בעוד שתושבים רבים ברחבי הארץ זוכים להגנה בסיסית מפני מתקפות טילים באמצעות ממ"דים, מקלטים ומרחבים מוגנים, מאות אלפי תושבים ערבים ובדואים נותרים חשופים לחלוטין. נייר עמדה חדש שפרסמה עמותת "במקום - תכנון וזכויות אדם" מציג תמונה מדאיגה של אפליה מבנית וארוכת שנים במתן פתרונות מיגון לאוכלוסיות מיעוט בישראל.
הדו"ח ממפה לראשונה את הפערים המוסדיים וההנדסיים שמונעים הקמת מיגון ביישובים ערביים ובדואיים בנגב, בצפון וכן במזרח ירושלים - אזורים המאוכלסים בצפיפות גבוהה אך אינם זוכים למענה תכנוני הולם. התוצאה: מחדל חמור שמסכן חיי אדם בזמן אמת, גם לנוכח איום ביטחוני מתמשך.
הניתוח חושף כיצד היעדר תכניות מתאר, מחסור בתקציבים ממשלתיים, ובנייה לא מוסדרת מובילים להדרה בפועל מהזכות להגנה בסיסית - ודווקא בקרב האוכלוסיות הפגיעות ביותר במדינה.
100 אלף בדואים בכפרים לא מוכרים: "פחונים בלי הגנה"
כ-100 אלף אזרחים בדואים מתגוררים בכ-35 כפרים לא מוכרים בנגב - כולם ללא תשתיות מתאימות וללא מיגון. הם חיים במבנים ארעיים העשויים פח, בלוקים וחומרים ירודים שאינם מספקים כל הגנה מפני מתקפות. גם כ-200 אלף בדואים נוספים, המתגוררים ביישובים המוכרים, סובלים מהיעדר ממ"דים בשל בנייה לא מוסדרת.
למרות הקריאות למיגון מיידי מאז מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, הוקמו עד כה רק כ-250 נקודות מיגון חדשות ברחבי הנגב, מהן רק כמחצית ביוזמת המדינה. השאר נבנו ביוזמות פרטיות או של ארגוני החברה האזרחית.
פערים עצומים גם בצפון, מרכז ומזרח ירושלים
ביישובים הערביים בצפון ובמרכז הארץ קיימת בעיה מתמשכת של העדר תכנון מפורט - מה שמוביל לבנייה ללא היתרים ומקשה על הוספת מיגון במבנים קיימים. תושבים רבים נאלצים להתמודד עם חסמים כלכליים, תכנוניים והנדסיים.
במזרח ירושלים המצב חמור במיוחד: רק כ-60 מקלטים ציבוריים פעילים משרתים קרוב ל-400 אלף תושבים, לעומת מאות מקלטים ומרחבים מוגנים במערב העיר. מרבית הדירות נבנו ללא היתר ואינן כוללות ממ"דים, מה שמשאיר את האוכלוסייה חשופה באופן קיצוני.
תמ"אות בלי מימון, ומנגנונים שלא מתאימים ליישובים מוחלשים
למרות שתכנית המתאר הארצית החדשה למיגון (תמ"א 40 א/1/1) שאושרה לאחרונה, נועדה להקל על הקמת ממ"דים, היא אינה כוללת מימון ממשלתי כלשהו, דבר שפוגע במיוחד באוכלוסיות מוחלשות.
גם מנגנון תמ"א 38, שמטרתו לחזק מבנים בפני רעידות אדמה תוך שילוב מרכיבי מיגון, מבוסס על מודל כלכלי פרטי - ולכן אינו רלוונטי עבור אזורים שבהם אין כדאיות ליזמים, כמו בפריפריה וביישובים ערביים.
עמותת במקום קוראת לממשלה ולרשויות המקומיות לגבש תוכנית חירום הכוללת תכנון ארוך טווח, הקצאת תקציבים ייעודיים, סיוע הנדסי וכלכלי, ופיקוח קפדני על יישום פתרונות מיגון לכלל האזרחים. "האפליה התכנונית כלפי החברה הערבית והבדואית מחריפה את מצבם הביטחוני של התושבים. ההזנחה המערכתית פוגעת באזרחים הפגיעים ביותר, ויש להפסיק זאת מיד", נמסר מהעמותה. עוד הוסיפו כי בצל המתיחות הביטחונית, ישנה עלייה בגילויי גזענות, וקראו לממשלה לפעול למיגור התופעה.