בשקט בשקט: אגף קטן בממשלה מנסה למנוע את המשבר הלאומי הבא

מתחת לפני השטח, בעומק הבירוקרטיה ובמרחק מהכותרות, שוכן גוף קטן שממנו תלוי לא מעט מהעתיד התשתיתי של ישראל: אגף מחצבות ומכרות במשרד האנרגיה. בלי הרעש שמלווה את תוכניות הפינוי-בינוי, בלי הוויכוחים על תמורות לדיירים - האנשים באגף הזה עוסקים יום-יום בשאלה אחת קריטית: איך להבטיח שמדינת ישראל לא תישאר בלי חומרי גלם לבנייה, לסלילה ולתעשייה.

מדובר בשוק ענק. מדי שנה מפיקה ישראל מעל 80 מיליון טון חומרי כרייה וחציבה, מתוכם כ-60 מיליון טון של אגרגטים - סלעים גרוסים וחומרי מילוי שמהווים את הבסיס לבטון, אספלט, כבישים ומבנים. הצריכה הזו צפויה רק לעלות בשנים הקרובות - אבל עתודות חומר הגלם, בניגוד לדמוגרפיה, לא מתחדשות. "כבר היום אנחנו נאלצים להתמודד עם לחץ תכנוני, התנגדויות סביבתיות ואתגרים ביטחוניים באתרים קיימים", מסביר שארבל שחאדה, המפקח על המכרות, שמכהן בתפקיד מאז 2012. "אם לא נפעל עכשיו, צפוי מחסור משמעותי כבר משנת 2035, שיפגע ישירות בכל אזרח".

כדי למנוע את אותו משבר, האגף קידם תכנית לאומית אסטרטגית ראשונה מסוגה, עם אופק עד לשנת 2060. התכנית כוללת לא רק איתור והרחבת מחצבות קיימות - אלא בחינה של כל המקורות האפשריים: כרייה תת-קרקעית, שינוע חומרי גלם מדרום הארץ, ייבוא מחו"ל, שימוש בחומרי בנייה ממוחזרים ושיפור יעילות המיצוי. במקביל, נשקלו מודלים כלכליים שיכללו סבסוד של חלופות או היטל על שימוש בחומרים מקומיים - כדי לעודד תחליפים גם מהצד הפיננסי.

האגף, שמונה שישה עובדים מקצועיים בלבד, עוסק גם ברישוי מחצבות, פיקוח על כרייה בלתי חוקית, קביעת תמלוגים, שיקום אתרים נטושים ומחקר ופיתוח בתחום חומרי הגלם. אחד מתפקידיו המרכזיים הוא תיאום בין הגופים השונים - רשות מקרקעי ישראל, מוסדות התכנון, משרדי הממשלה ויזמים - לקידום אתרים חדשים או הרחבות.

בין האתרים הנמצאים כיום בתכנון או בהרחבה ניתן למצוא שמות כמו עציונה דרום, אשרת, הר שחר, מגדל צדק, מודיעים, זנוח, הר טוב, נחל שלמה ושדה בריר - כולם קריטיים להמשך האספקה הסדירה של חומרי גלם למרכזי הבנייה והפיתוח של ישראל.

למרות ההבנה בצורך הלאומי, המאבק אינו פשוט. "יש התנגדויות ציבוריות, קשיים סביבתיים, ולעיתים גם חוסר תאום בין הרשויות", אומר שחאדה. "אבל בלי חומרי גלם לא ניתן לבנות - לא שכונה, לא גן ילדים, ולא תחנת רכבת. הבסיס לכל תשתית - תרתי משמע - הוא מה שמוצאים מתחת לפני האדמה".

בסופו של דבר, תשתיות לאומיות אינן מתחילות רק בתכנון או בתקצוב - אלא ביכולת לקיים אותן מבחינה חומרית. כשמדובר במדינה שצומחת בקצב מהיר כמו ישראל, היכולת לחשוב עשרות שנים קדימה, ולתכנן את שרשרת האספקה מהקרקע ועד הקומה ה-30 - היא לא מותרות, אלא תנאי לחוסן לאומי אמיתי.