האיום ברור, הפתרון קיים - והביצוע נתקע: למה המדינה מעכבת מיגון?

המתיחות הביטחונית מול איראן בימים האחרונים חשפה עד כמה העורף הישראלי פגיע. הנתון המרכזי, זה שאי אפשר להתעלם ממנו, חד וברור: מי שנמצא במרחב מוגן בזמן אזעקה - סיכוי גבוה שינצל. מי שלא - חשוף, פגיע, ולרוב חסר סיכוי.

למרות שהאיום הטילי מלווה אותנו כבר מאז מלחמת המפרץ, מיליוני אזרחים בישראל עדיין מתגוררים בדירות ללא מיגון תקני. מדובר במחדל מתמשך, מרגיז במיוחד לנוכח העובדה שהמדינה כבר גיבשה פתרונות - אבל יישומם תקוע בבירוקרטיה שגוזלת לעיתים עשור שלם להנעה ולביצוע.

במקומות שבהם ערך הקרקע נמוך יחסית, המתווה הקיים פשוט לא כלכלי. וכך, בפריפריה - שם הסכנה לא פחותה ולעיתים אף חמורה יותר - ההתחדשות העירונית מדשדשת, והתושבים נותרים מאחור.

ההתחדשות העירונית נועדה לשדרוג איכות החיים, אבל לא פחות מכך - להצלת חיים. פרויקטים של פינוי-בינוי וחיזוק מבנים מהווים הזדמנות להקים מרחבים מוגנים ולחזק את עמידות הבניין כולו. אך כיום, הזמן הממוצע להשלמת פרויקט כזה עומד על עשר שנים - מתוכן מחצית נבלעות בבירוקרטיה סבוכה: ריבוי רשויות, חוסר תיאום, נהלים משתנים ודרישות תכנוניות נוקשות.

המשמעות ברורה: מאות אלפי אזרחים, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ממשיכים לחיות ללא מיגון מינימלי מול איום טילים, ובמבנים ישנים שלא יעמדו ברעידת אדמה. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 קבע כי כ-2.6 מיליון אזרחים בישראל אינם ממוגנים כראוי. כל עיכוב, כל ועדה, כל התנגדות - עלולים לעלות בחיי אדם.

המדינה, שכבר החליטה על תוכניות שיפור מיגון (כמו החלטה 302 מ-2018), לא מיישמת אותן בקצב הדרוש. אמנם הובן שיש צורך בהשקעה של מיליארדי שקלים - אך במקום להשקיע באמת, הוחלט שסיוע יתאפשר רק לתושבי קו הגבול. השאר - שישלמו לבד.

פערי המיגון בין המרכז לפריפריה הפכו לסמל של אי-שוויון. בפרויקטים במרכז הארץ, שם ערכי הקרקע גבוהים, יזמים מתחרים זה בזה על כל הזדמנות. אך בפריפריה, הפרויקטים פשוט לא משתלמים - וכתוצאה מכך, לא יוצאים לפועל.

מדינה שמכריזה שביטחון אזרחיה עומד בראש סדר העדיפויות, חייבת להוביל מדיניות מיגון לאומית שוויונית - בכל מקום. עליה לעבוד יחד עם השלטון המקומי, ליצור מנגנונים כלכליים שיאפשרו גם לפרויקטים בפריפריה להיות רווחיים, ולהפסיק לחשוד ביזמים - אלא לראות בהם שותפים לביטחון.

הפתרון: גוף מתכלל, מסלולים מהירים וחשיבה מחדש

כדי לייעל את תהליכי ההתחדשות העירונית יש לרכז סמכויות, לקבוע מסלולים מקוצרים באזורים בסיכון, ולהסיר חסמים מיותרים. צריך לקצר את הדרך ממסמך ההכרזה על הפרויקט - ועד להנחת האבן הראשונה.

זהו אתגר לאומי, אך גם הזדמנות. שיתוף פעולה אמיתי בין הממשלה, הרשויות המקומיות והיזמים יוכל להניע גל של חיזוק ומיגון ברחבי הארץ, בלי הבדל בין שכונות יוקרה בצפון תל אביב לבין עיירות בפריפריה.

המלחמה האחרונה היא קריאת השכמה - אבל גם שעת מבחן. זה הזמן להוכיח שכשמדובר בביטחון העורף, ישראל לא רק מדברת - אלא גם פועלת.

כותב הטור הוא רועי לוי, ראש עיריית נשר וסגן יו"ר המרכז לשלטון מקומי.