מאז תחילת העימות הישיר בין ישראל לאיראן, הגבולות בין חזית לעורף הולכים ומיטשטשים. מבחינת שלום שטרית, יזם נדל"ן ותיק ומנכ"ל קבוצת שתית, מדובר בשעון מתקתק - ולא מטאפורה. "זה כבר לא תרחיש של מצגות בצה"ל", הוא מזהיר בראיון, "אנחנו חיים את האיום הזה ביומיום - והוא לא עוצר ביישובי ספר. הוא מכוון אל תוך המדינה, אל תוך הערים שלנו".
שטרית מדבר מדם לבו. "האם הבתים שלנו מוכנים?" הוא שואל, ועונה מיד: "לצערי, לא. מאות אלפי אזרחים גרים בבניינים ישנים, שנבנו לפני שהיו תקני עמידות לרעידות אדמה וללא מרחבים מוגנים. זה לא רק בפריפריה - גם בלב הערים הגדולות כמו חיפה, תל אביב וירושלים. כל טיל, כל רעידת אדמה, יכולים להיות קטלניים - לא בגלל מה שפוגע בנו, אלא בגלל איך שבנינו".
לדבריו, הבעיה איננה טכנולוגית או מקצועית, אלא מערכתית. "אנחנו יודעים בדיוק איך למגן. בשתית, למשל, כבר חיזקנו יותר מ-2,000 יחידות דיור. זה נשמע הרבה, אבל זה רק קצה הקרחון. היינו יכולים לחזק פי חמישה - אם רק היו נותנים לנו לעבוד בלי כל כך הרבה חסמים".
מה הפתרונות?
כששואלים אותו מה צריך לקרות כדי לשנות את המצב, שטרית שולף רשימה ברורה: "קודם כל, מסלול ירוק לרישוי פרויקטים של חיזוק ומיגון. היום לוקח שנים לאשר פרויקט. שנית, המדינה צריכה לתת מענקים לדיירים באזורים חלשים - כדי שלא יוותרו על חיזוק בגלל קושי כלכלי. ושלישית - תמריצים אמיתיים ליזמים. ברוב הפרויקטים האלה אין רווח, ויש סיכון גבוה. למה שיזם ייכנס לזה?".
ולמרות הביקורת, יש גם קריאה לפעולה. "אני לא בא רק לבכות. אני מציע פתרון: תוכנית חירום לאומית, עם תקציב מוגדר, יעדים ברורים ולוחות זמנים. כמו שכיפת ברזל קיבלה תקציב, גם קירות הבתים שלנו צריכים תקציב. זה לא מותרות - זו הגנה אזרחית".
בסיום השיחה, שטרית פונה למקבלי ההחלטות: "אני קורא לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשר השיכון, לראשי הערים - תנו לנו הכלים, ואנחנו נעשה את העבודה. הציבור לא רוצה עוד ועדה - הוא רוצה ביטחון. קירות יציבים, ממ"ד, ודירה שאפשר לסמוך עליה כשזה מגיע".
ואז הוא מוסיף משפט אחרון, כואב וחד: "כשיפול הטיל הבא - או כשתגיע רעידת האדמה הגדולה - זה כבר יהיה מאוחר מדי לבקש היתר בנייה".