הגיע הזמן לחשבון נפש לאומי: התחדשות עירונית אינה עוד "בוננזה נדל"נית" - היא פיקוח נפש. כמה סבבי לחימה, פיגועים ואסונות טבע עוד נצטרך כדי להפנים את זה? במציאות של 2025, תחת מתקפה ישירה מאיראן, מתבהרת תמונה מטרידה: ישראל אינה ממוגנת.
לממשלת ישראל ולשר השיכון הבא צריכה להיות מסקנה אחת ברורה: לא עוד גישה אחידה של "ממ"ד זהה לכל דירה". הדירות אינן שוות - וממילא לא צריכות להיות שוות במיגון שלהן. דירת שלושה חדרים אינה כדירת חמישה, ומוטב לשקול פתרונות חכמים יותר, כמו ממ"ק - מרחב מוגן קומתי - או אולי אף לשוב למודלים הוותיקים של מקלטים משותפים שנזנחו עם השנים. כי כפי שהוכח שוב ושוב - הממ"ד הוא לא חדר נוסף, הוא ההבדל בין חיים למוות.
ונכון להיום? יותר מ-1.6 מיליון דירות בישראל נטולות ממ"ד. כ-28% מהאוכלוסייה, מכל קצוות הארץ - חשופים, בודדים, ולא אחת - גם מיואשים. והפתרון? הוא לא נסתר. הוא קיים, מוכר, נבחן שוב ושוב: התחדשות עירונית רחבת היקף.
הצלת חיים תקועה בצנרת תכנונית
לנוכח המתקפה מאיראן והאזעקות שנשמעות מצפון ועד דרום, קשה להאמין שב-2025 יותר ממחצית מהדירות בישראל עדיין אינן כוללות ממ"ד תקני. הפערים לא רק שלא הצטמצמו מאז השבעה באוקטובר - הם רק קיבלו משנה תוקף במלחמה הנוכחית.
הנתונים חד משמעיים: רק 44% מהדירות בישראל כוללות ממ"ד. 28% מהאוכלוסייה - למעלה מ-2.5 מיליון בני אדם - חיים ללא כל גישה למרחב מוגן תקני. ובאופן כמעט סימבולי, האוכלוסיות העניות ביותר הן גם אלו שהכי פחות ממוגנות. הממ"ד הפך לפריבילגיה של עשירונים עליונים - ולא זכות בסיסית.
"לאור העובדה שככלל, משקי בית אמידים יותר נוטים להתגורר בדירות חדשות יותר, שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה עם ממ"ד גבוה יותר בעשירוני ההכנסה הגבוהים, ונמוך יותר בעשירוני ההכנסה הנמוכים", קובע מחקר של מרכז אדווה משנת 2023. גם בפורום הדיור הציבורי מתריעים כבר שנים על מאות משפחות חסרות מיגון, שמפונות בכל סבב לחימה לבתי מלון - וחוזרות באין ברירה לבתים בלתי מוגנים. דני גיגי, יו"ר הפורום, מספר על אם חד-הורית מאשקלון שפונתה למלון בתל אביב עם ילד בן 16 בעל צרכים מיוחדים: "היא מסרבת לחזור לדירה - אין שם ממ"ד, אין ביטחון, ואין תקווה".
מחדל בן 30 שנה
איפה המחדל הגדול? החל משנת 1992, בעקבות מלחמת המפרץ, כל בנייה של דירה מגורים חדשה מחויבת בממ"ד, דירות מגורים רבות שנבנו ללא ממ"ד נותרו ללא מיגון מספק, בהן רוב הדיור הציבורי עם אנשים חלשים שאין ביכולתם לממן לעצמם הגנה עצמית.
והמחדל עמוק יותר: בתמ"א 38/1, התקן אפילו לא מחייב התקנת ממ"ד, והדבר נתון לשיקול היזם והוועדה המקומית. ובינתיים? כל שנה שחולפת היא עוד אלפי משפחות שלא יוכלו להסתגר בשום מקום כשיש אזעקה.
גם היום, בעידן הפוסט-שבעה-באוקטובר, במקום לקחת אחריות, המדינה ממשיכה להפיל אותה על האזרחים. היא מאשרת ממ"דים - אבל דורשת מהם לממן אותם בעצמם. היא מציעה הקלות תכנוניות - אבל משאירה את ההתמודדות עם העלויות, הביורוקרטיה והביצוע בידי הציבור. המסר ברור: "קיבלתם כלים, עכשיו תסתדרו לבד". אבל הציבור לא יכול לבנות לבדו ממ"ד ב־200 אלף שקל, בטח לא בדירת שיכון בפריפריה או בבלוק ציבורי נטול זכויות בנייה. ככה נראית מדיניות שמוותרת מראש על תושביה החלשים.
אז מה הפתרון?
הפתרון ברור: פינוי שיכונים רעועים ובנייה של מבנים חדשים הכוללים מרחבים מוגנים. הממ"ד אינו רק דרישה תכנונית - הוא כיום מענה הישרדותי. והוא גם הכלי המרכזי שיכול להוציא את ישראל מהמצב הבלתי אפשרי של תלות במקלטים ציבוריים וחיים בחרדה מתמדת.
כדי שזה יקרה, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס - ולממן. לא רק להקל ברגולציה, לא רק להאיץ הליכים תכנוניים, אלא לממן בפועל את המיגון של האוכלוסיות שלא יכולות לעשות זאת בעצמן. דיירי הדיור הציבורי, קשישים, משפחות חד-הוריות וקהילות בפריפריה וגם בתל אביב והמרכז, אינם יכולים להסתמך על יזמים או להמתין לעוד סבב תקציבי. התחדשות עירונית איננה רק מנוף כלכלי - היא תשתית לאומית להגנה על החיים. הגיע הזמן שישראל תפסיק לחלק אחריות ותתחיל לממן הגנה. לא אחרי האסון הבא - אלא עכשיו.
"השינוי ברשויות איטי מדי ביחס למציאות"
עו"ד נורית כהן-קצב שותפה מייסדת משרד עורכי הדין KDC: "מזה שנים רבות אנחנו זועקים ומשוועים את זעקתם של אזרחי מדינת ישראל לבניינים ממוגנים כנגד מתקפות טילים. לצערי השינוי שקורה ברשויות ואצל מקבלים החלטות הן בממשלה והם ברשויות המקומיות איטי מדי ביחס למציאות. לצערי, המצב בימים האחרונים הוכיח שזעקתנו נכונה ואמיתית - ממ"ד מציל חיים!! בעלי הדירות הפנימו זאת ממזמן והגיע הזמן שברשויות, הן בממשלה והן ברשויות המקומיות, יתעוררו ויאשרו כמה שיותר היתרים בזמן קצר, יותר סבסוד, יותר אישור תוכניות לפינוי בינוי, יותר פועלים ויותר בניינים ממוגנים".