הרבה דברים אפשר להגיד על דונלד טראמפ, אבל דבר או שניים בתחום הבנייה הוא בהחלט מבין. האיש טייקון שבנה מתחמים, מגדלים ופרויקטים בעשרות מיליארדים במהלך חייו. ההצעות שלו לשיקום עזה נשמעות הזויות לכאורה: דיבר תחילה על העתקת התושבים למלזיה או אינדונזיה, וכשגילה שעלויות השינוע גבוהות מדי עבר לירדן או מצרים ותקע למנהיגיהם עצם בגרון.
נשמע מופרך, אבל טראמפ מבין מה שאיש עוד לא קולט: מחנה הפליטים הגדול בעולם רק התעצם בשנה האחרונה, מאז השבעה באוקטובר - ואת תושבי עזה לא ניתן יהיה לשקם בדרכים קונבנציונליות.
צילומי לווין מגלים שכ־70% מבנייני הדיור ברצועה נהרסו, כלומר יותר מ־170 אלף מבנים, ביניהם מאות מבני ציבור, כולל מתקני חינוך ורפואה. שיקום מערכת הבריאות ברצועה, כולל כל בתי החולים שבה, יצריך השקעה של כ־15 מיליארד דולר. הנזקים לתשתיות ברצועת עזה מוערכים בכ־20 מיליארד דולר. 68% מרשת הכבישים נהרסה, אספקת המים עומדת על כרבע ממה שהייתה לפני השבעה באוקטובר.
כסף, כמובן, לא חסר; סעודיה, לדוגמה, הכריזה לפני ארבע שנים בשנת 2021 על פרויקט The Line גורדי שחקים בגובה של אלפי רגל שיתפרסו לאורך עשרה מייל, כעיר חכמה ששמה 'ניאום'. רק כדי לסבר את האוזן לגודל הפרויקט - מספר פועלי הבנייה בישראל הוא 100 אלף במקרה הטוב, להשלמתה של העיר הסעודית החכמה נדרשים פי שניים. עלות הקמתה כ-2 טריליון דולר. פי כמה וכמה מהעלות לשיקום רצועת עזה.
בשיחת טלפון שהתקיימה רק לפני שבוע, הודיע יורש העצר מוחמד בן סלמן (MBS) לדונלד טראמפ כי הממלכה מעוניינת להרחיב את ההשקעות ואת קשרי הסחר שלה עם ארצות הברית בארבע השנים הקרובות ב-600 מיליארד דולר, כאשר הסכום עשוי לגדול במידה ויתפתחו הזדמנויות נוספות.
בנוסף, כדאי להזכיר את ההשקעות המאסיביות של האמירויות. לפי הדירוג של בלומברג 'המשפחות העשירות בעולם', משפחת אל נהיאן השולטת באבו-דאבי ומחזיקה בהון של 305 מיליארד דולר, תפסה את המקום הראשון אחרי חמש שנים שבהן יורשי 'וולמארט' (Walmart) היו בראש, בני משפחת וולטון. גם הקטארים מוכרים בזכות היכולות הפיננסיות שלהם, עם המגוון הרחב של השקעותיהם.
וכמובן, לא נשכח את הסינים, שהשקיעו באופן נרחב בכל רחבי אפריקה והשתלטו על תשתיות, כולל על נמל חיפה שלנו. הם להוטים להשקיע ולהגדיל את יתרותיהם הגיאופוליטיות באזור.
סינגפור הבאה? לא בטוח
אין גוף, אין מדינה, אין תאגיד או חברה שלא מחפשים השקעות טובות ויציבות, כולל בישראל. הנה רק השבוע איש עסקים רוסי, אנטון בקוב, הכריז על פרויקט פיתוח ברצועת עזה ומקווה לקבל חוזים לשיקומה. היזם סבור כי בקרוב יפתח מכרז לביצוע עבודות שיקום בשטח, שבו התגוררו עד לאחרונה יותר מ-2 מיליון איש.
לדבריו, רצועת עזה עשויה לעניין משקיעים מכל העולם; קיים צורך בכבישים חדשים, תשתיות תקשורת, מלונות על חוף הים התיכון, בניינים נמוכים ורבי קומו, כדי לספק לאנשים דיור, ועוד. אנטון בקוב מתייעץ בימים אלה עם נציגי שני הצדדים - ישראל, השולטת בשטח, ופלסטין. לעת עתה אנו מדברים על הסכמים בעל פה, שאותם היזם מקווה לנסח בחוזים לאחר מכן. הוא לא היחיד.
עזה, בעלת הלוקיישן המצוין, בין הסטרט-אפ ניישן ישראל, לבין מדינה עתיקה כמו מצרים, יכולה להיות סינגפור. זאת, אפילו לפי חזונו של שר הביטחון, ישראל כ"ץ, שניסה לתכנן כאן, יחד עם יצחק תשובה בעבר הרחוק יותר, אי מלאכותי.
הבעיה של עזה היא האנשים שבה, ומי ששולט בה; אף לא אחת מהמדינות שצוינו לעיל, גם לא קטאר, תשקיע כאן דולר, אם עזה תמשיך לשמש פרוקסי איראני. השקיעו כאן כבר עשרות מיליארדים ויותר, והם נעלמו בין לילה בהפצצה אחת. הכספים שהועברו לבניית רשת המנהרות המטורפת, שלא הגנה כמעט על אף ילד או תושב תמים ברצועת עזה, כבר לא יינתנו שוב.
השקעה בעזה זו לא סתם השקעה, זו עבודת פרך. שלב פינוי ההריסות לבדו, המוערכות על ידי האו"ם במשקל של כ-42 מיליון טון, צפוי להיארך לפחות 10 חודשים, בסכום מטורף של כ־1.2 מיליארד דולר. זאת, לצד נזקים שנגרמו לתת-האדמה שצריך לקחת בחשבון והצורך בבניית נמל לשינוע חומרי הגלם, שכן כידוע אי אפשר להסתפק במקרה הזה באשדוד או קפריסין.
אנשים יעבדו פה יום ולילה להקמה מחדש של עיר "העתיד", אבל איזה עתיד יהיה לה עם השלטון הנוכחי? הכל ייהרס שוב ושוב. שום כלכלה לא תשקיע כאן את 80 מיליארד הדולרים הנדרשים לשיקומה מחדש.
שלא תטעו, שיקום עזה הוא האינטרס שלנו
במאמר של פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב ובמכון משגב, ופרופ' אורח במרכז הבינלאומי לשיטור וביטחון באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה, הוא כותב: "בהיעדר שיקום יתבררו השלכות בעייתיות ומורכבות, הן בהתייחס לישראל והן בהתייחס לשחקנים אחרים והיציבות באזור. בשלב מסוים תחייב אחריות ישראלית להספקת הסיוע ההומניטרי ותייצר בהכרח חיכוך מתמשך מול מופעי טרור וגרילה בעצימות נמוכה יחסית, אך עם התפרצויות תנודתיות בעצימות גבוהה יותר. הלחץ הבינלאומי על ישראל יגבר והיא עלולה להיחשף למשברים ביחסיה עם מצרים וירדן, כמו גם עם מדינות הסכמי אברהם. נוסף על כך ואולי אף חמור יותר - משברים עם הממשל האמריקאי ועם ידידות אחרות במערב. מציאות כזו תפחית את הסבירות להתקדמות בתהליך נורמליזציה עם ערב הסעודית, וסביר להניח שגם תשפיע לרעה על יציבות הרשות הפלסטינית ועל רמת החיכוך האלים בגדה המערבית".
לדבריו, שילוב האוכלוסייה המקומית בתהליך השיקום באמצעות הנהגה לגיטימית הוא בעל חשיבות רבה, כאשר האוכלוסייה צריכה להיות חלק מהתהליך וגורם משפיע עליו; הניסיון הבינלאומי של שיקום אזורי סכסוך ומדינות כושלות, מלמד עד כמה חשוב לשתף את האוכלוסייה המקומית בתהליך, ולהימנע מלהנדס בעבורה פתרונות ולכפותם עליה; שיתוף האוכלוסייה בתהליך השיקום מונע התנגדות והסתייגות, מייצר מקורות תעסוקה ומחויבות ובעיקר מעצב תחושת קהילה ובעלות על התהליך ועל תוצאותיו.
לסיכום, עזה, כידוע, לא תוכל להישאר במצבה עוד הרבה זמן. אסון הומניטרי ממשי הוא לא שאלה של האם, אלא של מתי; אם תושבי עזה לא יבינו זאת בהקדם וייקחו את העניינים לידיים, בלי פנטזיות על "מבול אל אקצא", אולי יקרה משהו. בסוף, הכל תלוי בהם, וגם קצת בנו.