"קבלנים מקבלים איומים ממזמיני שירות של המדינה, איפה אנחנו חיים?"

הבוקר (ג') התקיים דיון חירום בוועדת הפנים של הכנסת בנושא השלכות מלחמת חרבות ברזל על ענף הבנייה והתשתיות.

הרקע לדיון, אותו יזמה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מסיעת ישראל ביתנו, אשר הגישה לח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, בקשה לקיום דיון בועדה - הוא המשבר העמוק בו מצוי ענף הבנייה והתשתיות, כפי שהוצג בפניה על ידי קבלני ביצוע מהענף, אשר נתקלים בבעיות מורכבות הדורשות התערבות מיידית מצד גורמי הממשלה.

בדיון הוצגו בקצרה בראייה מקצועית הבעיות הרבות והנפגעים בענף הבנייה והתשתיות ממלחמת חרבות ברזל ומחוסר טיפול הממשלה בנושאים הדחופים שעל הפרק. בין היתר הוצגו השפעותיו של המחסור החמור בעובדים שלא הגיעו לתחום התשתיות, חוזים שאינם תואמים את המציאות בשטח ובירוקרטיה ממשלתית המקשה רבות על עבודת הקבלנים.

את הוועדה פתח יו"ר וועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה, שאמר: "אנחנו מקיימים היום ועדה חשובה מאוד. לכולנו ברור דבר אחד: גם כשנצא מהמשברים הביטחוניים האלה ואחרים, אסור לנו להיקלע למשברים כמו התשתיות והדיור, לכל דבר יש השלכה כמובן. השלכה על יוקר המחייה, על מחירים של דבירם והשלכה גם על הגופים המתעסקים בתשתיות ובבנייה".

"יש מצד אחד עלויות תפעול ועובדים שעולים, ומצד שני החוזים נשארים באותו המצב וצריך לראות איך פותרים את העניין הזה, ולשם כך באנו לפה היום. להיות אדיש ולא לעשות כלום זה הכי גרוע". בהמשך הדיון אמר חבר הכנסת כי הוא מבקש לקיים דיון פנימי במשרדו עם כל הגורמים הרלוונטיים על מנת לנסות להביא פתרונות למצב.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי פירטה בפתח הדיון על השלכות מלחמת חרבות ברזל על ענף הבנייה והתשתיות: "השבעה באוקטובר השפיע על כולנו וגם על ענף הבנייה והתשתיות בפרט, מדינת ישראל עשתה עוצר על השטחים, ובצדק, כי אנחנו לא רוצים פה יותר עובדים פלשתינאים. אבל אין בנייה בלי תשתיות".

"אנחנו במצב חירום אבל המדינה עצמה מתנהלת כאילו שאין מצב חירום שהכל בסדר. התאחדות בוני הארץ הזמינו אותי לסיור, שמעתי את הכאב ואת הבעיות. ואז שמעתי מההתאחדות שהם מקבלים איומים ממזמיני שירות של המדינה, בגלל שהם לא עומדים בתנאי החוזה שנקבעו לפני השבעה באוקטובר - חילוט ערבויות, קנסות. האם אנחנו חיים במדינה אחרת? אנחנו לא יודעים מה קרה במשק? שלא לדבר על העלויות שמאוד השתנו - המשכורות של העובדים זינקו. אם לפני ה-7.10 משכורת של עובד ממוצעת הייתה 7,000 שקל, לאחר המלחמה המשכורת קפצה לממוצע של 17,000 שקל. זה התייקר לאור המלחמה, גם רכיב כח האדם וגם חומרי הגלם התייקרו.

"אם נאבד את הקבלנים - אז מה יהיה פה? מי יבנה ומי יעשה את העבודה? מנכ"ל רמי או ראש עיריית הוד השרון? המדינה הכריזה מצב חירום, ועל סמך מצב החירום דברים לא קורים או קורים כהוראת שעה. פה דווקא מצב החירום הזה משום מה לא חל על השטח והם סובלים מזה. אז המדינה צריכה לגבש פתרונות ובשורות לקבלנים", סיכמה ח"כ מלינובסקי.

צביקה דוד, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ויו"ר אגף תשתיות, הציג בוועדה את הבעיות העולות מן השטח ואמר: "כמעט שנה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה ואנחנו קבלני התשתיות נמצאים לפני קריסה. הענף הזה, כפי שציינתם, הולך ונחלש. לפי נתוני BDI מחודש מאי 350 חברות בתחום התשתיות והבנייה החוזית נקלעו לקשיים כלכליים וחדלות פירעון, והנתון מהימים האחרונים שאני מאמין שיפורסם בקרוב, מראה שזה עבר את ה-650. ממשלת ישראל חייבת להתערב באופן מיידי ולספק פתרונות למשבר החמור בענף הבנייה והתשתיות, אשר החריף בעקבות המלחמה, מאיים על יציבות הענף ועלול להוביל לנזק כלכלי וחברתי נרחב".

"סגירת הגבולות והמחסור הקולוסאלי בעובדים, עליית חומרי הבנייה לצד אינפלציה גואה וקשיי מימון, מביאים את הקבלנים, אשר עומדים בחזית העשייה, למצב בלתי אפשרי בו הם נדרשים לעמוד באתגרים חסרי תקדים. למרות המצב הקשה, מזמיני עבודה רבים מסרבים להעניק אורכות ביצוע ומטילים קנסות גדולים על הקבלנים, שאינם אשמים במצב. כמו כן, החוזים שנחתמו לפני המלחמה אינם משקפים את העלויות הריאליות של ביצוע עבודות כיום, אשר התייקרו מאוד כתוצאה מהכפלת שכר העובדים".

"כדי למנוע קריסה של ענף הבנייה והתשתיות, אנו קוראים לממשלה לפעול באופן מיידי במספר מישורים: הענקת אורכות ביצוע אוטומטיות לפרויקטים ללא קנסות ועיצומים; קביעת מנגנון להתאמת תנאי התשלום בחוזים לנוכח עליות המחירים; חקיקה שתאפשר שינוי מהותי בתנאי חוזים קיימים; והקמת מטה תשתיות לאומי שירכז את הטיפול בענף. זו לא גזרת גורל, אנחנו יודעים לעשות שיתופי פעולה עם כל משרדי הממשלה ותמיד לצד הבעיה אנחנו באים עם פתרון. אסור לנו לשכוח שענף הבנייה והתשתיות הוא מנוע צמיחה מרכזי במשק הישראלי. השקעה בתשתיות חיונית לשיקום הדרום והצפון, לצמיחה כלכלית ולחיזוק החברה הישראלית. אם הממשלה לא תשכיל לעשות את זה - אנחנו עלולים לראות פרויקטים שלא יוצאים לפועל וקבלנים שעומדים בפני קריסה".

דוד אולניק, מחברת אולניק הובלה עבודות עפר וכבישים, הוסיף: "אנחנו נחשבים מל"ח - משק לשעת חירום, ולכן הציוד שלנו של קבלני התשתית היה מגויס בשבעה באוקטובר ועד היום. אנחנו גם הקטר של המשק, ורבע מהעובדים שלי, כולל הילדים שלי משרתים במילואים. ועם כל זה אני אומר פה: אם לא יהיו קבלני ביצוע כחול לבן בישראל - אין לנו זכות קיום במדינה. אנחנו קבלני הביצוע אלו שמזיזים את השכונות ואת הכבישים, ונערי האוצר לא מבינים את זה. החשב הכללי פה והם בעצמם מודים שאין אחידות בממשלה: חלק ממשרדי הממשלה נותנים הנחיות כאלה ואחרים אחרות. נתיבי ישראל הוציאו מכתב שנותנים שיפוי, וכל הכבוד להם, אבל רכבת ישראל למשל לא הוציאו כלום. נסעתי להודו וחזרתי, פתחתי תאגיד כדי להציל את החברה שלי ואני לא מסוגל להביא עובדים. לשם המחשה: מסגר שפעם עלה 500 ליום, עולה עכשיו 1600 שקל ליום. עובדים מולדבים פעם רצו 500 שקל ליום, והיום זה כבר 1000. פועל פלסטינאי שעלה 500 עולה 1600 שקל. רצפים אין בכלל בשוק זה מה שקרה מאז בשוק, ואנחנו עדיין עם החוזים הישנים - הכל התייקר ואין לזה ביטוי. נתנו אנטיביוטיקה לחולי סרטן, סליחה על הביטוי. החוזים לא משקפים ואפילו המל"ס לא מעדכן את זה. האסימון לא נופל פה, כולנו מגויסים ואין מי שיעשה את העבודות. הקפטן ישן והספינה טובעת".

משה נקש, ראש מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין, ציין: "אנחנו מנסים לקדם את כל הנושא של הבאת עובדים זרים להביא 5,000 עובדים זרים, בהתאם להחלטת ועדת המנכלים שהתקבלה בתחילת יולי. אנחנו מקדמים נהלים והסכם בילטרלי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם משרד התחבורה ועם ממשלת סרי לנקה. אין עדיין הסכם, עובדים על הנוסח, ושבוע שעבר חתמנו על הסכם בענף המלונאות".

גיל כהן, מנהל בכיר אינטראקציה ותפעול ברכבת ישראל, הוסיף: "אנחנו מגלים מצד אחד הבנה, אבל מצד שני אין לנו הנחייה מסודרת גורפת. משרד התחבורה קובע לנו זמנים, אבל אין לנו מקור תקציבי לשפות וגם לא הנחיה כיצד לשפות. חברות הבקרה שלנו מונו לבחון כיצד בנת"י נמצא הפתרון איך לעשות את זה".

אילן בדני, חברה לפיתוח: "אני הצגתי פה מכתבי איום שקיבלתי, והצגתי מכתבים של בקשות שלי לרשויות ובהם אני מציג נתונים של עלויות והחוזה מולם. הם אומרים לי 'זה החוזה, ואם לא טוב לך תצא'. אין לנו עובדים, ניסינו לגייס עובדים זרים וזה לא קל. פניתי לעירייה ולמהנדס, החזיקו לי חשבון ולא שילמו כי אני "לא עומד בזמנים". אני מוכיח שאני משלם יותר ממה שאני מקבל. אני היום יודע על חלק מהפרויקטים שאני בהפסד, אבל אני לא יכול להפסיק כי זה כתם בענף, ואני לוקח הלוואות ובקושי שורד".