"אפשר לעשות מהפכה בענף הבנייה בכל רגע נתון", מכריז דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ויו"ר מטה תשתיות, "הטכנולוגיה כבר כאן. ברגע שמקבלי ההחלטות במדינה יחליטו לעשות את הצעד לכיוון, הנתונים ישתפרו פלאים בכלל הסקטורים. תוך מספר שנים, נוכל לבנות בצורה מהירה, איכותית ויעילה יותר, להוזיל עלויות ולבסס את כוח העבודה שלנו על ישראלים, אשר יימשכו לקידמה בענף וימצאו ערך מוסף בבניית המדינה. זה לא עוד מנוע צמיחה, זה טיל בליסטי", מדגיש יהלומי בעיניים בורקות.
מאז ומתמיד, יהלומי לא מפסיק לתכנן את העתיד. העיסוק שלו בחדשנות, טכנולוגיה מתקדמת ותכנון בר קיימא, התחיל עוד בתפקידיו הקודמים במגזר הציבורי והעסקי. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בתפקידו הקודם כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שם קידם בין היתר את המאבק בתחנות כוח מזהמות, שהביא לעצירתן של מספר תחנות והוביל תוכנית חלופית להקמה ושימוש באנרגיה סולארית ובאגירה.
על כן, כאשר יהלומי פוגש את השאלה כיצד הטכנולוגיה הולכת לשנות את העולם בכלל ואת תחום הבנייה והתכנון בישראל בפרט, הוא מתחיל לדבר בצורה שוטפת ובלתי ניתנת לעצירה; "בנייה מתועשת היא המפתח לשינוי המיוחל בתחום הדיור בישראל. קיימות היום בעולם טכנולוגיות מתקדמות המציעות פתרונות לבעיות אשר בעבר הלא רחוק לא ידעו להתמודד איתן. טכנולוגיות כמו BIM לניהול פרויקטים, בנייה מודולרית, מערכות רובוטיות ואוטונומיות, שיטות בנייה בנות קיימא ועוד, יכולות להפוך את הענף ליעיל ורווחי יותר. אימוץ טכנולוגיות אלו לא רק ישפר את פריון העבודה ויצמצם עלויות, אלא גם יעלה את רמת הבטיחות באתרי הבנייה ויקטין את התלות בכוח עבודה מסורתי ובלתי מיומן".
ואם כבר ציינו את תפקידו הקודם כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, על פי יהלומי, אימוץ שיטות בנייה מתועשות עשוי להפחית את כמות פסולת הבנייה ב-90% ולהביא לחיסכון של מעל 100 מיליון שקל בשנה. "פסולת בנייה מהווה כיום נזק סביבתי וכלכלי אדיר. אם נשלב בנייה מתקדמת, נפחית את הבעיה כמעט לחלוטין"
"מתכון לעליית מחירים בלתי נגמרת"
למרות התקדמות מסוימת שחלה בעשור האחרון, ענף הבנייה נחשב לאחד מענפי התעשייה המסורתיים בישראל, כאשר שיטות הבנייה המסורתיות עדיין שולטות בשוק. זאת, למרות שתקופת הזמן הנדרשת להשלמת הבנייה מתארכת משנה לשנה, והביקוש לדיור גובר בקצב קבוע ומהיר, בעקבות נתוני פריון הנחשבים מהגבוהים בעולם המערבי.
נכון להיום, לפי נתונים מעודכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמות יחידות הדיור שבנייתן מסתיימת בכל שנה רחוקה מלעמוד בצרכים ההולכים וגדלים, והפער בין ההיצע לביקוש מאיים להעמיק את משבר הדיור.
יהלומי מתאר את הרקע למשבר: "העלייה במחירי הדיור עוד מלפני הקורונה הייתה תוצאה של ביקוש גובר ובירוקרטיה קשיחה, לצד היצע נמוך של קרקעות, בנייה בלתי מספקת וכן מחירים גבוהים של חומרי גלם, ממגוון סיבות גיאופוליטיות. כאשר מצרפים את כל אלו, מקבלים מחירי דיור מהגבוהים בעולם. רק לשם המחשה, בתל אביב וירושלים נדרשים כ-140 חודשי משכורת ממוצעת כדי לרכוש דירה, זה בלתי נתפס".
מגפת הקורונה החריפה את המצב, כפי שמסביר יהלומי: "שרשראות האספקה עוכבו, הפשיעה הכלכלית התעצמה, ועדיין - המדינה לא משחררת קרקעות או יוצרת תחרות על חומרי הגלם. מה שאנחנו מקבלים זה מתכון לעליית מחירים בלתי נגמרת".
"כמובן שגם הביקוש לדירות לא ירד", ממשיך יהלומי, "הוא לא יכול לרדת בעקבות קצב גידול האוכלוסייה בישראל, העומד כיום על כ-2% בשנה. בתרגום לדירות, יש צורך בתוספת של 100,000 דירות כל שנה, אך נכון להיום אנחנו לא מתקרבים לכך. עד השבעה באוקטובר היה מחסור של כ-230,000 דירות כדי לענות על הביקוש. היום, עם העיכובים במסירת הדירות, המספרים מתקרבים ל-300,000 דירות. ועדיין, במקום לצמצם את הפער, אנחנו ממשיכים להגדיל אותו מדי שנה".
איך לעזאזל פותרים את זה? שלושה מנועי צמיחה
לדברי יהלומי, ישנם שלושה מנועי צמיחה מרכזיים שיכולים להכפיל את קצב הבנייה וצריך להתמקד בהם: קרקעות, עובדים, ובנייה מתועשת. שני המנועים הראשונים קלים יותר ליישום וקשורים להחלטה של המדינה. המנוע השלישי מסובך מעט יותר, אבל בהחלט אפשרי. יהלומי מרחיב על שני מנועי הצמיחה הראשונים:
1. קרקעות: ככל שיהיה היצע גבוה יותר של קרקעות לבנייה, כך גם באופן טבעי יגדל היקף הבנייה. עם זאת, מדיניות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מביאה להיצע נמוך של קרקעות באופן מכוון. כאשר הרשות מעלה מחירים במכרזים, היא בעצם גורמת לכך שפחות יזמים יוכלו להשתתף, דבר המוביל לפסילה של פרויקטים פוטנציאליים, מסיבות כלכליות. כך, כאשר המחיר והיקף הקרקעות נפגשים, אנו עדים לעליות מחירים שאינן הולמות את הצרכים של השוק.
2. עובדים: כיום, בעידן של חרבות ברזל ופוסט השבעה באוקטובר, חסרים כ-80 אלף עובדים בענף הבנייה, דבר הפוגע קשות ביכולת להגדיל את התפוקה. ככל שנצליח להביא יותר עובדים לענף, כך תוגבר הבנייה בכל רגע נתון. עם זאת, נראה לעתים שהממשלה לא מבינה עד כמה המצב קריטי ולא פועלת מספיק כדי לשפר אותו. מדובר בהפסדים עצומים שנובעים מהמחסור בכוח אדם, ומשפיעים לא רק על תחום הבנייה אלא גם על הכלכלה הישראלית כולה. הענף מהווה כ-16% מהכנסות המדינה, המסתכמות בכ-90 מיליארד שקל בשנה. כל שינוי של אחוז בודד כלפי מטה מביא להפסדים של עשרות מיליונים לקופת המדינה.
"נכון להיום, נכשלנו בשני המנועים הראשונים, אך יש כאן הזדמנות אמיתית לייצר שינוי. היישום שלהם לא מסובך מדי, מדובר בהחלטה של הממשלה למדיניות חדשה שיכולה להוביל לשינוי משמעותי. עלינו לפעול בצורה ממוקדת כדי לפתור את הבעיות הללו - זה לא בלתי אפשרי", מסביר יהלומי, "המנוע השלישי הוא הבנייה המתועשת, שדורשת מהלך לאומי ומורכב, אך מבטיחה מהפכה בתחום".
מנוע הצמיחה השלישי - שינוי תרבותי נדרש
יהלומי גורס כי כדי לקדם בנייה מתועשת בענף, יש צורך בשינוי דפוס חשיבה; "חשוב לזכור שאנחנו מדברים פה על ענף מאוד מסורתי, שהיה מבוסס עשרות שנים על כח עבודה פלסטיני, המתמחה בבנייה המסורתית. הזמינות והעלות הנמוכה יחסית של העובדים הפלסטינים יצרו תלות שהפכה לבעייתית עבורנו, ופגעה בהתקדמות הענף. המעבר לחדשנות דורש שיתוף פעולה רחב בין כל הגורמים המעורבים בענף, כולל הממשלה, הקבלנים, היזמים ומוסדות האקדמיה", מדגיש יהלומי ומציין כי "הקרן יזמה לאחרונה מהלך לאומי של הכשרת אלפי ישראלים בשלב הראשון. אנחנו מוצאים פוטנציאל אדיר בחיבור בין ישראלים לשיטות בנייה מתקדמות, מדובר בחיבור טבעי ומרגש, שיביא יותר ישראלים לענף ויגרום לכך שנהיה נתונים פחות לתלות בכח אדם זר".
נכון להיום, כ-10%-15% בלבד מחברות הבנייה בארץ מיישמות באופן קבוע טכנולוגיות מתקדמות, אך ניתן להבחין במגמת גידול בשימוש בטכנולוגיות אלו, המובלות בין היתר גם על ידי רגולציה ותמריצים ממשלתיים; זה עדיין לא מספיק והדרך עוד ארוכה כאמור, אך כבר היום ניתן להבחין בניצני שינוי בענף הבנייה, כפי שמסביר יהלומי: "ענף הבנייה בישראל נמצא אמנם בעיצומו של שינוי משמעותי, הודות לכניסת טכנולוגיות חדשות המקדמות חיסכון בעלויות ובזמן, לצד שיפור באיכות המבנים. שיטות עבודה מסורתיות, ששלטו בענף במשך עשרות שנים, מתחילות לפנות את מקומן לשימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, כמו בנייה מודולרית וחכמה. עם זאת, המעבר לבנייה מתקדמת מתמודד עם אתגרים וחסמים משמעותיים. ענף הבנייה ידוע בשמרנותו כאמור, והעלויות הראשוניות הגבוהות של הטכנולוגיות מהוות מכשול נוסף. בנוסף, קיים צורך בהכשרת כוח עבודה המתמחה בשיטות החדשות, לצד תכניות עידוד מדינתיות שטרם הגיעו למלוא הפוטנציאל. על אף האתגרים, אימוץ מוצלח של חדשנות בענף צפוי להוביל להגדלת היצע יחידות הדיור, צמצום בעיות בטיחות באתרי בנייה, והפחתת התלות בכוח עבודה ידני".
"המדינה, וגם חברות הבנייה, צריכות להסתכל על זה כהשקעה, ולא הוצאה. למעשה, בנייה מתועשת זו אחת ההשקעות המשתלמות ביותר שיש לבצע בשנים הקרובות. היא תבטיח עתיד טוב יותר בענף הבנייה ובכלכלה כולה. בנוסף, החברות הראשונות שידעו להשתמש בה - יזכו ליוקרה בעיני הלקוחות, יוכלו להוריד מחירים ויגדילו את הביקוש אליהן פלאים. גם ההפך הוא הנכון, מי שלא יידע להתקדם לבנייה מתועשת בעשור הקרוב, כנראה לא ישרוד", מוסיף יהלומי.
"הנחות שגויות טוענות כי בנייה מתועשת היא פחות איכותית", יהלומי ממשיך, "זו טעות רווחת שנשמעת בפי אנשים שמפחדים מקדמה. האמת היא שבנייה מתועשת שווה באיכותה לבנייה המסורתית, ובמקרים רבים אף עולה עליה. בנוסף, הבנייה המתקדמת היא גם בנייה ירוקה. למי שמפחד משינויים, חשוב לי להדגיש - התהליך לא יפגע באף סקטור, אלא להפך - הוא יוביל ליעילות גבוהה יותר, לעלויות נמוכות יותר, ולתהליכים מהירים ופשוטים בהרבה".
בנימה האופטימית והמעשית שהוא מאופיין בה, יהלומי מסכם: "הדרך קדימה ברורה: אימוץ טכנולוגיות מתקדמות, שיפור שיטות העבודה והסרת חסמים - יובילו את ישראל לעידן חדש שבו ענף הבנייה אינו רק מגיב לצרכים המיידיים ומכבה שריפות ישנות - אלא מכתיב את הקצב של המשק הישראלי כולו ומוביל חדשנות. הגיע הזמן שאומת הסטארט-אפ העולמית תהפוך את ענף הבנייה שלה למודל עולמי המדגים יעילות, קיימות ואיכות. ההון האנושי נמצא כאן בשפע, צריך רק לדעת להשתמש בו".