איך בונים עיר שמאפשרת לכולם לחיות טוב יותר? נשות הנדל"ן משיבות

מה גורם לעיר להיות מקום שטוב לחיות בו? האם זה עוד מגדלים, עוד מסחר או דווקא איכות החיים ברחוב, במדרכה, בגינה הציבורית?

שורת מנהיגות בתחומי הנדל"ן, התכנון והשיפוצים התכנסו בשבוע האחרון לדיון פתוח על השאלות האלה, והציגו תמונה אחרת של בנייה - כזו שמתחילה באנשים ולא במספרים. האירוע התקיים בתל אביב במסגרת כנס "בונות את הארץ" מבית נדל"ן מדיה.

שש נשים, שישה קולות שונים - אך מסר אחד: ישראל של המחר לא תוכל להיבנות רק מתוכניות מתאר וממספרי דירות. היא חייבת להיות מקום שבו קהילה, אחדות ואיכות חיים נמצאות במרכז.

ליזי דלריצ'ה, ראש עיריית גני תקווה, הסבירה איך אפשר להפוך שכונה חדשה למנוע צמיחה: "אנחנו מתכננים מרחב שבו תושבים יכולים לחיות, לעבוד ולבלות מבלי להתרחק מהבית. במקביל, יזמים מקבלים תמריצים והקלות - כך שהעיר נהנית מהכנסות שמושקעות בחינוך, תרבות ושירותים קהילתיים". בהמשך דבריה הדגישה: "אי אפשר להמשיך ולבנות בלי חוזה חברתי חדש. אם לא נדע לשתף פעולה - לא נוכל להבטיח עתיד יציב למדינה".

אולה אקסלרוד, מנהלת אגף המטרו במינהל התכנון, הציגה גישה אחרת לשאלה מהי תשתית טובה:
"בסוף זה לא רק מספרי יחידות הדיור. זה הילד בעגלה, זו האישה ברחוב או הקשיש בשכונה. הם המשתמשים האמיתיים של העיר. אם לא נראה אותם בתכנון, נקבל ערים צפופות וחסרות נשמה".
לדבריה, השקעה בתחבורה ובמרחב הציבורי חייבת להיות הוליסטית: מדרכות רחבות, חיבורים רגליים ואזורי הליכה נעימים - לא רק מסילות רכבת ותוכניות מתאר.

שירה ברנד, סגנית יו"ר מטה התכנון הלאומי, הרחיבה את המבט: "אנחנו מתכננים לטווחי זמן של עשרות שנים קדימה - 2040 ואפילו 2050. השינויים הטכנולוגיים ישנו את שוק העבודה ואת התחבורה. אם לא ניערך כבר עכשיו, נמצא את עצמנו רודפים אחרי המציאות במקום להוביל אותה".

תמר פוריה, סמנכ"לית התכנון של ICR, הוסיפה: "מדינה מאפשרת - זה המקום שאני רוצה שהילדות שלי יגדלו בו. פרויקט טוב הוא לא רק נדל"ן; הוא יוצר חוויית חיים, מרחב ציבורי איכותי וקהילה פעילה".

ד"ר רינה דגני, מנכ"לית מכון גיאוקרטוגרפיה, הצביעה על החסר בתמונה הכלכלית: "אי אפשר שכל רשות מקומית תרדוף לבד אחרי מקורות תעסוקה. חייבת להיות חלוקת הכנסות אמיתית בין ערים. זה לא רק עניין של צדק - זה תנאי לקיום של מערכת עירונית בריאה ויציבה".

עו"ד נטלי שמעון ויינשטיין, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים, התמקדה בקושי המיידי של הענף:
"אנחנו חסרים 15 אלף עובדים. בלי כוח אדם איכותי לשיפוצים ולגמרים - לא נוכל לשקם מבנים ולא להבטיח רמה נאותה לתושבים. המדינה חייבת לייצר תמהיל העסקה נכון, אחרת נישאר תלויים בייבוא עובדים מבחוץ".