(בווידאו: פרשת 1803 - הוארך מעצרו של ראש עיריית ראשון לציון דב צור)
המשטרה מעריכה כי בין 50 ל-60 ראשי רשויות נמצאים כרגע בתהליכי חקירה. אם נוסיף לזה את כמות ראשי הרשויות או פקידים בכירים שעמדו למשפט בשנים האחרונות, נגלה שרשויות מקומיות בישראל נחלקות לשניים: אלו שמתנהלות לגביהן חקירות - ואלו שלגביהן החקירות עדיין לא החלו.
במחזה "חשיבותה של רצינות", אומרת אחת הדמויות ליתום שלאבד את אחד ההורים יכול להיות מזל רע, אבל לאבד את שני ההורים, זה חוסר זהירות. בפראפרזה על אמירה זו, אפשר לומר שראש עיר אחד בחקירה זה תפוח רקוב, אבל כשכמעט כל ראש עיר שני מגיע לחקירה, יש משהו רקוב בשיטה.
אם רוצים להבין איפה הבעיה, צריך להתחיל מהעובדה שכמעט כל החקירות עוסקות בנדל"ן. זה לא במקרה. ברוב הישובים בישראל, הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה הן ועדות משנה של המועצה המקומית. מי שעומד בראש הוועדות האלו, הוא בדרך כלל ראש העיר, או אחד האנשים המקורבים אליו.
בנוסף, צריך להבין שבגלל שחברי המועצה המקומית אינם מקבלים שכר, אבל בעלי תפקידים כמו סגן ראש עיר כן מקבלים, אין כמעט אופוזיציה ברשויות המקומיות. תמיד יש יוצאים מן הכלל, ובהחלט יש אנשים שנבחרו למועצות מקומיות ועושים עבודה נפלאה באופוזיציה. אולם, ברוב המקרים, מי שנבחרו למועצה מעדיפים להצטרף לקואליציה, כי כדי לעשות עבודה מועילה הם צריכים שכר. מי שבכל זאת הולך לאופוזיציה, ברוב המקרים מתקשה למלא את תפקידו באופן יעיל, כי בהיעדר שכר, קשה להגיע לכל הישיבות ולעקוב אחרי כל הדיונים.
התוצאה היא שבוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לראש העיר (או לאחד המקורבים לו) יש שליטה כמעט מלאה. זה נותן לו כוח עצום מול קבלנים ויזמים. שכן, לוועדה המקומית יש סמכות לתת אישורי בנייה, יש לה סמכות לתת הקלות ששוות לקבלנים מיליונים, יש לה את הסמכות להמליץ לוועדה המחוזית לתת ליזם אישורים שהם מעבר למה שקיים בתוכנית המתאר ויש לה גם את היכולת לעכב תוכניות, או לשלוח את היזם לתכנן את הפרויקט מחדש.
השלכה ישירה על רוכשי הדירות
יותר מכך, הקווים המנחים שלפיהם הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה אמורות לעבוד הם כלליים מאד. זה נותן לראשי הוועדות חופש תמרון גדול מאד בקבלת ההחלטות שלהם. כשזה המצב, לא מפתיע שנוצר מצב בו יזמים מחפשים את קרבת ראשי הוועדות לתכנון ולבנייה. זה גם בכלל לא מפתיע שהקווים בין מותר ואסור מתחילים להיות מטושטשים. יזם אחד אמר לי פעם: "אני מכיר את הפקידים האלו כבר הרבה שנים ואני מקשיב להם והם יודעים שהם יכולים לדבר איתי. אז זה לא שיש פה משהו לא כשר, חס וחלילה. אבל אני מקשיב להם, ואני נותן להם עצה טובה, ואם הילד מתחתן, או הולך לאוניברסיטה או משהו, אז אני בוודאי נותן מתנה".
כשזוכרים שפקידים של ועדות מקומיות אינם אנשים עשירים, אפשר להניח שהם זוכרים את מי שנותן להם עצות טובות ומתנה מדי פעם לטובה. מכאן ועד מתנות קצת יותר גדולות לראש העיר כדי לקדם פרוייקט, כשעיכוב של כל יום יכול לעלות ליזם אלפי שקלים, קצרה הדרך .
זה משליך, דרך אגב, ישירות גם על מחיר הדירות. גם בגלל שעלות התשלום לפקידים מגולגלת לרוכשי הדירות, אבל גם בגלל שהצורך להכיר את הפקידים בוועדות משפיע על התחרות. הרבה מהקבלנים והיזמים הקטנים יחסית לא ייגשו למכרז באזור שבו הם לא מכירים את הפקידים, כי הם יהיו בעמדה נחותה לעומת אלו שכן מכירים. כשהתחרות יורדת, המחירים עולים.
האמת היא שרפורמת בינת שוורץ היתה נסיון רציני לצמצם את הכוח של ראשי הערים בוועדות המקומיות ולהגדיל את הכוח של מהנדסי העיר, כדי קצת לצמצם את התופעות האלו. אבל כנראה שלא במקרה השם של הרפורמה הפך מ"רפורמת בינת שוורץ" ל"רפורמת-המרפסות". בסופו של דבר, כל עוד השיטה לא תשתנה באופן יסודי, אל תתפלאו אם גם ראש המועצה שלכם יגיע לחקירת משטרה, אם הוא עדיין לא שם.
ד"ר אביחי שניר - כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה