה כאשר מדינות שמתחילות לאבד את הקרקע הדמוגרפית מתחילות להפעיל לחץ בלתי מתקבל על הדעת על נשים להביא ילדים לעולם, או להיפך, תלוי במדיניות הממשלתית. הן הודו והן סין ביקשו במשך עשרות שנים לשלוט בנושא הפוריות: הודו הייתה המדינה הראשונה בעולם שהייתה לה מדיניות לאומית לתכנון משפחה אותה השיקה ב-1952, בעוד שסין יישמה את מדיניות הילד האחד שלה בתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת.

שתי המדינות הטילו מדיניות אכזרית, וכל זה "למטרות פיתוח". בטורקיה, למשל, הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן גינה את נושא תכנון המשפחה וקרא לאמהות לקחת אחריות אם הן מולידות הרבה ילדים. הגישה הבינלאומית דוגלת בצמצום ילודה או עידוד ילודה רק אם הדבר תורם לכלכלת המדינה, כשהם מתייחסים לבני האדם כ"גורם ייצור".

ישראל היא מדינה ייחודית מבין מדינות המערב מבחינה דמוגרפית והיא מתאפיינת בשילוב חריג של פריון גבוה, תמותה נמוכה והגירה חיובית - כל אלה מביאים לגידול מהיר של האוכלוסייה. נכון ל-2022 חיים בישראל כ-9.72 מיליון תושבים, ובעשור האחרון גדלה כמות התושבים בכ-2 מיליון בני אדם.

לפי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2032, תעמוד אוכלוסיית ישראל על כ-11.3 מיליון תושבים ובעוד 40 שנה מהיום אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה ולעמוד על יותר מ-18 מיליון.

אם נוסיף לכך את מצבה הכלכלי הטוב של ישראל, בהשוואה למדינות אחרות, ואת גילויי האנטישמיות הגוברים בעולם, ניתן להניח כי זרם ההגירה לישראל עתיד לעלות בעשור הקרוב. לשם ההמחשה, מדובר על תוספת של יותר מארבע ערים עם כמות תושבים כמו של תל אביב. זהו קצב גידול של כ-200 אלף תושבים בשנה (כ-1.8% בממוצע בשנה).

מבחינת ישראל, קצב הגידול הטבעי הרב מהווה קרש קפיצה כלכלי, וזאת בעיקר במידה והאוכלוסיות הלא יצרניות בישראל, חרדים וערבים שהן גם מרובות ילדים, ייקחו חלק בנטל הכלכלה והחברה, דבר שהחל להתרחש בחברה החרדית.

בינתיים ניתן לומר כי מדינת ישראל נהנית מתור הזהב כמעט מכל הבחינות. הכלכלה פורחת, כשבעשור האחרון קצב הצמיחה השנתי הממוצע היה יותר מ-3.5 אחוזים. שיעור החוב הלאומי (ביחס לתוצר) נמוך משמעותית מזה של ארה"ב; שיעור האבטלה קרוב לאפס; האינפלציה בישראל נמוכה ממדינות המערב ורמת החיים עולה בהתמדה ומהפכת ההייטק הקפיצה את ישראל לחזית הטכנולוגיה העולמית, הרוח החדשנית הייחודית שלה מושכת משקיעים מכל העולם.

לצד זאת המדינה היהודית חתמה על הסכמי שלום עם מדינות הליגה הערבית וממשיכה להעמיק את שיתוף פעולה עם מדינות ערביות נוספות. מדינות אחרות כארה"ב, סין, יפן, הודו, אירופה וברזיל וכמעט כל מדינה באירופה, רואה בישראל שותפה אסטרטגית. ישראל היא בסופו של דבר סיפור הצלחה מדהים.

יש עוד הרבה מה לעשות, הרבה מה לתקן, כדי שהאזרח הקטן בישראל ירגיש את כל "הטוב" הזה. מה שבטוח, בהסתכלות למתרחש לעבר שכנותינו מדינות המערב ואסיה, בישראל השיח בנושא גידול אוכלוסין צריך להיות "מאתגר" ולא להתייחס לכך כ"מצב חירום" (כפי שקורה היום).

כבר היום אנו מוכיחים שמדינות בכל יבשות העולם מחפשות את ישראל לא רק כדי שתספק עבורם "גז טבעי" או "אמצעי לחימה", אלא הן מעוניינות בהון האנושי הקיים פה.