מה משותף לראשי ממשלות, נשיאים, שחקנים הוליוודיים והפסלת הישראלית המפורסמת - אילנה גור? כולם עברו דרך אותו "בית כרכרה" נדיר בלב מנהטן - שכעת מוצע למכירה לראשונה מזה עשרות שנים של מגורים ואינספור חוויות שנצברו.
הבית האייקוני, שממוקם ברחוב איסט 75, באפר איסט סייד, הוצע בעבר למכירה במחיר של כמעט 38 מיליון דולר, אך העסקאות לא יצאו לפועל. כעת, אחרי ההפחתה הדרמטית, הוא מוצע ב-19 מיליון דולר.
אילנה גור (89), ובעלה ליאונרד לוונגרוב (93) סיפרו בכתבה שפורסמה בניו יורק פוסט כי הם מתקשים להיפרד מהמקום.
אפשר להבין מדוע. מאז שנות ה-70 הבית שימש הרבה מעבר למגורים: הוא היה גלריה חיה, מקום לאירוח נוצץ ואבן שואבת לעולם התרבות והפוליטיקה. לאורך השנים ישבו סביב שולחן האוכל מנהיגי מדינות, נשיאים, אמנים ושחקנים בינלאומיים. התמונות על הקירות מספרות את הסיפור - פגישות עם ראשי ממשלות ישראל לצד יצירות אמנות עכשוויות ושטיחי קיר עתיקים.
מה זה "בית כרכרה"?
בית כרכרה (Carriage House) הוא סוג נדיר של מבנה שנבנה בניו יורק ובערים אחרות בארה"ב במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במקור, אלה היו מבנים צמודים לאחוזות גדולות ושימשו לאחסון כרכרות וסוסים, יחד עם דירות למשרתים שטיפלו בהם.
כשהכרכרות נעלמו מהעולם והעיר התפתחה, בתי הכרכרה הפכו לנכסי נדל"ן מבוקשים במיוחד - גם בגלל הארכיטקטורה הייחודית שלהם, גם בגלל המיקום (בדרך כלל סמוך לשדרות המרכזיות) וגם בגלל שהם מעטים מאוד: כאמור, בניו יורק נותרו כיום פחות מ-75 כאלה. רובם בגובה של שתי קומות, לפעמים שלוש - ולכן בית הכרכרה של גור, שמתנשא לשש קומות, נחשב לנדיר עוד יותר.
אז מה מקבלים ב-19 מיליון דולר?
הבית כולל חמישה חדרי שינה, חמישה חדרי רחצה, גלריה עם תקרה בגובה של כ-7 מטר, סלון מואר בסגנון סולריום, חניה מקורה לשלוש מכוניות - דבר נדיר בניו יורק - וגם גג עצום בשטח 1,200 מ"ר. בקומה החמישית נמצאת סוויטת ההורים, המשתרעת על קומה שלמה עם קמין, חדרי ארונות ויציאה ישירה לגג.
במרתף אפשר למצוא חדר כושר, סאונה וחדר ביליארד, והכול בעיצוב אמנותי שמשלב ברזל, לבני בריק ופריטים צבעוניים. בין השאר, אפשר למצוא שם גם כבשה ורודה-כחולה שמביטה על האורחים מלמעלה.
מי שביקר במוזאון אילנה גור ביפו, המשקיף על הים ומלא באוספים אקלקטיים, יזהה מיד את הקו. גם הבית בניו יורק עוצב כחלל אמנותי לכל דבר - עם פסלי ברונזה של האמנית עצמה, לצד יצירות של ג'אקומטי ויוזף אלברס. בדיוק כמו ביפו, גם כאן כל חדר וכל קיר מספרים סיפור אחר.