הבעיה הקשה ביותר בענף הבניין כיום היא המחסור בעובדים מקצועיים. ממשלת ישראל פועלת באיטיות, ועד כה אושרה הגעתם של אלפים בודדים של עובדים זרים, מתוך ה-50,000 שאושרו על ידי הממשלה שיועסקו באמצעות התאגידים החדשים שהוקמו, כך שהענף בפועל ברובו משותק. רק חברות גדולות שהצליחו לשמור על העובדים שלהן לאחר ה-7 באוקטובר ממשיכות לעבוד כרגיל.
אך כעת מסתבר שגם עם מעט העובדים שמגיעים לישראל יש בעיה. כמו כל דבר שיש בו מחסור, נוצרות בעיות. עובדים זרים שמגיעים לישראל, בורחים מהתאגידים שבאמצעותם הגיעו לארץ ועוברים לעבוד אצל מעסיקים אחרים, בצורה לא חוקית, ללא אישורים, עם תשלום לא חוקי ולא מדווח כמובן.
לפי עדויות של תאגידים, מדובר בפעילות של כנופיות מאורגנות של עובדים שקיימים בארץ שמתפרנסות מסחר בעובדים.
הפעילות הבלתי חוקית של אותם כנופיות בסחר בעובדים הזרים החודשים שמגיעים ארצה גרמה לנזק כלכלי ניכר לתאגידים האחראים על גיוסם והעסקתם בענף הבנייה בישראל. תאגידים אלה, שהוקמו לייעול תהליך שילובם של עובדים זרים בשוק העבודה, ספגו הפסדים משמעותיים כתוצאה מבעיה זו. עם קבלת אישורים להבאת עובדים זרים לישראל, תאגידים אלה משקיעים סכומי עתק בהליך, ומשלמים אלפי שקלים באגרות ומיסים לממשלה, שלא לדבר על הערבויות המשמעותיות הניתנות עבור כל עובד.
כאשר עובדים זרים עוזבים את מקום עבודתם המיועד לעבוד באופן בלתי חוקי עבור מעסיקים אחרים, תאגידים נותרים במצב כלכלי פגיע. לא רק שהם מאבדים את כוח האדם שהם השקיעו בו רבות, אלא שהם גם עומדים בפני סכנת חילוט הערבויות שהעמידו לממשלה, ובכך למעשה משלמים עבור עובדים שכבר אינם תורמים לפרויקטים שלהם. מצב זה מחמיר עוד יותר בשל העובדה שלתאגידים אלה ישנה יכולת מוגבלת להשיב את הפסדיהם או לחייב את העובדים לשוב למקום עבודתם החוקי.
הנזק הכלכלי חורג מההפסדים הכספיים המיידיים. הוא פוגע ביכולתם של התאגידים להתמודד על פרויקטים חדשים ולבצע אותם, לאור חוסר הוודאות סביב אמינות כוח האדם שלהם. אי וודאות זו, יחד עם ההפסדים הכספיים הישירים, מאתגרת את יציבותם של תאגידים אלה, ובתוך כך, את יציבות שרשרת האספקה של ענף הבנייה.
ומה הממשלה עושה? שום דבר.
למרות תקנות ברורות והמסגרת החוקית המסדירה העסקת עובדים זרים, קיים פער משמעותי באכיפת חוקים אלה. פער זה אפשר לנוהלי העסקה בלתי חוקיים לפרוח, ללא פיקוח משמעותי.
היעדר פיקוח מחמיר, חקירות וסנקציות כנגד מעסיקים המעסיקים עובדים באופן בלתי חוקי יצר סביבה בה אין כמעט הרתעה מפני פעילויות כאלה. מעסיקים, המודעים לסיכון המזערי לסנקציות, נוטים יותר להעסיק עובדים באופן בלתי חוקי, דבר המעצים עוד יותר את תנועת העובדים הרחק ממעסיקיהם החוקיים. באופן דומה, עובדים זרים, המזהים את האכיפה הרופפת, חשים תעוזה לחפש תעסוקה מחוץ לפרמטרים שנקבעו על ידי אשרותיהם, לעתים קרובות בחיפוש אחר שכר גבוה יותר או תנאי עבודה טובים יותר.
חוסר אכיפה זה לא רק פוגע במסגרת החוקית שנועדה לנהל את העסקת העובדים הזרים, אלא גם מהווה איתות לבעיה רחבה יותר של פיקוח ממשלתי. ללא מחויבות לאכוף את החוק ולהגן הן על זכויות העובדים והן על האינטרסים של מעסיקים חוקיים, הממשלה תורמת שלא במתכוון לאתגרים המתמשכים העומדים בפני ענף הבנייה. הצורך במנגנוני אכיפה חזקים יותר ובעונשים מחמירים ברור אם יש רצון לפתרון משמעותי לבעיות הקיימות.
העסקת הסחר בעובדים הזרים החדשים נעשית בעיקר על יד העובדים הוותיקים ממולדובה וסין. העובדים שמגיעים לארץ פשוט "נחטפים" על ידי עובדים ותיקים שפועלים בשירות העולם התחתון. לא פחות. יש חברות שמתפרנסות מהתופעה הפלילית הזו. ובמקביל גם לא מגיעים מספיק עובדים זרים לישראל, כך שגם המעט עובדים שהיו אמורים להגיע ולעבוד- אינם מהווים פתרון מספיק לענף משותק.
יש כל כך הרבה בעיות במשק בכלל ובענף הבניין בפרט, אך המחסור בעובדים זו הבעיה הקריטית והבוערת ביותר שמנוצלת על ידי גורמים אינטרסנטים שמה שמעניין אותם זה רק כסף. ללא עובדים - אין בנייה בישראל. ללא בנייה בישראל - אין צמיחה במשק. אנחנו קרובים ליום בו נשמע על קריסת חברות ופיטורים המוניים. לא ברור לי למה הממשלה לא פועלת במהירות. אין כאן סוגיות פוליטיות או מדיניות, מדובר בהצלת הכלכלה בישראל. ושמירה על אופיו ועוצמתו של ענף הבניין והתשתיות.
הפן האנושי של העובדים הזרים
ישנו עוד מסר חשוב שאני מבקש להעביר בתור זה, בתוך הדיונים על חוקיות, כלכלה וצורכי התעשייה, הפן האנושי של עובדים זרים בענף הבנייה בישראל נדחק לעתים קרובות הצידה, אך הוא חיוני להבנה הוליסטית של המצב. עובדים אלה, המגיעים ממדינות שונות, יוצאים למסעות ארוכים לישראל, מתוך תקווה לתעסוקה ולחיים טובים יותר. אולם עם הגעתם, הם נזרקים לתוך רשת סבוכה של נוהלי תעסוקה חוקיים ולא חוקיים, אשר עלולים להעלים את זכויותיהם וצרכיהם הבסיסיים.
הכרה באנושיותם של עובדים אלה כרוכה בהכרה בצורך שלהם בתנאי עבודה ראויים, שכר הוגן וכבוד לזכויותיהם החוקיות. משמעות הדבר היא גם להבטיח שיקבלו טיפול הולם עם הגעתם, לרבות מנוחה מספקת, תזונה והכוונה שיעזרו להם להסתגל לסביבתם החדשה. שיקולים בסיסיים אלו אינם רק ציוויים אתיים אלא גם צרכים מעשיים אשר יכולים להשפיע על תפוקתם ורווחתם.
לסיכום, ענף הבנייה הישראלי נמצא בצומת דרכים, מתמודד עם משבר רב-פנים הכולל מחסור בעובדים מיומנים, תגובה ממשלתית איטית לשילוב כוח אדם זר ואי האכיפה של הפעילות הבלתי חוקית של סחר בעובדים. אתגרים אלו מחריפים עוד יותר נוכח הנזק הכספי שנגרם לתאגידים וחוסר אכיפה ממשלתית, יוצרים מצב המאיים לא רק על כדאיותו של ענף הבנייה אלא גם על הכלכלה הישראלית הרחבה יותר. ההיבט האנושי של העובדים הזרים, שמוצנע לעתים קרובות, מדגיש את הצורך בגישה אתית ומקיפה יותר לניהול כוח אדם. ההשלכות הפוטנציאליות של חוסר מעש הן חמורות, עם השלכות על צמיחה כלכלית, על זמינות דיור ועל המוניטין הבינלאומי של ענף הבנייה בישראל. התמודדות עם סוגיות אלו מחייבת מאמץ משותף מצד הממשלה, בעלי העניין בענף והקהילה כולה לחקיקת רפורמות משמעותיות ולקיום שלטון החוק