המיתוס על הממ"ד כ"מרחב הבטוח ביותר" ספג אתמול מהלומה כואבת: זוג מפתח תקווה שנהרג מפגיעת טיל בזמן שישב בממ"ד בביתו המחיש לכולנו את גבולות ההגנה, גם כשמדובר בתקן מחמיר ובמרחב מוגן. המלחמה מול איראן, עם טילים מדויקים בעלי ראשי נפץ של מאות קילוגרמים, משנה את כללי המשחק.
אדריכל גיל שנהב, ממשרד כנען שנהב אדריכלים ומתכנני ערים, מזהה את השינוי כבר שנים - ומציע מבט מפוכח: "הממ"ד של היום הוא לא אותו חדר צר וקטן שהכרנו ב-1992. במשך שלושה עשורים הוא עבר מהפך מלא - חללים רחבים יותר, חלונות שמכניסים אור טבעי, מיזוג אוויר ואוורור מתקדמים. זה כבר לא 'חדר ביטחון' אלא חדר מגורים נוסף בבית שאפשר ממש לחיות בו".
למרות התחכום והחיזוק, שנהב מדגיש: אין ולא יכולה להיות הבטחה של חסינות מוחלטת. "אין דבר כזה הגנה של 100 אחוז - גם את הבונקר של נסראללה בסופו של דבר חדרו", הוא אומר. "אנחנו מתמודדים עם טילים בליסטיים שמכילים מאות קילוגרמים של חומר נפץ. לכן, חשוב להבין את הגבולות. ובכל זאת, במאזן הכללי, הממ"דים מספקים מענה מעולה לרוב המוחלט של האיומים שאנחנו מתמודדים איתם - בין אם אלה רקטות קצרות טווח, טילים מדויקים או מטחים מסיביים".
לדבריו, השיח האדריכלי חייב להתעדכן בהתאם למצב הביטחוני החדש. זה כבר לא רק עניין של "תכנון לפי תקן" אלא של חשיבה מחודשת על אורח חיים במצב חירום.
הממ"ש: מענה שהולם מציאות של שהייה ממושכת
שנהב מספר כי כבר לפני שלוש שנים החל לקדם גישה חדשה לתכנון המרחב המוגן: לא רק כ"חדר ביטחון", אלא כחדר מגורים משפחתי שמסוגל להכיל את כל בני הבית לשהייה ארוכה ואף לינה מלאה.
"בעקבות השינויים בזירת הלחימה - שדורשים שהייה של שעה ואף יותר בממ"ד - הצענו פתרון שנקרא 'הממ"ש': מרחב מוגן משפחתי. מדובר בחדר הורים גדול שכולל שירותים ומקלחת, כדי שכל המשפחה תוכל לישון לילה שלם באותו החלל, בלי לצאת החוצה. ברגע האמת, אין זמן להתלבטויות או לקחת סיכונים מיותרים רק כדי ללכת לשירותים".
כשהמלחמה מטשטשת את הגבולות בין חזית לעורף, הופך הממ"ד - ועתה אולי גם הממ"ש - לאחד המרכיבים המרכזיים במרחב הביתי של כל ישראלי. "צריך להפסיק לחשוב על הממ"ד כאילו הוא תוספת טכנית", מסכם שנהב. "זה חלל שצריך להיות נעים, נוח, ובעיקר - מותאם למציאות".