כסף כמו חול? עם שטחים רחבים וצחיחים, אזור הנגב מציע פוטנציאל עצום לניצול המשאבים הטבעיים למגוון מטרות. התקדמות הטכנולוגיה מאפשרת להמיר את המשאבים הללו לאמצעים כלכליים משמעותיים. בין היתר, האזור מציע פוטנציאל לא מנוצל של חול, אשפה ושמש, אשר ניתן להמירם למשאבים כלכליים בעזרת טכנולוגיות שונות כמו כרייה, הפקת גז וחשמל, וייצור אנרגיה מתחדשת.
טיוטת חוק ריפמן מציעה סדרת צעדים שנועדו להפוך את הנגב לכר פיתוח משותף. החוק מתקן את המצב הקיים על ידי איחוד כל הסמכויות תחת גוף אחד אשר יסדיר את ההתיישבות הבדואית ויעניק טיפול מקיף בהתאם לתפיסה ש"אי קידום החברה הבדואית מהווה חסם לפיתוח הנגב כולו".
במסגרת החוק, ישנם גם סעיפים המיועדים לפיתוח כלכלי בתחומים שונים, ובאמצעות שיתוף פעולה עם תעשיינים, ניתן להמיר את המשאבים הרבים בנגב - חול, שמש ואשפה - למחוללי צמיחה חדשים.
אז איך עושים את זה?
חול - משאב תעשייתי
החול, אשר נמצא בשפע בנגב, הוא אחד המשאבים החשובים ביותר בתעשיות הבנייה והייצור. הוא משמש לייצור בטון, אגרגטים, אספלט, זכוכית ועוד. תעשיית הבנייה בישראל, ובמיוחד בנגב, מסתמכת ברובה על החול מהאזור. בנוסף, ניתן לשדרג את החול לצרכים תעשייתיים נוספים, כולל כריית מינרלים ומקורות טבעיים נוספים החבויים בו. חקר המינרלים בנגב עשוי להניב תעשיות נוספות, כגון כריית זהב, חרסינה, וכריית טורמלין - כל אלו יכולים לשמש כמשאבים כלכליים בשוק הגלובלי.
אשפה - שימוש מחדש והפקת אנרגיה
ניהול האשפה הופך למשאב כלכלי גם באזורים יובשניים. בנגב, האשפה, הנוצרת מהפסולת הביתית והתעשייתית, מהווה אתגר אך גם פוטנציאל להפיכת אנרגיה. המגמה הגלובלית של מיחזור ואנרגיה מגרוטאות, בשילוב עם טכנולוגיות מתקדמות, מאפשרת למדינות ולעסקים להפוך את האשפה למשאב כלכלי. באמצעות טכנולוגיות המרת פסולת לאנרגיה, כמו בעירה במתקנים מיוחדים או הפקת חשמל מגז מטמנה, ניתן להפוך פסולת לאנרגיה מתחדשת. תהליכים אלו לא רק שהופכים את הפסולת למשאב כלכלי אלא גם תורמים לשמירה על הסביבה, על ידי צמצום הצורך להטמין פסולת וצריכת חומרי גלם טבעיים.
שמש - אנרגיה מתחדשת
המשאב החשוב ביותר שהנגב יכול לספק למדינת ישראל הוא השמש. תנאי האקלים החמים והבהירים באזור הנגב הופכים אותו לאזור אידיאלי להפקת אנרגיה סולארית. ישראל כבר מתקדמת בהתקנת מערכות פוטו-וולטאיות להפקת חשמל, אך השמש בנגב יכולה לשמש כבסיס לתעשיית האנרגיה המתחדשת. פרויקטים רחבי היקף של חוות סולאריות במדבר יכולים להפיק כמויות גדולות של חשמל תוך ניצול השטחים הנרחבים של האזור. יתרונות ההפקה הסולארית כוללים הוזלת עלויות האנרגיה המקומיות והפחתת זיהום האוויר, תוך קידום פיתוח בר-קיימא. שימוש בטכנולוגיות המשלבות מערכות סולאריות עם מאגרי אנרגיה, כמו סוללות עצמאיות, מאפשר אחסון אנרגיה והפקת חשמל גם בשעות ללא שמש.
כיצד הופכים את הפוטנציאל למשאב כלכלי?
על מנת להוציא לפועל את הפוטנציאל הכלכלי של חול, אשפה ושמש בנגב, יש צורך בתכנון ארוך טווח ובחדשנות טכנולוגית. השקעה בפרויקטים של מיחזור, מערכות סולאריות מתקדמות ותשתיות לניהול אשפה חיונית. קידום מדיניות תומכת, הסדרת תשתיות וגיוס משאבים ציבוריים ופרטיים יכולים להביא לפריצת דרך בניצול המשאבים הללו. הכלים הקיימים בטיוטת חוק ריפמן, כגון וועדת תכנון ייעודית, רשות רישוי, ומנגנוני עידוד, עשויים להוות יסוד לשינוי משמעותי.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, מסביר: "הנגב מציע פוטנציאל עצום להפוך למשאב כלכלי באמצעות הפיכת חול, אשפה ושמש לחלק בלתי נפרד מהתעשייה הכלכלית והאנרגטית בישראל. פיתוח פתרונות חדשים לשימוש בחול, הפקת אנרגיה מאשפה והשקעה בהפקת חשמל מאנרגיית השמש יכולים להוות בסיס לפיתוח בר-קיימא באזור, תוך שמירה על הסביבה ויצירת מקומות עבודה חדשים. ניצול נכון של המשאבים הללו יכול להפוך את הנגב למוקד כלכלי משמעותי, התורם לא רק לאזור אלא לכלכלה הישראלית כולה. הכלים הכלולים בטיוטת חוק ריפמן מהווים חלק מרכזי מהמהפכה הכלכלית המיועדת גם בתחום זה וגם בפיתוח כלכלי במגוון תחומים אחרים.
"אני מודה לשורת תעשיינים מהשורה הראשונה, ובפרט לאלי כהן, המנכ"ל הנמרץ של חברת תרמוקיר, שמשלב חזון עם עבודה ישראלית. יחד נפעל כדי להעצים את הנגב. מנהיגות תעשייתית היא צורך השעה בנגב", הוא מוסיף.
