מי אשם בעליית מחירי הדיור? "אף אחד" אינה תשובה לגיטימית בעיני הציבור. שרי האוצר לדורותיהם מפנים אצבע מאשימה כלפי הקבלנים, כלפי משכירי הדירות וגם כלפי הבנקים; אבל אלו מצדם לא מבינים מה חלקם באשמה, הרי אין זה מתפקידם לווסת את מחירי הדיור. הבעיה היא שבתוך חלופת ההאשמות התדירה והמתוקשרת לא נשאלה לרגע השאלה אם באמת יש מישהו אשם, ואם אכן מדובר בהתנפחות מחירים, וכי בועת הנדל"ן עתידה להתפוצץ.
לקריאה נוספת:
קירוי נתיבי איילון: איזה שכונות ירוויחו מהמפכה הנדלנית?
מחזירים את ההדר לשכונה: הכירו את הדר הכרמל
משכירים דירות ב-airbnb? רשויות המס בעקבותיכם
אף שרבים חושבים שמדובר בבועה, בנימוק השכיח של שיעור עליית מחירי הדירות בעשור האחרון, רוב הנתונים מציגים את העלייה "הבלתי סבירה" במחירי הדיור החל משנת 2007 יותר מ-75%. מה שלא מציגים לנו הוא שמשנת 1996 ועד 2007 מחירי הדיור היו קפואים כמעט לחלוטין, ושריאלית המחירים נשחקו. כשמסתכלים על התמונה המלאה אפשר לראות שלא בהכרח מדובר בהתנפחות בלתי טבעית במחיר, וייתכן כי התיאור הנכון של המצב הוא קיפאון ארוך שנים במחירי הדיור בצירוף העדר חלופות השקעה ומיעוט היצע.
אף ששר האוצר המכהן ושר האוצר היוצא מודעים לנתונים הללו, שניהם בחרו ללכת על ההבטחה של הורדת מחירי הדיור, והפעלת שלל תוכניות במטרה לצנן את שוק הנדל"ן: "מע"מ אפס", "מחיר למשתכן", "מיסוי על משקיעים", "הגברת אכיפה על פיצול דירות", או "הגדלת המיסוי על רווחים מהשכרה". בפועל, עם או בלי קשר לפעולות אלה, עלו מחירי הדיור בשנת 2015 ביותר מ-7%, והציבור שהאזין להבטחות על ה"סופרטאנקר של הדיור" ולתחזיות על ירידה בשיעור דו ספרתי במחירי הדירות, כנראה הופתעו מהעלייה הזו.
תיאוריות כלכליות הן לא יותר מתיאוריה הכריז לפיד בתקופתו כשר אוצר. בין אם התכוון ללגלג על הכלכלה כתחום מחקר או לחדד את העובדה שקשה לערוך מחקר בתנאי מעבדה של תיאוריה כלכלית, עדיין תיאוריה ומחקרים עדיפים מפעולות פופוליסטיות אקראיות.
אם כך נשאלת השאלה מדוע הפוליטיקאים ניגשים לנושא מתוך האקסיומה ששוק הדיור נמצא בבעיה או בועה? נכון שזוגות רבים לא מסוגלים לרכוש דירה במקום שבו הם רוצים לגור, אך האם זה כשלעצמו מעיד על בעיה? אין משמעות לתשובה השלילית, כיוון שבאווירה הציבורית הקיימת פוליטיקאי שיכריז כי אלו החיים ושזה המצב - לא ישרוד, ואוטומטית יתויג כלא חברתי, אויב הצעירים וכעושה דברם של הטייקונים. די להיזכר במשה כחלון חוטף כהוגן כשאמר בכנות שאין בכוונתו לנסות ולגרום לירידה חדה במחירים.
ההיצמדות של הממשלה לתאוריית הכשל בשוק הדיור מסבה לציבור יותר נזק מתועלת, בעיקר בשל העובדה שבין השורות אומרים הפוליטיקאים לציבור: "אתם בסדר! האשמה לא בכם, תכף נמצא את האשמים ונטפל בבעיה". כך קורה שלמרות שאנו מבזבזים יותר, לווים יותר, קונים יותר כלי רכב חדשים ונוסעים יותר לחו"ל הציבור מרגיש שהוא בסדר.
האמת המרה היא שהציבור לא בסדר ושהגיע הזמן לומר לו את האמת: זה המחיר, אלו החיים, אין סבירות לשינוי מהותי במחירי הדיור באופק. הדרך לדירה מתחילה בהתנהלות כלכלית נכונה מגיל צעיר: חסכון, הכשרה תעסוקתית או אקדמית, חריצות ושמירה על רמת חיים נמוכה מהאמצעים.
אין כפתור קסם או חוק שיאפשר לציבור לקנות דירה בלי להתאמץ. העצמאות הכלכלית והיכולת ייבנו מתוך שנים של צריכה נבונה, והבנה שלא חייבים לרכוש את הדגם הכי חדיש של כל דבר; ושהקניות כשלעצמן אינן בילוי, ושאפשר לשרוד גם בלי לבזבז כסף על מותגים נוצצים, ובמקום זאת כדאי לחסוך לעתיד.
הכותב הוא כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א), יועץ במשרד הכלכלה