בית משפט העליון פסק לאחרונה בנושא חשוב הנוגע להפקעת קרקעות לצורך שטח ציבורי פתוח (שצ"פ). ההחלטה מתייחסת לערעור שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה על פסק דין של בית משפט המחוזי, שבו התקבלה עתירת המשיבים ובוטלה החלטת הוועדה להפקיע חלקת קרקע בחדרה, אשר יועדה לשצ"פ בתכנית משנת 1987.
הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה החליטה להפקיע חלקת קרקע בעיר לצורך הקמת שצ"פ. עם זאת, המשיבים בעתירה לבית המשפט המחוזי טענו כי הוועדה השתהתה במימוש מטרת ההפקעה ולא עשתה דבר למימוש המטרה. בית משפט המחוזי קיבל את טענות המשיבים והורה על ביטול ההפקעה.
הוועדה המקומית ערערה על פסק הדין לבית משפט העליון, בטענה שההפקעה למטרת שצ"פ היא שונה מהפקעות אחרות .בית משפט העליון קיבל את הערעור והורה כי ההפקעה תישאר על כנה. הועדה המקומית יוצגה על ידי עו"ד יורם חן מהלשכה המשפטית של עיריית חדרה.
"גם אם הרשות לא טיפחה את המגרש, המטרה קוימה"
פסק הדין של בית משפט העליון קובע כי הפקעה לצורך שצ"פ שונה מהפקעות אחרות הכרוכות בבנייה על המגרש. במקרים של שצ"פ, המטרה היא שהמגרש יישאר כשטח פתוח ולא בנוי, וזאת על מנת לספק שטחי ריאה ירוקה בסביבה עירונית בנויה.
בית המשפט הוסיף כי במקרים של שצ"פ קשה יותר לקבוע כי המטרה לא מומשה כאשר המגרש נותר פתוח ללא בניה. גם אם הרשות לא טיפחה את המגרש או לא דאגה לגינון או שתילת עצים, המטרה של הפקעה לשצ"פ עדיין מתקיימת, שכן המגרש נותר חשוף ופתוח בתוך שטח עירוני .
השופטת דפנה ברק ארז כתבה בפסק הדין: "הועדה המקומית גילתה הבנה והתחשבות בנכונותה להבטיח כי תינתן למשיבים זיקת הנאה - מעבר דרך השצ"פ". בית המשפר העליון חייב את המשיבים בתשלום הוצאות הוועדה המקומית בסך 30,000 שקל, בנוסף להחזר הוצאות של 1,700 שקל שנפסקו במחוזי לטובת המשיבים בערעור.