בלב הרים נידחים, הרחק מהמולת הערים והטכנולוגיה, חי אדם אחד במערה כבר שנתיים. זה לא סיפור על הרפתקן שחיפש אתגר, ולא על פילוסוף שביקש להתבודד. זה סיפור על אדם שברח מהפחד הגדול ביותר שלו - רעידות אדמה. האיש, שמקורו בטורקיה, בחר לעזוב את החיים המודרניים ולעבור למערה מבודדת לאחר שטראומה עמוקה השתלטה על חייו.
טורקיה, מדינה המוכרת היטב את זעמן של הלוחות הטקטוניים, חוותה לאורך השנים רעידות אדמה הרסניות שהשאירו אחריהן הרס ואובדן. האיש הזה, שגדל באזור מועד לרעידות, חווה על בשרו את הזעזועים והחרדה שמביאים עימם אירועים כאלה. אחרי מספר רעידות אדמה שהחרידו את האזור, הוא החל לסבול מחרדות קשות, פוסט-טראומה, ופחד מתמיד מפני האדמה שתבגוד בו שוב.
החיים בעיר, עם הבניינים הגבוהים והרעשים הבלתי פוסקים, הפכו לסיוט עבורו. הוא חש שהוא מאבד שליטה על חייו, והחל לחפש מקום שבו יוכל לחיות ללא הפחד שמלווה אותו כל כך. לאחר חיפושים, הוא מצא מפלט במערה מבודדת בהרים, שם החליט להתחיל חיים חדשים.
אז איך זה לחיות במערה?
המערה הזו אינה דומה לבית ממוצע. אין בה חשמל, מים זורמים או כל נוחות מודרנית אחרת. אבל עבור האיש הטורקי, המקום הזה הפך למקלט בטוח. הוא למד להסתמך על משאבי הטבע: שותה ממי מעיינות, אוכל צמחים ופירות שגדלים בסביבה, ומשתמש באש לבישול ולחימום. לדבריו, החיים במערה העניקו לו תחושת שלווה ושליטה שאותן איבד בעולם המודרני. "כאן אני מרגיש בטוח," סיפר בראיון. "אין כאן רעידות אדמה, אין רעשים מפחידים, רק הטבע והשקט."
בראיון, שפורסם באתר odditycentral.com, לא צוין כיצד האיש הטורקי הגיע למערה והפך אותה לבית, אך בסרטון נראה כי מדובר במערה טבעית שמצא באזור הררי מבודד, והתאים אותה לצרכיו הבסיסיים ללא שינויים משמעות.
כמו כן, למרות השלווה שמצא, החיים במערה אינם קלים. האיש מתמודד עם אתגרים רבים: מזג אוויר קיצוני, חיות בר, ובדידות. הוא חייב להיות יצירתי ולהמציא פתרונות לבעיות יומיומיות, כמו אחסון מזון והגנה מפני קור.
עם זאת, הוא טוען שהאתגרים הללו עדיפים על פני החרדות והפחדים שחווה בעבר. "זה לא חיים קלים, אבל זה חיים אמיתיים," אמר. "כאן אני מרגיש שאני חי, לא רק שורד."
סיפורו של האיש עורר תגובות מעורבות בחברה. יש הרואים בו גיבור שמימש את חלומו לחיות חיים חופשיים וקרובים לטבע, בעוד אחרים רואים בו אדם שנסוג מהחברה בשל טראומה נפשית. פסיכולוגים מסבירים כי בחירה כזו יכולה להיות דרך להתמודד עם פוסט-טראומה, אך הם גם מזהירים מפני בדידות קיצונית והשלכות נפשיות שעלולות לנבוע מניתוק מוחלט מהחברה.