מזג האוויר כבר אינו רק נתון חיצוני שהבניינים והערים צריכים להתמודד איתו. בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה כי מערכת היחסים פועלת לשני הכיוונים: האקלים משפיע על העיר, אבל גם הבנייה עצמה עשויה לשנות את מזג האוויר המקומי.
לדברי פרופ' יואב יאיר, מומחה למדעי האטמוספרה מבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תופעת "אי החום העירוני". משטחי בטון ואספלט סופגים קרינה ומשחררים אותה לאורך הלילה, בנייה צפופה עלולה לחסום אוורור טבעי, היעדר צל וצמחייה מגביר את החום ומערכות מיזוג האוויר פולטות בעצמן חום לסביבה.
"בישראל נמצא למשל שמטרופולין גוש דן, ובעיקר מרכז העיר תל אביב, מייצרים באופן קבוע בחודשי הקיץ חום שמעלה את הטמפרטורה בתוך המרחב העירוני ביחס לאזורים שמחוץ לעיר ב-4 עד 6 מעלות", אומר יאיר. לדבריו, גם במרכז באר שבע נמדדו בחודשי הקיץ טמפרטורות הגבוהות בכ-2 מעלות מהאזורים שמחוץ לעיר.
התופעה מקבלת משנה חשיבות על רקע התחממות האקלים. לפי מודלים אקלימיים אזוריים ומחקרים של השירות המטאורולוגי, בהשוואה לממוצע בשנים 1961-1990, הטמפרטורה הממוצעת בישראל בתקופה שבין 2021 ל־2050 צפויה לעלות בכ־1.5 מעלות בתרחיש פליטות מתון ובכ־1.8 מעלות בתרחיש פליטות גבוה.
אלא שהאתגר אינו מסתכם בחום. בנייה גבוהה וצפופה משפיעה גם על זרימת הרוח. לדברי יאיר, מקבצים של מגדלים עשויים להאט את הרוח בגובה פני הקרקע, ליצור מערבולות מקומיות ולהשפיע על פיזור מזהמי האוויר. לכך מצטרפים עומסי חום על מעטפות הבניינים, חומרי הגמר והתשתיות, לצד עלייה בצריכת החשמל לקירור.
גם דפוסי הגשם המשתנים מחייבים חשיבה מחודשת. ההערכות הן כי כמויות המשקעים הכוללות עשויות לרדת, אך יותר מהגשם ירד בפרקי זמן קצרים ובעוצמה גבוהה. המשמעות היא עומס כבד יותר על מערכות ניקוז, כבישים, מרזבים, חניונים תת־קרקעיים ומרתפים. ככל שבעיר יש יותר משטחים אטומים שאינם מאפשרים למים לחלחל לקרקע, כך גדל הסיכון להצפות מקומיות.
לדברי יאיר, ערים עשויות אף להשפיע על פעילות ברקים, בשל השילוב בין עודף חום, חלקיקי זיהום וערבול אוויר. מחקרים במטרופולינים כמו סאו פאולו, אטלנטה ויוסטון הצביעו על עלייה בפעילות ברקים מעל העיר ובמורד הרוח שלה - סוגיה בעלת משמעות מיוחדת בתכנון מגדלים ומערכות חשמל ותקשורת בגגותיהם.
בעולם כבר נעשה שימוש בכלים תכנוניים שנועדו לצמצם את התופעות האלה, בהם משטחים בהירים ומחזירי קרינה, גגות ירוקים, הרחבת חופת העצים ושמירה על פרוזדורי אוורור. לדברי יאיר, בערים כמו סינגפור, פריז וניו יורק מיפוי אזורי החום כבר משמש כלי בתכנון העירוני.
האדריכל גיל שנהב, שותף-מייסד כנען שנהב אדריכלים ויו"ר הפורום הישראלי לגורדי שחקים ולבנייה לגובה, טוען כי בנייה לגובה יכולה להיות גם חלק מהפתרון - אם היא מתוכננת נכון. לדבריו, ריכוז הבנייה מאפשר לחסוך בקרקע, להשאיר יותר שטחים פתוחים ולחזק תחבורה ציבורית.
"בסופו של דבר השאלה היא לא אם לבנות לגובה, אלא איך", אומר שנהב. לדבריו, התחשבות בכיווני הרוח, במרחקים בין המגדלים, בהצללה, בצמחייה ובחומרי הגמר כבר בשלבי התכנון הראשונים יכולה להפחית את השפעת הבנייה על סביבתה.
יאיר יציג את הנושא בכנס לתכנון מגדלים ומעטפת המבנה של מרכז הנדל"ן ובית ונוי, שייערך ב-13 באוקטובר במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב.