סקר בריאות תעסוקתית רחב היקף לשנת 2024 שערך המוסד לבטיחות ולגהות מציג תמונה מטרידה על מצבם של עובדי ענף הבנייה בישראל. מהנתונים עולה כי עובדים פיזיים באתרי הבנייה נחשפים לרמות חריגות של סיכון - פיזי, כימי, ארגונומי ונפשי. הממצאים מדגישים צורך דחוף בהובלת שינוי מצד המדינה, היזמים והקבלנים בכל הנוגע לתנאי העבודה בשטח.
מתוך 5,020 משתתפי הסקר, 102 עובדים השתייכו לענפי הבנייה, הכרייה והחציבה, מתוכם 26 הגדירו עצמם "עובדי שטח". אף שמדובר בקבוצת מיעוט במדגם, היא מתבלטת בחשיפת יתר מובהקת כמעט בכל תחום.
פיגומים, רעש ואבק - שגרה מסוכנת באתר
הממצאים מצביעים על רמות חשיפה חריגות בהשוואה לשאר ענפי המשק:
• 50% מהעובדים דיווחו על חשיפה לרטט בכל חלקי הגוף בעת שימוש בציוד מכני כבד.
• 38% חשופים לאבק מזיק.
• 36% נחשפים לרעש חזק המחייב מיגון שמיעתי.
• 21% שואפים חומרים כימיים מזיקים.
• 27% מדווחים על חשיפה לעשן סיגריות בשטח - נתון המלמד על ליקויים באכיפת חוקי העישון.
"אלו לא נתונים של מדינה מפותחת", אומר ד"ר מיקי וינקלר, מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגהות. "בכל ענף אחר, חשיפה יומיומית כזו הייתה גורמת לסגירת המפעל. בענף הבנייה זה הפך לנורמה - ואסור שנשלים עם זה".
לא רק הגוף - גם הנפש בסכנה
הסקר מצא כי לצד הסיכונים הפיזיים, העובדים מתמודדים עם לחץ נפשי כבד:
• 47% מדווחים על עומס קוגניטיבי חריג.
• 40% מתמודדים עם עומס פיזי מתמשך.
• 39% חווים קונפליקט מתמשך בין עבודה לבית.
• 32% מעידים שחוו תוקפנות בסביבת העבודה.
• 30% מרגישים שהתפקיד שלהם אינו דורש כישורים - מה שמוביל לתחושת שחיקה וניכור.
"אדם שמרגיש שאין ערך לעבודתו, פחות מחויב להקפיד על בטיחות", מסביר וינקלר. "כשמוסיפים לכך חום קיצוני, חשיפה לשמש והרמת משקל - מתקבלת נוסחה הרסנית לבריאות העובד".
הסקר מצביע גם על פערים חברתיים חריפים: העובדים מהשכבות החלשות - בעלי הכנסה נמוכה ופחות אפשרויות תעסוקה - הם אלה שנחשפים הכי הרבה לסיכונים. לדבריו של וינקלר, "האחריות היא בראש ובראשונה על המעסיקים, לוודא שהעובדים החלשים מוגנים ולא הופכים לעול על אוצר המדינה".
במקביל, הנתונים מגלים כי 23.5% מנפגעי תאונות העבודה במשק הם עובדי שטח בענפי הבניין והייצור - שיעור מהגבוהים ביותר. ניתוח סטטיסטי הראה כי הסיכוי של עובד בניין להיפצע גבוה פי 2.24 בהשוואה לעובדים בענפים אחרים.
למרות שבענף הבנייה שיעור ההדרכות גבוה יחסית (59.4%), וינקלר מדגיש כי "הדרכה היא תנאי בסיס, לא תעודת ביטוח. הבעיה היא ביישום, באכיפה ובתרבות הארגונית. לעיתים מדובר בהדרכות כלליות שאינן נותנות מענה אמיתי לסיכונים הייחודיים באתר".
בסיכום דבריו הוא מדגיש: "בישראל 2025 אין סיבה שעובד בניין יחזור הביתה עם גב פגוע, טנטון באוזניים או תחושת ערך עצמי מרוסקת. אם נמשיך לראות בבטיחות 'הוצאה' ולא 'השקעה' - כולנו נשלם מחיר כבד".