פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מרכז טאוב: הסיבה העיקרית למינוס - לוקחים משכנתא וגרים בשכירות

      מחקר חדש שבדק את הפער בין ההכנסות להוצאות משקי הבית בישראל מצא כי מי שרכשו דירה בפרויקט עתידי ובינתיים משלמים שכר דירה - הם בעלי הפער השלילי הגבוה ביותר

      מרכז טאוב: הסיבה העיקרית למינוס - לוקחים משכנתא וגרים בשכירות

      (בווידאו: דוח ה-OECD על דיור, חינוך ותשיות במהדורה המרכזית)

      מחקר חדש של מרכז טאוב שמתפרסם היום (רביעי), אשר נערך על ידי החוקר קיריל שרברמן בשיתוף ארגון "פעמונים", בדק את הפער בין ההכנסות להוצאות של משקי בית בישראל, תוך בחינת מאפיינים כמו מעמד חברתי-כלכלי, גיל, מצב משפחתי והוצאות על דיור.

      מהנתונים עולה כי ההוצאות על דיור הן המשמעותיות ביותר בקביעת גובה הפער בין ההכנסות להוצאות בקרב לא-נשואים, והמעמד החברתי-כלכלי הוא הגורם המשמעותי ביותר בקרב נשואים. עוד נמצא כי חלה עלייה מהירה בסך האשראי שלקחו משקי בית בשנים האחרונות, אולם מצבה של ישראל בהשוואה בינלאומית טוב מאוד.

      על פי ממצאי המחקר, במשקי הבית בישראל קיים פער שוטף שלילי (ההוצאות גדולות מההכנסות) אשר עלול להגדיל את הסיכון של משק הבית להיקלע לבעיות כלכליות. שיעור משקי הבית הנמצאים בפער שלילי באוכלוסייה היהודית הוא כשליש מכלל גילאי 60-25 - כ-35% ממשקי הבית של נשואים ו-39% בקרב לא-נשואים (נכון ל-2015).

      לקריאה נוספת:
      העליון דחה את הערעור של ענבל אור על פירוק החברות בבעלותה
      ירושלים: אושרה תוכנית פינוי בינוי ל-400 דירות חדשות
      נחתם הסכם גג ענק בחיפה: 15 אלף דירות חדשות

      למכירה\ להשכרה (אורי לנץ)
      פער שלילי גדול במיוחד בקרב שוכרי דירות צעירים ומבוגרים (צילום: אורי לנץ)

      הגורמים המשפיעים ביותר על פער שלילי: דיור ומעמד חברתי-כלכלי

      אחת ההוצאות העיקריות של משק בית היא ההוצאה על דיור (שכירות או משכנתא). בשל מרכזיותה של ההוצאה, ובשל העובדה שמחירי הדיור עלו משמעותית בעשור האחרון, משקי הבית סווגו לפי סוג ההוצאה על דיור: דמי שכירות, תשלומי משכנתא, שכירות וגם משכנתא או ללא הוצאה. המחקר מצא כי משקי בית המשלמים גם שכירות וגם משכנתא (למשל, משקי בית שרכשו דירה בפרויקט עתידי ובינתיים מתגוררים בשכירות) - הם בעלי הפער השלילי הגבוה ביותר מבין כלל קבוצות ההוצאה; וכי הפער גדול במיוחד בקרב משקי בית של לא-נשואים, שבראשם בני 60-50 ובקרב משקי בית של נשואים בני 50-40. עם זאת, מדובר בקבוצה קטנה מאוד (אחוזים בודדים) מסך משקי הבית בישראל.

      עוד נמצא כי רוב משקי הבית המשלמים רק החזרי משכנתא לא נמצאים במינוס. המאזן הכספי במשקי בית של נשואים שמשלמים רק שכר דירה נמצא בממוצע מאוזן, ללא פער חיובי או שלילי בולט; אך במשקי בית לא-נשואים נמצא פער שלילי בקרב שוכרי דירות צעירים במיוחד (גילאי 29-25) ומבוגרים במיוחד (גילאי 60-50). במרכז טאוב טוענים כי כצפוי, בקרב משקי בית ללא עלויות דיור כמעט אין פער שלילי, ואצל רובם ההכנסות אף עולות על ההוצאות.

      סוג ההוצאה על דיור התברר כמשמעותי לגודל הפער השלילי גם בבדיקה שכללה שילוב בין כמה מאפיינים, כמו גיל ראש משק הבית, מקום המגורים והרקע החברתי-כלכלי. בקרב משקי בית של לא-נשואים, ההוצאה המשולבת על משכנתא ועל שכירות היא הגורם המשפיע ביותר. על פי הדוח, הוצאה זו הגדילה את הפער השלילי לנפש ב-156% ביחס למשק בית ללא הוצאות על דיור (ששאר מאפייניו זהים). הוצאה על שכירות בלבד הגדילה את הפער ב-52%, ועל משכנתא בלבד ב-39%. 3 מאפיינים אלה היו הגורמים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על גודל הפער השלילי השוטף במשקי בית של לא-נשואים.

      בקרב נשואים השפעתו של סוג ההוצאות על דיור על הפער בין ההוצאות להכנסות הייתה נמוכה בהרבה. הוצאה על משכנתה וגם על שכר דירה הגדילה את הפער השלילי ב-14 אחוזים (המאפיין השני בהשפעתו על גודל הפער), הוצאה על שכירות - ב-7 אחוזים (המאפיין הרביעי בחשיבותו), והוצאה על משכנתה הגדילה את הפער השלילי באחוז אחד בלבד ביחס למשקי בית זהים במאפייניהם שאין להם הוצאה על דיור.

      לעומת זאת, בקבוצת הנשואים, המעמד החברתי-כלכלי הוא הגורם המשפיע ביותר על גודל הפער השלילי. על פי הדוח, השתייכות למעמד חברתי-כלכלי נמוך (חמישון הכנסות תחתון) הגדילה את הפער השלילי ב-23% ביחס למשק בית במעמד חברתי-כלכלי גבוה (חמישון עליון). בקרב לא-נשואים השתייכות למעמד הנמוך מגדילה את הפער השלילי ב-37%, אולם כאמור, בקבוצה זו סוג ההוצאה על דיור משפיע במידה רבה יותר.

      חלקה של ההוצאה על הדיור בכלל ההוצאות (יח"צ , מרכז טאוב)
      חלקה של ההוצאה על הדיור מכלל ההוצאות (מקור: מכון טאוב)

      הוצאות על ביגוד וקוסמטיקה ועלויות הדיור מגדילות את הפער השלילי

      ניתוח נוסף במחקר של מרכז טאוב בחן את ההשפעה של חלוקת תקציב ההוצאות בין קטגוריות צריכה שונות על גודלו של הפער השלילי. מהממצאים עולה שהוצאות אישיות - הכוללות ביגוד והנעלה, שירותי כביסה, תספורת וקוסמטיקה - מגדילות את הפער השוטף השלילי בשיעור הגבוה ביותר, הן בקרב נשואים (7.2%) והן בקרב לא-נשואים (4.6%). עורך המחקר מעריך כי הסיבה להשפעה הרבה היא שהוצאות אלו אמנם אינן תכופות אך הן גדולות יחסית, ולרוב לא מתוכננות, ולכן מקשות על ניהול מאוזן של התקציב; וזאת בניגוד להוצאות קבועות ומתוכננות כמו שכר דירה, חינוך ואחזקת דירה.

      ההוצאה השנייה במידת השפעתה על הפער השלילי בקרב לא-נשואים היא משכנתא: 3.8% (לעומת 1.9% בקרב נשואים). בקרב נשואים הקטגוריה השנייה בהשפעתה היא הוצאות אחזקת דירה (חשבונות מים, חשמל, ארנונה וגז), והיא מגדילה את הפער השלילי ב-6.8% (בקרב לא-נשואים ההשפעה של סעיף הוצאה זה אינה משמעותית).

      אחד הניתוחים במחקר סיווג את משקי הבית החייבים לפי הגורם שהם חייבים לו כסף: בנקים - חובות בגין הלוואות, חיובי אשראי, יתרת חובה ופיגורי משכנתא; גופים מסחריים - חובות לספקים ולנותני שירות (ובכלל זה חובות ארנונה ותשלומי חשמל), הלוואות חוץ-בנקאיות (חברות ביטוח ואשראי), תשלומים למוסדות חינוך ועוד; ומשפחה וחברים. על פי הממצאים, רוב משקי הבית הנמצאים בחובות (93%) חייבים כסף לבנקים, 46%-51% חייבים לחברים ומשפחה, ובין 21% ל-37% חייבים לגורמים מסחריים.

      בבדיקה לפי קבוצות גיל נמצא כי סך החוב הממוצע (ל-3 הגורמים) עולה עם הגיל: החוב הממוצע בקבוצת הגיל 29-25 עומד על כ-150 אלף שקל, לעומת כ-315 אלף שקל בקבוצת הגיל 60-50. החוב הגבוה ביותר לבנקים נרשם במשקי בית בקבוצת הגיל 49-45, והחוב הגבוה ביותר למשפחה ולחברים, וכן לגורמים מסחריים, הוא בקרב גילאי 60-50.

      התפלגות משקי בית לפי סוג ההוצאה על הדיור (יח"צ , מרכז טאוב)
      התפלגות ההוצאה על הדיור לפי סוגי משקי בית (מקור: מכון טאוב)

      עיקר החובות לגורמים מסחריים - אשראי לגופים חוץ בנקאיים

      השוואת סך החובות לפי מעמד חברתי-כלכלי (חמישוני הכנסה) מראה כי אין פער משמעותי בין החמישונים בסכום החובות, אולם ניכרים פערים בחלוקה לגורמים בעלי החוב. על פי המחקר, בעוד שחמישון ההכנסה הגבוה ביותר חייב את הסכום הגבוה ביותר לבנקים (כ-174 אלף שקל), חמישון ההכנסה התחתון חייב את הסכום הנמוך ביותר לבנקים (כ-88 אלף שקל). מנגד, החמישון התחתון חייב את הסכום הגבוה ביותר למשפחה וחברים (כ-110 אלף שקל). המשמעות היא שעקב ההכנסה הנמוכה של משקי בית בחמישון הנמוך ביותר, הבנקים אינם מאשרים להם אשראי גבוה, אך הם מצליחים לגייס את הסכום מחברים ומבני משפחה.

      ניתוח של חובות לגורמים מסחריים מעלה כי הגורם השכיח ביותר בקבוצה זו הוא חובות פיננסיים - בעיקר לאשראי מגופים חוץ-בנקאיים (חברות ביטוח, או חברות כרטיסי אשראי למשל). הגורם השני בשכיחותו הוא חובות ארנונה וקנסות, הגורם השלישי הוא הוצאות על חינוך, והגורם הרביעי הוא חובות לספקי תשתיות (חשמל, מים וגז).

      לפי שרברמן, "המשמעות היא שתרומתן של ההוצאות על אחזקת הדירה ועל חינוך לסיכוי של משקי בית להיקלע לקשיים כלכליים היא גדולה יותר מזו שניכרת לעין, בשל הנטייה לדחות תשלומים אלו כדי להתמודד עם קשיים בתזרים השוטף".

      ניתוח סך האשראי שלקחו משקי בית בישראל מראה כי משנת 2007 ואילך יש גידול בקצב הצמיחה של האשראי. אך בהשוואה בינלאומית נמצא שהמינוף (היחס בין סך האשראי לתוצר) של משקי בית בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות מפותחות אחרות: חלקו של האשראי עומד על 41% מהתוצר בישראל, לעומת ממוצע של 66% ב-OECD.