"מהמלחמה הזו יצאנו עם תובנה אחת ברורה: הבית חייב להיות מקום שמאזן אותנו רגשית", אומר האדריכל בועז שניר. "אם בעבר אנשים ביקשו קודם כל 'בית יפה', היום הם מבקשים בית שמרגיע, שעוטף, שמחזיר תחושת יציבות". לדבריו, השינוי איננו קוסמטיקה טרנדית, הוא נוגע בלב ההגדרה מהו "בית": עוגן רגשי, מרחב מחבק, ונקודת איסוף למשפחה וחברים.
שניר מתאר חזרה מובהקת לחומרים שאפשר להרגיש: "אנשים מתעקשים על שימוש בחומרים אותנטיים - עץ מלא, אבן טבעית, טקסטורות מחוספסות. הם רוצים להרגיש את המגע, את המשקל, את החיבור לקרקע. פחות פלסטיק, פחות חומרים תעשייתיים מבריקים - יותר טבע, יותר עומק. הבית הופך לסוג של עוגן".
גם בפלטות הצבע נרשמה תפנית: "בצבעים אנחנו רואים שינוי חד. לקוחות בוחרים בגוונים של אדמה, ירוקים רכים, חומים חוליים. יש נטייה להתרחק מהצבעוניות החזקה והזוהרת שראינו בשנים קודמות, לטובת צבעים שמרגיעים את העין ויוצרים תחושת חמימות. פלטות הצבע הפכו פחות אופנתיות ויותר קשורות לרווחה נפשית ובראשן שחור OUT".
כך נראה הבית שמחזיר ביטחון
"הקווים האסתטיים עצמם מתרככים", מסביר שניר. "בקו העיצובי עצמו יש יותר חיפוש אחרי רוך. אנחנו משלבים קווים ישרים עם פריטים עגולים ומעוגלים - ספות עמוקות, שולחנות עם פינות רכות, גופי תאורה אורגניים. המטרה היא לשבור את הקשיחות ולייצר תחושה מחבקת, מבלי לוותר על מראה מודרני ונקי".
לצד זה, השכבות הן שם המשחק: "אם יש משהו שמאפיין את הבתים החדשים, זה העושר שנוצר משכבות. שילוב של טקסטורות שונות, של בדים טבעיים לצד מתכות חמות, של שטיחים וכריות עם דוגמאות עדינות. אנשים פחות רוצים 'לוק מושלם' של קטלוג ויותר עומק, יותר רבדים שמספרים סיפור אישי".
המלחמה חידדה לא רק את הצורך בשקט פנימי, אלא גם את הערך של "להיות ביחד". "עוד תופעה מעניינת - אנשים מבקשים חללים ציבוריים גדולים יותר. המלחמה חידדה את הערך של להיות ביחד, של משפחתיות, של חברים שנכנסים בלי להזמין מראש. זה אומר מטבח פתוח שמזמין, סלון שמכיל, פינת אוכל רחבה. הבית הופך לזירה של קהילה, לא רק חלל פרטי", מסביר שניר.
בסופו של דבר, לדבריו, קריטריון ההצלחה התחלף: "הבית כבר לא נמדד רק בחדשנות או בטרנדיות, אלא באיך הוא גורם לנו להרגיש. וכשאנשים מתעקשים על פרטים מסוימים בתכנון, זה כמעט תמיד קשור לתחושת נינוחות ורוגע שהם מחפשים".