בשנים האחרונות, ההתחדשות העירונית - שמטרתה הראשונית הייתה חידוש בניינים והתאמתם לתקנים חדשים נגד רעידות אדמה ומתקפות טילים - הפכה למנגנון כלכלי שבמרכזו שיקולים של רווחיות. כך, הפרמטרים העיקריים שנבחנים כיום באישור פרויקטים הם זכויות הבנייה, הרווחים של היזם, התמורות לרשות המקומית ושיקולי מיסוי - ונדמה כי נשכח השיקול החשוב מכולם: שמירה על חיי אדם.
מתקפות הטילים מלבנון, עזה, תימן, ובאחרונה גם מאיראן - הפכו את הממ"ד לדרישת סף של ממש. אין מדובר עוד בתוספת של חדר או מטרים, אלא במיגון אישי חיוני. הממ"ד הוא כיפת ברזל פרטית, בתוך הבית. אף על פי כן, מוסדות התכנון אינם מתייחסים כך לפרויקטים של פינוי-בינוי. הם ממשיכים לראות בהם "עסקה", במקום להכיר בהם כפרויקטים מצילי חיים.
כך למשל, תקן 21 - שמבוסס על חישוב שמאי - קובע את מידת הכדאיות הכלכלית לפרויקט, ומגביל את רווחיות היזמים. המשמעות: אם בניין מסוכן לא מצליח לעבור את רף הכדאיות שנקבע, גם אם הוא מהווה סכנה לתושבים - הפרויקט כלל לא יוצא לדרך. זו תפיסה שגויה ומסוכנת.
לכן, המשימה הלאומית החשובה ביותר ביום שאחרי המלחמה היא האצה דרמטית של ההתחדשות העירונית. זהו צו השעה. אני קורא לראשי ערים ולאנשי המקצוע לבחון כעת כל פרויקט בעיניים אחרות. עלינו להבין כי הממ"ד הוא אמצעי ההגנה המרכזי של העורף - ופרויקטים שמצילים חיים לא יכולים להיתקע בגלל דרישות טכניות, פרוצדורות בירוקרטיות או שיקולים אזוטריים. ההתחדשות העירונית צריכה להפוך לתפיסה ביטחונית, לא רק תכנונית או כלכלית.
זה מה שנדרש: שינוי במדיניות ובגישה
כפתרון ישים וישיר, אני מציע להקים מסלולים ייעודיים לפרויקטים של פינוי-בינוי, בדגש על מתחמים שבהם המבנים ישנים, רעועים או מסוכנים. במסלול הראשון - תאושר קידום מואץ של תוכניות (תב"עות), בדומה למודל שמיושם בוועדה לתכנון מואץ (הוותמ"ל), שמקדמת תוכניות מטעם המדינה;
במסלול השני - יש להעניק קדימות לרישוי הפרויקטים והיתרי הבנייה, כך שפרויקט שמציל חיים לא יעמוד באותו תור עם בקשה לתוספת מרפסת או שיפוץ של בית פרטי. המטרה: לקצר את הליכי האישור ולאפשר הוצאה מהירה של פרויקטים אל הפועל.
קבוצת אשלי-לירן, שבראשה אני עומד יחד עם רוני בריק - נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ - הייתה חלוצת הפינוי-בינוי בתל אביב (נווה שרת) וברעננה. כיום אנו מקדמים אלפי יחידות דיור ושטחי מסחר ותעסוקה בגוש דן ובאזור השרון. לאורך השנים בנינו מודל ייחודי, כמעט משפחתי, שמתמקד בליווי אישי של הדיירים - מהפנייה הראשונה, דרך חתימת ההסכמים, קידום התוכניות, ביצוע הבנייה בפועל (כחברה יזמית ומבצעת), מסירת הדירות וליווי בתקופת האחריות.
שקיפות, הקשבה ואמון הדדי הם לב הפעילות שלנו - וזה בדיוק מה שנדרש גם ממערכת התכנון: אמון בתושבים, ביזמים, בתהליך כולו, ובעיקר - במשמעות הלאומית והביטחונית של ההתחדשות העירונית.
לסיכום, ההתחדשות העירונית היא לא רק מנוע צמיחה למשק. היא אמצעי לחיזוק החוסן הקהילתי, לשיפור איכות החיים - ובעיקר, לעוגן ביטחוני עבור תושבי המדינה. עלינו לזכור: הבניינים שאנחנו מחדשים הם לא רק יציקות בטון, אלא בתים - עם אנשים, משפחות וחלומות. חובה עלינו, כחברה, להבטיח את ביטחונם. אני מקווה שמאורעות הימים האחרונים יחזירו לכולנו את התודעה שמדובר בפרויקטים מצילי חיים - ויפעילו מחדש את המערכת מתוך אותה הבנה.
כותב הטור: אשר אלון, מנכ"ל ובעלים משותף בקבוצת אשלי-לירן.