"הוצאנו את החניכים מכיסאות הגלגלים והתחלנו לרוץ איתם"

הסיפורים הקשים מהשבעה באוקטובר רבים ואינם נגמרים, אך כך גם סיפורי הגבורה והניסים. סניף מרכז של עמותת "קו לחיים", עמותה למען ילדים ובוגרים הסובלים ממחלות ונכויות קשות, התארח בשבת השחורה בעיר אופקים. את השבת ארגנה משפחת אוחיון, ששלושה מילדיה הם מתנדבי העמותה, ביניהם שירה בת השירות.

האב משה ובנו אליעד ז"ל יצאו החוצה להילחם כשהבינו את ההתרחשות, גם כדי להגן על החונכים והחניכים, ולא שבו. הגבורה שלהם, ושל משפחת אוחיון כולה, סייעה לנס הגדול שאירע שם: החניכים והחונכים נותרו בריאים ושלמים.

בשעה שש וחצי בבוקר, התעוררו חניכים וחונכים בעמותה לקולות האזעקה. "בגלל שזה היה מוקדם בבוקר כולנו היינו בתוך הבית", שיתף החונך שמידוב. "אחרי האזעקה יצאנו לסיבוב בבתים האחרים, בהם שהו חניכים וחונכים נוספים, כדי לוודא שכולם בסדר".

באותו הזמן בדיוק קיבלה מנכ"לית העמותה, רינה עידן, שיחת טלפון ממנהל העמותה שנכח גם הוא באותה השבת, ישי ארנרייך. רק בזכות שיחת הטלפון הבינה עידן את מימדי האירוע: "העובדה שנוצר איתי קשר בשבת כבר הייתה קשה לי מנשוא", הודתה, "כי אצלנו בשבת מתקשרים רק אם קורה אסון". היא החלה ליצור קשר עם כל הגורמים הרלוונטיים.

"בין האזעקות הסתובבו חונכי העמותה לעזור במה שצריך, אבל לא יצאו החוצה מלבד חונכים בודדים. בכל פעם שהייתה אזעקה היו צריכים החונכים להוציא את החניכים מהכיסאות גלגלים ולרוץ איתם לממ"ד. בעיר אופקים יש דקה, 60 שניות, להיכנס לתוך הממ"ד. דקה זה סבבה, אבל לא כשיש 17 חבר'ה להכניס לחדר 2 על 2", אומרת עידן.

החונכים הבינו את גודל האירוע כבר מההתחלה. "הבית שישנו בו נמצא ממש על הכביש הראשי שממנו הגיעו הטנדרים של המחבלים, אז בערך בשעה 7:00 כבר ראינו אותם נוסעים מול העיניים שלנו. החונכים התאמצו להרגיע את החניכים, להבטיח שהכל בסדר ושהמשטרה כאן".

איך שומרים על קור רוח במצב מפחיד כל כך? לדברי עידן, "כל המדריכים היו בראש של פחות מעניין אותי אני, מעניין אותי יותר החניך שלי, אז הם היו רגועים ונתנו אווירה שהכל בסדר וניסו להעלות את המורל. המשכנו הכל כרגיל, עשינו קידוש, התפללנו, שיחקנו כמה שאפשר".

מנכ"לית העמותה מבקשת להדגיש כי הגיבורים הגדולים של האירוע הם החונכים, החניכים, מנהל העמותה, המשפחות שאירחו חניכים בביתם וגם הורי החניכים המודאגים. "הדלקנו את הטלפונים כדי לעדכן את ההורים", הסביר שמידוב, "ישי, מנהל העמותה, עשה הסברה מצוינת. בזכותו ההורים היו מאוד רגועים. מדי פעם שלחנו להם תמונות או סרטונים שיראו שהכל בסדר, פה ושם היו שיחות להרגיע אותם ולהראות להם שכולם נכנסים לממ"ד". עידן הוסיפה, "אני לא יכולה להעלות על דעתי איך מרגיש הורה שלא חי באזורים האלה והילד שלו נמצא אצל משפחה כשמחוץ לבית שומעים מחבלים יורים".

את השבת ארגנה משפחת אוחיון, ששלושה מילדיה הם מתנדבי העמותה, ביניהם שירה בת השירות. האב משה ובנו אליעד יצאו החוצה להילחם כשהבינו את ההתרחשות, ולא חזרו. "כולם בעמותה מכירים את משפחת אוחיון", עידן שיתפה בכאב, "אליעד היה ילד שמח, תמיד עם ילד על הידיים. ההתמודדות קשה".

האירוע הסתיים לאחר שעות ארוכות, ביום ראשון בשעה אחת בצהריים, כשהגיע חילוץ לחונכי וחניכי העמותה. עידן ביקשה להודות לכל מי שלקח חלק, כולל נהג האוטובוס שעשה זאת בהתנדבות. "היה כאן נס גדול", סיכמה המנכ"לית, "כל המשפחות התנהגו בצורה יוצאת דופן, והמתנדבים הם מיטב הנוער של מדינת ישראל ויהיו מיטב אזרחי ישראל בעתיד. הם הוכיחו בהתנהלות שלהם איזה אנשים מצוינים הם. היו כאן הרבה מאוד ניסים, באמת. ואני מודה לאל שזה הסתיים".