בלעדי: דוח חדש של עמותת "במקום - תכנון וזכויות אדם" חושף את תכנית הממשלה להסדרת עשרות אתרים ומאחזים, המהווים כ-35% מכלל המאחזים בשטחי C. על פי הדוח, השר בצלאל סמוטריץ', הפעם תחת הכובע שלו כשר במשרד הביטחון (משמש גם כשר האוצר), מקדם מאז פברואר האחרון מהלך להסדרת 35% מהמאחזים הקיימים כיום בשטחי C בגדה המערבית.
בדוח, שמנתח את אי-חוקיות המהלך וסוקר את השלכותיו התכנוניות, המשפטיות והכלכליות, נכתב כי המהלך של סמוטריץ' מקודם "למרות הפגיעה בשלטון החוק, בתכנון המרחבי בגדה, ובכלכלה הישראלית ולמרות שלרוב ה"אתרים להסדרה" אין היתכנות תכנונית להסדרה או שהסיכויים להסדרתם נמוכים".
לפי מידע שמציג הדוח, המהלך שמקדמת ישראל כולל הסדרת 63 אתרים בשטח C, שבהם קיימים, נכון להיום, 70 מתוך 200 המאחזים בשטחי C. במסגרת המהלך ממשלת ישראל פועלת לחבר אותם באופן מיידי לתשתיות מים וחשמל, להקים בהם מבני ציבור ולהפסיק את האכיפה נגדם.
"השתלטות על קרקעות פרטיות של פלסטינים"
עוד עולה מהניתוח בדוח כי ב-49 מתוך 63 האתרים, בוצעה "השתלטות" על קרקעות פרטיות של פלסטינים בעלות מוסדרת. בחמישה מאחזים נוספים "ההשתלטות" היא על שטחים שהבעלות עליהם אינה מוסדרת.
מבחינה משפטית, קובע הדוח שהמהלך שמקדם השר סמוטריץ' עוקף את החוק החל בשטחים אלו, המאפשר לחבר לתשתיות רק מבנים שנבנו לפי היתר בנייה. במובן זה, קובע הדוח, כי "האפליה בתכנון כלפי האוכלוסייה הפלסטינית מחמירה עוד יותר. שכן, המהלך מחריג בנייה בלתי חוקית של יהודים, בעוד שהוראת החוק האוסרות על בנייה ללא היתר מיושמת באופן עיקש ביחס לפלסטינים בגדה המערבית".
כדי להמחיש את "האפליה", כפי שנכתב בדוח, בתכנון כלפי פלסטינים בשטחי C, הדוח מציג נתונים עדכניים לפיהם מאז 2011 רק שבע מתוך 115 תכניות הסדרה שהוגשו לבנייה קיימת של פלסטינים אושרו על ידי הרשויות הישראליות. כל זאת, כשברקע פער גדול בהיקף השטחים המיועדים לפיתוח עבור כל אחת משתי האוכלוסיות בגדה המערבית. בעוד שהשטח בו הפלסטינים יכולים לבנות באופן חוקי מהווה סך הכול 0.5% משטח C, התוכניות המאושרות להתנחלויות מתפרסות על 28% משטח C.
"ישראל מרוקנת את תהליך התכנון מתוכן"
על-פי הדוח, החלטת ממשלת ישראל מרוקנת את תהליך התכנון מתוכן ופוגעת במוטיבציה לתכנן באופן חוקי ומסודר. זאת, מכיוון שהיא מאפשרת לייצר יישובים מתפקדים, המחוברים לתשתיות, למרות שלא אושרה בהם תכנית שאמורה להוות הבסיס החוקי לבנייה. בנוסף, מבחינה כלכלית, קובע הדוח כי יישום החלטת הממשלה יעלה לציבור הישראלי מיליארדים אשר ברובם ירדו לטמיון. חיבור לתשתיות של עשרות מאחזים קטנים ומבודדים, הקמת מבני ציבור ואמצעי ביטחון, שעה שההסדרה של מרביתם תהיה כרוכה בהריסת מבנים רבים אם וכאשר תוכן למאחזים תכניות ובעלי מבנים ירצו להוציא היתרי בנייה.
הדוח בחן גם את המאחזים שהוגדרו כ"אתרים להסדרה" ומצא כי ברובם לא מתקיימים התנאים הבסיסיים ביותר לקידומה של תוכנית הסדרה. כך, ב-32 אתרים אין כל היתכנות לקידומה של תוכנית הסדרה. ב-12 יש היתכנות נמוכה בלבד, בשישה יש היתכנות בינונית ובתשעה בלבד יש היתכנות גבוהה. גם ביחס לאלה שיש להם היתכנות כלשהי, מציין הדוח שלכמעט חצי נערכו בעבר ניסיונות הסדרה תכנוניים שלא התקדמו. החסמים להסדרה כוללים: היעדר היתכנות לדרך גישה סטטוטורית בשל מעבר בקרקעות פרטיות של פלסטינים, טופוגרפיה מאתגרת, קושי לקבוע תחום שיפוט וחוסר התאמה של אדמות המדינה לפיתוח.
ביחס להיתכנות שבהסדרת המאחזים, כותבי הדוח מדגישים שהם מתנגדים לעצם ההקמה וההסדרה של מאחזים. לדבריהם, "אין בהערכה שיש היתכנות כלשהי לקידום תוכנית למאחז הסכמה של במקום שהסדרתו ראויה מבחינה מקצועית, אלא רק הערכה לגבי הסיכויים שהמדינה תצליח לקדם עבורו תוכנית".
"המציאות מעוצבת על ידי המתנחלים, בהתאם לאינטרסים שלהם"
מעמותת במקום - תכנון וזכויות אדם נמסר: "החלטת ממשלת ישראל מראה שבנייה בלתי חוקית של מתנחלים היא שמובילה את התכנון המרחבי בשטח C. במקום שהמינהל האזרחי יתכנן את המרחב שבאחריותו בהתאם לשיקולים תכנוניים ולטובת האוכלוסייה הפלסטינית המוגנת, המציאות מעוצבת על ידי המתנחלים, בהתאם לאינטרסים שלהם.
אלה קובעים עובדות בשטח ומערכת התכנון נרתמת לאחר מעשה בהוראת הדרג המדיני להכשיר את הבנייה ולהרחיב אותה. כך למעשה מערכת התכנון משמשת ככלי שרת בידי המתנחלים להגשמת יעדיהם - השתלטות על כמה שיותר שטח, תוך דחיקה של פלסטינים מהאזור ויצירה של קיטוע מרחבי שמונע אפשרות של פיתוח פלסטיני".