מגפה שמתפשטת בישראל: מה ההבדל בין 'פרוטקשן' לפשיעה כלכלית?

בשנים האחרונות הפכה תופעת הפשיעה הכלכלית לנושא כואב ומטריד, המאיים על יסודותיה הכלכליים והחברתיים של מדינת ישראל. נשאלת השאלה: מה ההבדל בין פרוטקשן לפשיעה כלכלית? התשובה הפשוטה: 'פרוטקשן' הוא סחיטה שמבצעים ארגוני פשע כדי "לשמור" על העסק, בעוד שפשיעה כלכלית היא השתלטות מלאה של גורמים עוינים על העסק.

אם בעבר המאבק בענף הבנייה התנהל בעיקר מול תופעת הפרוטקשן, כיום אנו עדים לתופעה חמורה יותר - ארגוני הפשע, שהתבססו על סחיטה של חברות קבלניות, הרחיבו את מעגל ההשפעה שלהם והחלו להשתלט על עסקים ומכרזים בהיקפים עצומים. מדובר בתהליך של הלבנת הון ורווחים לא חוקיים אשר פוגע בכלכלה ובביטחון של כולנו.

הפשיעה הכלכלית איננה מוגבלת לצפון או דרום הארץ, אלא התפשטה לכל מקום. היא מהווה איום אסטרטגי על ענף הבניין והתשתיות, ועל החוסן הלאומי שלנו. אם בעבר היה אפשר למגר את הפרוטקשן באמצעות פתרונות יחסית פשוטים, הרי שהמלחמה בפשיעה הכלכלית מצריכה מאמצים מורכבים הרבה יותר.

במאמר שפורסם במרץ 2022 על ידי D&B (דן אנד ברדסטריט ישראל) תחת הכותרת "התחומים המסוכנים ביותר למשק" - הוגדר ענף הבנייה כאחד המסוכנים ביותר, לאחר שבשנת 2021 כ-500 קבלנים נקלעו לקשיים כלכליים. המאמר גם הציג תחזיות פסימיות לענף הבנייה ב-2023, אשר בדיעבד אנחנו יודעים שהתגשמו, גם ללא 'הסיוע' של מלחמת חרבות ברזל, שפרצה בסוף אותה השנה. נתונים מעודכנים יותר של BDI מראים כי מאז 2018, בעוד שהסיכון במשק כולו עלה ב-2.5% בממוצע, בענף הבנייה הסיכון גדל ב-4.4%, כמעט כפול!

ואיך הסיכון לא יהיה גבוה? לא חולף שבוע מבלי שנשמע על מקרים של הצתות בניינים או תשתיות, שריפת כלים כבדים, גניבות ועוד. באופן טבעי, ככל שהסיכון הולך ומתעצם, כך גם חברות הביטוח מייקרות את הפרמיות, בעיקר עבור קבלני הביצוע.

קבלנים נחשפים לאיומים באופן יום יומי, המונעים מהם לגשת למכרזים, ובמקרים רבים אנו מוצאים את עצמנו עם פרויקטים המנוהלים על ידי ארגוני פשע; התוצאה היא פגיעה חמורה באיכות התשתיות ובמבנים הציבוריים - מדובר בסיכון ממשי לחיים של כולנו.

מה עשתה הממשלה עד כה? האם היא מספיק מודעת לבעיה? התשובה היא כן, אך נראה כי עליה לקחת צעדים נחרצים יותר; הכרה בתופעה כמאיימת על החוסן הלאומי, הקמת קבינט מדיני למלחמה בארגוני הפשיעה והחמרת האכיפה והענישה - הם רק חלק מצעדים חיוניים שהממשלה יכולה וצריכה לעשות.

בנוסף, יש לפעול גם ברמה המקומית. ניתן להקים מאגר חברות שמירה לגיטימיות, להעדיף מדדי איכות במכרזים על פני מחירים, ולצמצם את תופעת המתווכים והקבלנים הבעייתיים.

לסיכום, עלינו להבין שכאשר ארגוני הפשיעה סוחטים את הקבלנים, הם סוחטים את כולנו - הרשויות, התאגידים העירוניים והציבור הרחב. זה הזמן לפעול יחד למיגור הפשיעה הכלכלית, כי את המחיר כולנו נשלם.

הטור נכתב על ידי דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ויו"ר מטה תשתיות.