מעיצוב צנוע לסמל סטטוס: גלגולה של הדירה הישראלית

69 שנים עברו מאז הוקמה מדינת ישראל, ובין היתר החל גיבוש הקו העיצובי והתכנוני של הדירות בהן יגורו תושבי המדינה החדשה. במהלך השנים חלו שינויים רבים במבנה ובעיצוב הדירה הישראלית הטיפוסית. יחד עם אדריכל גיל שנהב, מבעלי משרד כנען שנהב אדריכלים, המשמש יו"ר הפורום הישראלי לגורדי שחקים ובנייה עירונית (CTBUH-ISRAEL), בדקנו את גלגולה של הדירה הישראלית משנות ה-50 של המאה הקודמת ועד ימינו, כולל תחזית לשנים הבאות.

לקריאה נוספת:
לחיות בעצמאות: בדקנו את מחירי הדירות ברחוב "העצמאות" בערים שונות בארץ
מעמד חברתי-כלכלי גבוה וקשר קהילתי: אלה השכונות המועדפות על זוגות צעירים
חדר שינה שמרחף מעל הבריכה: הבית באשדוד שהרים הרבה מאד גבות

שנות ה-50 וה-60 היו שנות העלייה הגדולה ארצה, ואופיינו בתכנון אדריכלי שתפקידו העיקרי היה מתן מענה לבעיית האכלוס של מאות אלפי עולים. אדריכלים יהודים שעלו ממזרח אירופה "ייבאו" את סגנון הדירות שהכירו, ותכננו אותו מודל בדיוק בארץ. לדברי שנהב, מדובר בדירות קטנות ששטחן 40-50 מ"ר, בעלות חדר שירותים אחד, חדרים וחלונות קטנים והול (מסדרון) צר בכניסה, ששימש כתחליף לסלון במקרים מסוימים.

"עיצוב הפנים כלל, לרוב, קרמיקה מזוגגת ברמה נמוכה בצבעים ששלטו אז - כחול, ירקרק ורוד ולבן, ריצוף טרצו 20 על 20 וחלונות מעץ שנצבע בצבע לבן בדרך כלל", אומר שנהב, "מרפסת הכביסה שימשה בו זמנית גם כמזווה מכיוון שהמטבח היה קטן למדי. על אף גודלו הזערורי, פעמים רבות שולחן המטבח שימש גם שולחן אירוח משום שלא היה מקום לפינת אוכל בדירה הקטנה".

לדבריו, המרפסות בדירות באותן שנים היו מקורות ובנויות זו מעל זו, ונסגרו במהלך השנים לחדר נוסף על ידי בעלי הדירות. "גם עיצוב הפנים היה סגפני ומינימליסטי, והושפע מאורח החיים הקיבוצי - רהיטי עץ בקווים פשוטים של שמרת הזורע וספות ב-3 דגמים, לא יותר. הצניעות שלטה בעיצוב הפנים והחוץ", הוא מציין.

"זו הייתה תקופת הצנע, הדירות היו מינימליסטיות וקטנות מאוד", מחזק את הדברים מעצב הרהיטים יפרח בן צבי. לדבריו, באותה התקופה התחילה בניית השיכונים - "הייתה זו בנייה פשוטה ומהירה. חללי השינה מוקמו בצד אחד של הדירה, והחלל הציבורי (שירותים, סלון ומטבח) בצד השני. העיצוב היה סגפני, הסלון היה סגור עם דלת נפרדת וכך גם המטבח".

בשנות ה-70 וה-80 הישראלים כבר אינם עולים חדשים שזקוקים לדיור ומפונים למעברות - אלא משפרי דיור שרוצים דירה גדולה יותר. לכן, מסביר שנהב, הדירות גדלות והופכות מרווחות יותר, התכנון משתדרג וכבר אינו מינימליסטי ופונקציונלי. לראשונה נכנס חדר שירותים נוסף לדירה, ומתחיל תכנונה של הסוויטה כחדר שינה להורים - חדר שהופרד מחדרי הילדים ותוכן כחלל גדול יחסית.

"כל אלו הרחיבו את שטח הדירה הממוצע לעד 90 מ"ר", הוא אומר, "גם מבחינה חיצונית החלו הבניינים להשתנות: מבנייה נמוכה של 2-4 קומות בלבד, החל תכנון של בניינים בני 8-9 קומות בשל חדירתן של המעליות לבנייני המגורים".

אשר לעיצוב הפנים, בשנים אלה הוא היה מאופיין בעיצובים צבעוניים חזקים וחמים - שמפניה, חום, בז', ירוק זית, בורדו וכתום. "היה נהוג לרכוש אז רהיטים ברחוב הרצל בתל אביב", אומר שנהב, "והמטבחים חופו בפורמייקה ועוצבו בגווני ירוק וכתום או בגווני עץ טבעי". גם הסלון גדל ובמרכזו תפסה מקום של כבוד הטלוויזיה (עדיין בשחור לבן). בנוסף, חידוש ישראלי דרמטי נכנס לבתים - מיכל הדחה מפלסטיק הנקרא "ניאגרה".

"שנות ה-90 סימלו פריצת דרך מבחינה אדריכלית בתכנון בנייני המגורים, החל מתחילת תכנונם של מגדלים בני 12 קומות ומעלה; דרך שימוש בציפויים קשיחים כגון קרמיקה, אלומיניום ואבן; וכלה בחדשנות בעיצוב הפנים של הדירה", מספר שנהב. לדבריו, שטחה של הדירה כבר הגיע ל-100 עד 120 מ"ר.

"לקראת סוף התקופה, מתחילים להיכנס לעידן בנייני היוקרה המציעים מיזוג אוויר דירתי, חניון תת קרקעי, מועדוני דיירים, ספא ועמדת שומר בכניסה", הוא מוסיף, "הסלון כבר לא תמיד מרכז הבית כיוון שבבתים רבים מתוכננת פינת משפחה, וכך מגיע העידן של יותר ממכשיר טלוויזיה אחד בבית".

לדבריו, "בעיצוב המטבח אנו רואים חזרה לפורמייקות ושילובי פורמייקה בגווני שמנת עם גווני עץ דובדבן, עץ טבעי בעיקר בגוון בוק. הרצפה מחופה בגרניט פורצלן, המחליפה את אריחי הטרצו או בשיש טבעי. עיצוב הבית וריהוט לצרכים פונקציונליים כבר מאחורינו - והוא מפנה את מקומו לטעם מתוחכם יותר וראייה עיצובית של הקהל".

שנהב מציין כי המרפסות המקובלות באותן שנים היו מסוג "מרפסת שמש קופצת" - כלומר מרפסות הבנויות באלכסון זו מעל זו, והופכות לנכס חשוב לדירה משום שהן מאפשרות נוף פתוח ובריזה. חידוש נוסף המאפיין עשור זה הוא תכנון פנים גמיש לנוחות הדייר - המאפשר לחבר שתי דירות לדירה אחת גדולה.

"השפעתן של שנות ה-2000, המאופיינות בליברליות ועצמאות של כל אחד מבני הבית לצד עלייה ברמת החיים, לא פסחה גם על תכנון ועיצוב הדירות בארץ", אומר שנהב. לדבריו, "הבניינים כבר עלו לגובה של 25 קומות ומעלה, ודירות שהוגדרו 'עממיות' הכילו את המיטב מבחינת הפרקטיות והפונקציונליות של הדירה".

הכוונה לפתחי אור ואוויר רבים, מטבח ומרפסת מרווחים ויחידת הורים הכוללת אמבטיה וחדר ארונות. "כאשר ברובד הפרקטי הדירה עונה על צרכיו, מתפנה הצרכן הישראלי לחפש ערך מוסף כשהוא בוחר לעצמו מקום מגורים, ושטח הדירה כבר מגיע ל-140 מ"ר בממוצע", הוא מסביר.

אם בעבר תכנון הדירה לקח בחשבון שהיא תתאים לכל דייר, החל מגילאי ה-20 ועד לבני גיל הזהב, בעשור זה חלה הבנה כי הרוכשים מחפשים אחר הדירה המתאימה להם בדיוק, בין אם מדובר בצורך בכניסה נפרדת לחדר של ילד מתבגר, יחידת מגורים למטפלת, חדר עבודה שימוקם הרחק מחדרי השינה וכו'. "מקורת גג ו-4 קירות הנותנים ביטחון כלכלי - הדירה הופכת להיות סמל לסטטוס ולסגנון חיים", מוסיף שנהב.

מגמות ואפיונים אלה של הקהל הישראלי הביאו לתנופה בריבוי סוגי הדירות המיוחדות, ואפשרו לאדריכלים "לעוף על כנפי הדמיון ולהשיק מגוון סביבות מגורים מיוחדות ומשודרגות שניתן למצוא כיום כמעט בכל פרויקט שיוצא לדרך", כך לדברי שנהב, "למשל פנטהאוז על כל צורותיו (מיני פנטהאוז ומיקרו פנטהאוז), לופטים לסוגיהם השונים, קוטג' גן ועוד. המעמד הבינוני ומעלה נעזר במעצב פנים שעושה שינויים פנימיים ייחודיים לדירה והתאמתה לבני הבית, בחירת רהיטים וכו'".

לדברי בן צבי, "הצבע הלבן הפך לכוכב בלתי מעורער בבית הישראלי , ובעיקר במטבח. כך שהסגנון המודרני בלע את הפרטים על מנת להתחבר למינימליזם של הצבע הלבן".

"ביתנו הוא מראה לסגנון החיים ולתרבות שלנו", אומר שנהב, "כיוון שבשנים האחרונות אנו נחשפים לסוגי משפחות מגוונים יותר, כך התרחב מגוון הדירות ותכנון הפנים שלהן. הדגש התכנוני להקפדה על שמירת הפרטיות של דיירי הבית גדל, ומלבד יחידת ההורים אנו רואים יחידת מתבגר עם שירותים ואמבטיה המתאימה לילדים הנשארים עד גיל מאוחר בבית".

בשנים אלו התאפיינה גם כניסתו של מערכת "הבית החכם" לדירה הממוצעת, שכוללת מערכות מולטימדיה מתוחכמות. עם זאת, על רקע המחאה החברתית והקושי של זוגות צעירים לרכוש דירה, החלו להתגבש תכניות מדיניות להורדת מחירים כמו מחיר למשתכן. "מדובר באתגר תכנוני בלתי רגיל, שכן קיים חשש כי הדירות יאופיינו בסטנדרט נמוך ומפרט סגפני של שנות ה-50", הוא טוען.

אשר לשנים הבאות, שנהב צופה כי מגמת הבנייה לגובה תמשיך להתפתח ותכלול עירוב שימושים, בעיקר במסגרת התחדשות עירונית. "מלבד השינוי בחזות המגדלים, גם תכנון הדירות יהיה שונה ויאפשר גמישות גדולה יותר, שתקל על התאמת הדירה למצב המשפחתי המשתנה".

גם מבנה הבעלות על דירות ישתנה, מעריך שנהב. "רוכשים יקנו 'מניה' בקומפלקס מגורים ולא דירה ספציפית (כמו זכות לדירה), ותמורת דמי שימוש יוכלו להחליף את סוג הדירה בתוך הקומפלקס בהתאם לשינוי המשפחתי. המודל יאפשר גמישות וקלות להחליף דירות, אך יענה על הצורך לביטחון הכלכלי של בעלות על נכס", הוא מסכם.