לבירת צרפת, פריז, יש סיבה אמיתית לחגיגה: בשנת 2023 חצו בעיר את רף ה-25% דיור ציבורי, מסך כל הדירות בעיר היוקרתית והמבוקשת. בשנת 2001 כ-13% בלבד מהדירות בפריז היו ציבוריות, ובזכות מהלך אגרסיבי של הממשלה הצרפתית ועיריית פריז - שאימצו את ההנחה כי מי שעובד ומייצר בעיר חייב גם להתגורר בה בתנאים הגיוניים וסבירים - כיום יותר מרבע מהדירות הן דירות ציבוריות שמנוהלות על ידי העירייה והממשלה.
ההנחה הזאת מבוססת על ההבנה שעיר שנשלטת על ידי יזמי ומשקיעי נדל"ן תהפוך לעיר רפאים, ותהיה לא פחות גרועה מערים עניות. מקבלי ההחלטות הבינו שבעלי עסקים קטנים, מורים, עובדים סוציאליים ונותני שירותים דומים אינם יכולים להתגורר כבר בעיר כמו פריז, בה המחיר הממוצע של דירת 90 מ"ר חצה את המיליון אירו, ולכן רק דיור ציבורי יכול לספק מענה לבעיה של השתלטות ההון על נכסי העיר.
מהלך זה מצטרף לשורה של צעדים אגרסיביים של הממשלה ועיריית פריז, שבנוסף השקיעו מאות מיליוני אירו בשיפוץ הדירות הציבוריות, קבעו תקנות שנותנות עדיפות מוחלטת לעירייה ולמדינה ברכישת דירות, ובנו גם עשרות אלפי דירות לסטודנטים בעיר.
ואם פריז לא מספיקה לכם: זה מה שקורה באירופה
פריז היא לא היחידה שחוזרת בצורה אגרסיבית למודל של דיור ציבורי. באירופה ממוצע הדיור הציבורי עומד על 12% דיור ציבורית מסך כל הדירות ובשנים האחרונות מדינות באירופה משקיעות מיליארדים כדי להגדיל אפילו יותר המלאי. רק לאחרונה פורסם שבריטניה החליטה להשקיע כעת מיליארדים בחידוש המלאי שלה למרות שגם כיום 17% מהדירות הן דירות ציבוריות. לשם השוואה בישראל פחות מ-2% מהדירות הן דירות ציבוריות בעיקר בפריפריה ומי שמגוררים בדירות הם רק האנשים העניים ביותר.
ירון הופמן-דישון, חוקר במרכז אדוה, הגיב לנתונים: "מדיניות הדיור הציבורי בעיר פריז היא דוגמה לתפיסה של 'דיור לכל', לפיה הזכות להתגורר בדיור איכותי באזורי הביקוש לא שמורה רק לבעלי האמצעים. בישראל לצערנו שולטת התפיסה ההפוכה וההרסנית לפיה מי שאין לו מספיק, שילך לגור איפה שזול, מחוץ לאזורי הביקוש איפה שאין תעסוקה".
בדו"ח של מרכז אדוה אשר נכתב על ידי דישון על העיר וינה, פורסמו נתונים מדהימים שחושפים שבעיר מעל 60% מהדירות הן דירות שנבנו, נמכרו והושכרו ללא מטרות רווח, מתוכן 23% מהדירות הן דירות ציבוריות. באוסטריה, כמו בצרפת, בריטניה, הולנד ולמעשה רוב העולם, הבינו שדיור ציבורי הוא לא רק הכלי הכי יעיל להילחם בעוני, הוא גם הכלי היחידי לשמר גיוון אוכלוסיות ולהבטיח שימור של האופי והחיים בערים שלהן.
ומה עם ישראל?
בינתיים, אם נחזור למציאות העגומה שלנו, אז צריך לזכור שבישראל חיים מאות אלפי משפחות שמתקשות לשלם שכר דירה, ומקבלות סיוע בשכר דירה של כמה מאות שקלים בלבד שאינו באמת מסייע להן, ויכולות רק לחלום על רכישת דירה. לאותן משפחות, של נכים, קשישים, אימהות חד הוריות שהן ברובן נשים עובדות וחסרות אמצעים, אין כרגע שום תקווה כי ממשלת ישראל לא מייצרת כבר שנים ארוכות שום תכנית שתסייע להם ותלווה אותם בדרך להשיג קורת גג ראויה, תנאי בסיסי לכל אדם.
דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, אמר: "בישראל המגמה היא למרבה הצער הפוכה והממשלה הנוכחית, כמו כל הממשלות בשני העשורים האחרונים, פועלת לחיסול כל הדיור הציבורי באגרסיביות ומעבירה את הנכסים של הדיור הציבורי לבעלי ההון. בארץ יש מגמה לקדם חיסול של העניים במקום חיסול העוני. השתלטות ההון על שוק הנדל"ן גרמה לכך שאין כאן דיור ציבורי, אין פיקוח על שכר דירה, אין פיקוח על דירות רפאים, אין דיור ללא מטרות רווח והשוק כולו נשלט על ידי יזמי נדל"ן, בנקים, והממשלה שמספסרת בקרקעות הציבוריות".