מאבק משפטי שנערך לאחרונה בבית הדין לענייני משפחה בראשון לציון עסק בעיזבון של מנוחה, אשר הורישה בצוואתה את כל רכושה לאדם שנקרה בדרכה, שלימים גם שימש כאפוטרופוס לרכושה, ונישלה את שלושת ילדיה.
במהלך המשפט, התבקשה השופטת מירה רום פלאי לקבוע האם זה היה מרצונה החופשי, או שמא הייתה זו תוצאה של השפעה בלתי הוגנת שהפעיל עליה אותו אדם, בהיותה נעדרת כשרות, באופן שהביא לשלילת רצונה.
האישה נולדה בתימן בשנת 1934 ועלתה לארץ בגיל 14, התחתנה בגיל 16 ומנישואיה נולדו לה שלושה ילדים, והלכה לעולמה בהיותה בת 86 שנים, כאשר הותירה אחריה מורשת שעוררה מחלוקת בקרב יורשיה ומכריה.
בבעלות האישה היה בית מגורים אשר היה רשום על שמה, במהלך חייה חתמה המנוחה, ככל הנראה, על שלוש צוואות: צוואה אחת ללא תאריך, ובה ציוותה המנוחה את כל רכושה לעמותה; הצוואה השנייה מדצמבר 2001, בה ציוותה את כל רכושה לעמותה, ואילו לכל אחד משלושת ילדיה ציוותה שקל אחד בלבד; הצוואה השלישית מיולי 2006, בה ציוותה המנוחה את כל רכושה לאדם שהכירה באופן שאינו ברור, וכן נישלה את שלושת ילדיה מעיזבונה.
אותו אדם, גבר הצעיר מהמנוחה, ביקש מבית המשפט צו קיום הצוואה משנת 2006. מן הצד השני, פעלו להתנגדות לקיום כל אחת מהצוואות הן שתי בנותיה של המנוחה, שדרשו את הירושה לעצמן. בנה הבכור של המנוחה מתגורר בחו"ל ולא נטל חלק בהליך. הילדים טענו כי הייתה כאן "הטעיה והשפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה במועד עריכת הצוואה".
ברקע לפסק הדין, ציינה השופטת המוערכת רום פלאי כי "לא ניתן שלא להתחיל מבלי לתאר את נסיבות חייה של המנוחה אשר היו קשות וכואבות. הראיות והעדויות בתיק הצביעו על אירועי אלימות פיזית ומילולית קשה שחוותה המנוחה מבעלה ופעם אחת, ייתכן אף מהבת הבכורה".
"התברר כי המנוחה הציעה את רכושה כמעט לכל מי שעזר לה בדרך"
במהלך ההליך התברר הקשר בין המנוחה לאותו אדם שמבקש את צו הירושה (להלן: "המבקש"). הקשר ביניהם החל בשנת 2006 בדרך שאינה ברורה, כאשר באותה שנה, חודשים ספורים אחרי ההיכרות, חתמה המנוחה כאמור על צוואה לפיה אותו אדם הוא היורש היחיד של עיזבונה.
אמנם, לא מדובר בעדויות מומחים, לא כל שכן ביחס למצבה הקוגניטיבי של המנוחה וקשה להתעלם מהתמיהות וסימני השאלה הרבים סביב היכרות המנוחה עם המבקש. כפי שצוין קודם, בין המנוחה למבקש (אשר ביניהם הפרש של כ- 18 שנים) נוצר קשר בדרך שאינה ברורה לחלוטין ואף האופן בו הכירו שנוי במחלוקת.
המבקש נקב בשלל גרסאות בנוגע להיכרותו עם המנוחה ולטיב הקשר שלו עמה, ומהן עולה כי רב הנסתר על הגלוי בעניין זה. לעניין זה משמעות רבה בבואנו לבחון את הרקע לעריכת הצוואה. על כן, בכל הקשור לחתימה על צוואות ידה הייתה קלה. שכן, התברר כי המנוחה הציעה את רכושה כמעט לכל מי שעזר לה בדרך.
עוד, ציינה השופטת רום פלאי, כי "הוכח כי מצבה הנפשי הבלתי יציב של המנוחה, נסיבות חייה הקשות, והוויית הבדידות בכיה חיה, הפכו אותה לבעלת "גולגולת דקה" ומכאן, קלה להשפעה בלתי הוגנת, בכל הקשור לעריכת צוואות".
מה קבעה השופטת?
לסיכום, השופטת שוכנעה כי מדובר במשפחה מורכבת, קשת יום, וניתן לומר בלתי מתפקדת, בין אם בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של המנוחה, בין אם בשל נסיבות חייה הקשות שהובילו אותה לכך. מכל מקום, אין בכך להשליך על שאלת קיום הצוואה שבענייננו.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת "הבקשה לקיום הצוואה שנחתמה נדחית וההתנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוחה מתקבלת. צו ירושה על פיו יורשי המנוחה הם שלושת ילדיה יורשיה על פי דין". לאור הימשכות ההליכים והתוצאה הוטלו על המבקש הוצאות בסך 50,000 שקל.
לדברי שלמה בוצ'צ'ו, עורך מגזין בית המשפט, "דרך קבע שפסקי דין של בית המשפט העליון מקבלים כותרות ראשיות, ומפעם לפעם, בעיקר בסוגיות פליליות, מבצבץ פסק דין מערכאה נמוכה יותר. אלא שדווקא בפסקי דין אלו מתגלות ההחלטות החשובות שמעצבות את חיינו במדינה. החלטתה של השופטת מירה רום פלאי, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, היא דוגמה טובה לשופטת הנפגשת עם המציאות היומיומית, תוך רגישות לסיטואציה האנושית מחד, ומבלי לוותר על המקצועיות מאידך. סיפור על השופטים בערכאות בהן נידונים הסיפורים בחיי היומיום של כולנו".