החלטה אפשרית לסגת מתוכנית המיסוי על דירה שלישית בעקבות סירוב שר האוצר משה כחלון להעביר את החוק תהליך חקיקה מחודש לא צפוייה להביא למפנה דרמטי בשוק הדיור. הצעת החוק נועדה להוציא מהשוק את המשקיעים אנשים הקונים דירות כאפיק חיסכון, ומתחרים מול הזוגות הצעירים ואנשים הקונים דירות למגורים על ההיצע המוגבל.
למשקיעים שיסכימו להפטר מדירותיהם הציע כחלון אפיקי השקעה חליפיים והטבות בדמות הקלות מס ואפיקי חיסכון בתשואה מפתה. רוכשי הדירות עשויים היו להנות מהגדלה זמנית בהיצע.
המס על בעלי הדירות היה חדשות רעות לשוכרים. באזורים בהם הביקוש חזק ובלתי גמיש יכלו בעלי הדירות להשכרה להעלות את דמי השכירות בניסיון לפצות את עצמם על המס שעשוי היה להגיע עד 1,500 שקל לחודש. גם באזורים פחות מבוקשים היו השוכרים מגלים שההיצע צומצם, והמחירים עולים בהתאם. מגמות של התמתנות בשוק הדירות בבעלות ועצבנות בשוק השכירות כבר החלו להסתמן בחודשים האחרונים, כשהציפיות להשלמת המהלך גרמו לשוק להתנהג במידה רבה כאילו המס כבר הוטל.
ביטול אפשרי של המס על דירה שלישית לא יחזיר את המשקיעים בהמוניהם לשוק: מחירי הדירות הגבוהים ממילא והאפשרות שהממשלה תחליט על גזירות נוספות על המשקיעים גורמים לרבים מהמשקיעים לחפש לעצמם אפיקים חדשים. הלהיטים המסתמנים: דירות להשכרה, בעיקר לתיירים, במרכז ובמזרח אירופה: בוקרשט ובודפשט הפכו ללהיטי נדל"ן, והשלטונות מעודדים את ההשקעות, במיוחד בפרויקטים המיועדים לתיירים.
ובינתיים, בישראל, לא תהיה במקרה של ביטול החוק גם ירידה של ממש במחירי הדירות. הקיטון שנרשם במספר העסקות הוא תופעה זמנית, שנגרמה בין היתר בגלל חוסר הוודאות לגבי חוקי המס החדשים. הוא מושפע גם מציפיות של צעירים רבים לזכות בדירה במסגרת פרויקטי מחיר למשתכן. מה שקובע לאורך זמן את מחירי הדירות הוא היחס בין הביקוש וההיצע. עד כה לא הצליחה המדינה להגדיל את ההיצע באופן משמעותי. מי ששולט בקצב בניית הדירות הם הקבלנים, ולא שר האוצר. הם יודעים היטב להתאים את ההיצע באופן שימנע כל ירידה משמעותית במחירי הדירות. ירידה כזו, פירושה אסון כלכלי עבור הקבלנים ועבור הבנקים המממנים אותם. כחלון יודע זאת היטב, ונזהר מצעדים שאולי ייטיבו עם רוכשי הדירות, אבל יפגעו בחברות הבניה.