הנתון הבא אמור להטריד צעירים וקשישים כאחד: חלום הדיור המוגן נגיש כיום לפחות מ-2 אחוז מהקשישים, המסוגלים לשלם מדי חודש אלפי שקלים, ולהשאיר פיקדון של 1-4 מיליון שקלים אצל בעלי הבתים. רבים מהקשישים המחליטים לעבור לדיור מוגן, נאלצים לוותר על ירושתם לילדיהם, למכור את ביתם ולרוקן את חסכונותיהם. הקושי במעבר לדיור מוגן, ממחיש באופן ברור את אי יכולתם של אזרחים ותיקים ליהנות ממסגרת אשר תתאים לצרכיהם המשתנים שנוצרו עקב ההתקדמות בגיל.
על פי נתוני קבוצת גיאוקרטוגרפיה, בישראל חיים כ-1.2 מיליון אזרחים ותיקים, כ-15% מתושבי הערים, והמספרים רק הולכים וגדלים עם העלייה בתוחלת החיים, בפערים החברתיים ובצפיפות במרכזי הערים. עד שנת 2030 יתווספו לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים כ-350 אלף תושבים, ובעוד כעשור כמיליון תושבים, מה שיוביל למשבר דיור חמור בהרבה מהיום.
"עבור רובנו נתפסת מצוקת הדיור בעיקר כנחלתם של זוגות צעירים, אך הנתונים מראים שבעתיד נפגעיה העיקריים יהיו דווקא הקשישים", מסבירה לאה שץ-סופר היא יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן, הנאבקת למען זכויות הדיירים הקשישים מול הרשויות ובעלי הבתים.
עמותת דיירי הדיור המוגן, נאבקת כשני עשורים מול הרשויות ובעלי הבתים, למען זכויות הקשישים בדיורים המוגנים. בימים אלו היא נאבקת בין היתר להשלמת התקנות הנדרשות בחוק הדיור המוגן על מנת לתת לו "שיניים", ובמקביל מחפשת דרכים לשקיפות ולבקרת התשלומים הנדרשים מהדיירים.
נושא הדיור המותאם לקשישים נמצא על הפרק בשנים האחרונות תחת הכותרת "מערכי דיור לגיל השלישי". אחד הפתרונות שהחלו ליישם לאחרונה, אך בהיקפים מצומצמים למדי, נוגע לתכנון אורבני של דיורים מוגנים הנשענים על עירוב שימושים.
מדובר בדיורים מוגנים המוקמים בתוך או בקרבת מתחמי בילוי, מסחר ומגורים גדולים, שמספקים לקשישים את אותם שרותים שמקבלים כיום בין כותלי הבתים (בריכה, חדר כושר, הופעות, חוגים, מרפאה, הסעדה וכו') וכך מוזילים משמעותית את המחירים, ועדיין משיגים מספר מטרות חשובות בגללן עוברים אנשים לדיור מוגן: מקלים על הבדידות, מחזקים את האינטראקציה החברתית של הקשישים עם האוכלוסייה הצעירה, ומסייעים להתמודדות עם משבר הדיור. מדובר ברעיון נגיש ויישומי, אך לצערנו אינו מיושם עדיין בקנה מידה נרחב, ואינו זוכה לתמריצים ממשלתיים.
מחירו הגבוה של הדיור המוגן אינו גזירת גורל. הסתפקות ברווחים קטנים יותר והקלות של מדינת ישראל, למשל בתחום המע"מ המושת על הדיירים סביב סעיפים מקוממים, היה מאפשר להנגיש את הדיור המוגן למגוון רחב יותר של קהלים. האבסורד הראשון קשור לעובדה שדיירי הדיור המוגן הם האוכלוסייה היחידה בישראל הנאלצת לשלם מע"מ על שכר דירה, בסכום של אלפי שקל בשנה, מכיוון שבחוזים אין הפרדה בין הסכום המשולם עבור שירותים לבין הסכום המהווה שכר דירה.
בנוסף לסכום הפקדון הגבוה נושאים הדיירים בנטל הכלכלי של דמי אחזקה הנעים סביב 15,000 -5,000 שקל בחודש, אשר צמודים מידי חודש בחודשו לעלית מדד יוקר המחיה, ופעם בשנה, אם יש עליה בהוצאות התפעול, חלקם גם מעלים את דמי האחזקה באחוזים נוספים בהתאם לחוזה (ההכנסות החודשיות של רוב הדיירים אינן צמודות מדד). גרוע מכך, הפיקדון נושא בממוצע שחיקה שנתית של 3%, המחושבת בכל שנה מהקרן במקום מיתרת הפקדון, ועבורה משלמים הדיירים מע"מ, האמור אף לעלות ב-2025 ל-18%.
שמעתם פעם על המושג המופרך "ריבית רעיונית"?
"ועדיין, לא דיברנו על האבסורד הגדול מכולם - האם שמעתם על המושג המופרך "ריבית רעיונית"? כאשר בעל הבית מקבל מהדייר פיקדון, הוא רושם אותו כהלוואה, אך ללא מתן ריבית לדייר, ולכן בעל הבית מרוויח הכנסה בדמות הריבית "הרעיונית" שגובהה נקבע על ידי רשויות המס הממסות את הבתים גם על רכיב זה, וחלק מהבתים "מגלגלים" אותו על הדיירים, שבאופן מקומם, יוצאים קרחים מכאן ומכאן - לא מקבלים ריבית, לא נהנים מפירות ההשקעות שעושים בעלי הבתים עם הפיקדון, וגם צריכים לשלם את המס בגין רווחי הבתים. הבנתם את ההיגיון? נשמע יותר כמו שיגעון", אומרת שץ-סופר.
"נוסיף על כך את התופעה המתרחבת של הגדלת הסכום החודשי שחלק מהבתים גובה מדייר המעסיק מטפל/ת אישי/ת, בנוסף לדמי האחזקה החודשיים. הגיע הזמן לשים סוף לגובה ולסוג התשלומים המושתים על הדיירים, ומצטברים בכל שנה לכדי מאות אלפי שקלים. רק כך יוכלו בתי הדיור המוגן לספק מענה לעשרות אלפי קשישים נוספים. זהו מהלך שממנו ירוויחו לא רק בני הגיל השלישי, אלא כל אזרחי המדינה. הנגשת הדיור המוגן למגוון רחב של קהלים תוביל לפינוי, בתמורה למכירה או להשכרה, של אלפי דירות פרטיות של קשישים עבור זוגות צעירים ושאר האזרחים, ובכך תקל משמעותית על מצוקת הדיור בישראל", מסכמת שץ-סופר.