תאונות העבודה הפכו בישראל למכת מדינה של ממש - בייחוד בענף הבנייה. מדי יום אנחנו שומעים על עוד ועוד הרוגים ופצועים. כדי להבין את סדרי הגודל של אותה מכה: בשנת 2018 נהרגו 38 אנשים ונפצעו 208. נציין כי עוד לא הגענו למחצית שנת 2019, וכבר נהרגו 19 עובדים בתאונות עבודה, ונפצעו עוד 63 עובדים באורח קשה ובינוני.
אלה הן "עשרת המכות" בתאונות העבודה וכיצד ניתן להתמודד עמן.
1. העדר הרתעה פלילית
כיום אחוז המקרים של תאונות עבודה בהם נפתחת חקירה פלילית הוא מזערי, ועוד יותר קטן הוא אחוז המקרים בהם החקירה מגיע לכתבי אישום. הגשת כתבי אישום על ידי הפרקליטות נדירה, בין השאר כתוצאה מזירות "מזוהמות" (הכוונה לאזור תאונה שעבר "טיפול" או שונה על ידי מי שנכח במקום בין קרות התאונה ועד שמגיע החוקר), סדר עדיפויות לקוי, והעדר משאבים.
הדרך להתמודד עם המכה הזו היא להגביר משמעותית הגשת כתבי אישום, שכן במצב הקיים קיימת אפס הרתעה. כדי ליצור אפקט ממשי של הרתעה בענף הבנייה, יש צורך בהגשת כתבי אישום חמורים וסנקציות פליליות כנגד אותם קבלנים רשלניים באופן פרסונלי.
2. עיצומים כספיים נמוכים
הסנקציות הכספיות הקיימות כיום כנגד קבלנים רשלניים שלא פועלים לתיקון ליקויי בנייה לא יוצרות אפקט הרתעה ממשי, אם בכלל. העיצומים הכספיים נמוכים, וגם אם הם מוטלים, הם ניתנים לשינוי, השהייה, והליכי ערעור מנהליים. יש צורך בהפעלת סנקציות קיצוניות וכבדות, שיפגעו בכיס. רק כך העיצום הכספי יהיה בעל אפקטיביות ממשית.
3. תפזורת של גופים
האחריות לנושא מתחלקת בין מס' משרדי ממשלה וגורמי אכיפה, ללא משאבים וללא הסדרה שהוזנחה במשך שנים על ידי הרגולטור. ברור כי במצב שכזה, בו הליך הפיקוח וההסדרה מפוזר בין גורמים כה רבים, אין כל אפשרות פרקטית לבצע שינוי משמעותי לצמצום התאונות בענף הבנייה.
4. כמות פקחים זעומה
אחת מתוצאות חוסר ההסדרה כיום היא כמות מפקחי הבנייה הזעומה עד כדי גיחוך באתרי הבנייה בישראל. כך למשל מדוח המבקר האחרון עולה מסקנה ברורה לפיה שיעור הביקורים הזעום של מפקחי הבנייה באתרי הבנייה (17 חוקרים בלבד על 12,000 אתרי בנייה), מטיל ספק משמעותי ביחס לאפשרות להפיק לקחים במנהל הבטיחות להישנות תאונות. כדי לצמצם את תאונות העבודה יש צורך בהקצאת משאבים דחופה להגדלת מספר הפקחים.
5. חוסר התמקצעות של חוקרי תאונות
במדינה מתוקנת, כשאדם היה נהרג באתר בנייה, האתר היה נסגר עד להודעה חדשה. בישראל - האמבולנס מפנה את הגופה, המשטרה מגיעה ורושמת כמה דברים, האתר נפתח וכאילו דבר לא קרה. לעיתים מגיע מפקח, לאחר הרבה זמן מקרות התאונה, כאשר לא מעט זירות "מזוהמות". בנוסף, רוב הפקחים עובדים בתנאים מחפירים ולא מאפשרים להם להגיע לחקר האמת. במקרה שכזה, הסיכוי שיוגש כתב אישום שואף לאפס. יש צורך דחוף בהקמת יחידה ייעודית במשטרה שתתמקצע בחקר תאונות עבודה לצמצום מצבים אלו ולתקצב אותה כראוי.
6. עבודה בגובה
כיום, חלק לא מבוטל (אם לא מכריע) של תאונות העבודה מתרחשות כתוצאה מעבודה בגובה. על הקבלנים ליתן תשומת לב מרבית לפיגומים ומעלונים תקינים, הדרכה מתאימה לעבודה בגובה, קסדות, שילוט מתאים והקפדה על הוראות הבטיחות כנדרש.
7. הסדרה חקיקתית
גם בפן החקיקתי יש צורך בתיקוני חקיקה לא מורכבים, שיכולים בזריזות יחסית ליצור סמכויות לרשם הקבלנים. למשל, לפתוח הליכי משמעת ושלילת רישיון של קבלנים במקרי הפרת בטיחות, אימוץ עזרי בטיחות ותקינות אירופאיות ועוד.
8. חוסר תמריצים חיוביים
מעבר להיעדר הרתעה אפקטיבית, אין כיום תמריץ חיצוני לקבלני בנייה ובעלי פרויקטים להקפיד על הוראות בטיחות. יצירת תמריצים חיוביים לעידוד שמירה על הבטיחות, כמו קדימות במכרזים ציבוריים למשל, תוכל לתמרץ וליצור תחרות בטיחותית שתפחית את מספר התאונות, ומנגד, תדחוק כלכלית קבלנים מפירי חוק.
9. עבודת קטינים
בתוך ענף לא מפוקח זה, ישנם לא מעט פציעות (ואף מוות) של קטינים בתאונות עבודה. רק לסבר את האוזן, מאז סוף שנת 2015 נהרגו לא פחות מ-6 בני נוער באתרי הבנייה. לאור הסכנות שבענף, יש צורך בקביעת איסור גורף של בני נוער לעבוד באתרי בנייה בישראל. כיום הוראה זו מיושמת בשעה טובה בהוראת שעה, אך יש להפוך אותה לקבועה ובצורה מוסדרת ופרמננטית בחוק.
10. "שינוי תפיסה"
במדינה נהיו אדישים להזנחה הפושעת ולדלות המשאבים בענף. אנו מקבלים מדי יום ידיעות על הרוגים ופצועים כדבר שבשגרה. יש לשנות את סדר היום הציבורי בנושא זה, ולהעמיד בראש סדר העדיפויות טיפול ממשי ועמוק במכת המדינה שלא מפסיקה לגבות קורבנות מיותרים.
חשוב לזכור שלא מדובר ב"גזירת גורל". צעדים אלו ורבים אחרים יוכלו ליצור מודעות לסביבה בטוחה יותר, ויוכלו למזער משמעותית את מספר הנפגעים וההרוגים, בתקווה שהשנה הבאה נוכל להיפטר מ"מכת תאונות העבודה" או לפחות לצמצמה דרמטית.
הכותב הוא מומחה תביעות נזיקין, תאונות וביטוח, עומד בראש משרד עו"ד עמיקם חרל"פ ושות'