ענף הבנייה בישראל, פברואר 2024, תמונת מצב: מחצית מאתרי הבניה משותקים - 60% מהם במחוזות ירושלים והדרום, במערכת הביטחון מתריעים מפני אינתיפאדה שלישית ובהודו שולחים לכל פועל שוטר הביתה, כדי לבחון את עברו לפני הגעתו לישראל; עבור הקבלנים נפתחת מערכה נוספת: דירות יימסרו באיחור של חצי שנה לפחות, מבלי שהמדינה תיתן מתווה של פיצוי או הכרה כ-"כוח עליון".
גם אם יגיעו העובדים ההודים בסוג של "רכבת אווירית" עם שני מטוסים בשבוע ובתוכם 1,000 איש, כפי שמקווים במצב הכי אופטימלי, עד שיכסו את כל מכסת העובדים בענף הבנייה ייקח לפחות 90 שבועות, כמעט שנתיים. ומה בינתיים? האתרים יישארו מושבתים ללא ידיים עובדות, שכן המחסור של פועלים פלסטינים מתקרב ל-100 אלף. מה שעצוב, זה שכרגע מגיעים פעם בשבוע בקושי 250 פועלים בטיסה מהודו. טיפה בים.
נחזור רגע 50 שנה אחורה, מלחמת יום כיפור, אוקטובר 73. חלקנו זוכרים ודאי את ימי הרכבות האוויריות עם נשק ואספקת חירום מארה"ב לישראל, בעקבות שיחות בין גולדה מאיר והנשיא האמריקאי קיסינג'ר. משבר הנפט עמד אז באוויר. תווי השבתון הצבעוניים חולקו עם האותיות א' עד ו', ובעלי המכוניות בישראל התבקשו לבחור יום בשבוע שבו ישביתו את רכביהם למשך 24 שעות, על מנת לחסוך בדלק. אז, איש עוד לא דיבר על נדל"ן. עד שנות ה-90 הנדל"ן היה מחוץ לסדר היום הציבורי במדינה החדשה שנבנית.
בחזרה להווה, מלחמת אוקטובר 23, ורכבות האוויר שמגיעות מהעולם לישראל שונות ואמורות להכיל חומר אנושי - שבלעדיו לא תתאפשר בנייתה של המדינה. הפעם, החומר הזה יגיע ממזרח ולא ממערב. אני מדבר כמובן על העובדים הזרים.
סין, עד הודעה חדשה, מחוץ למשחק הקוסמופוליטי בשל מיקומה בסטטוס העולמי. הממשל בסין במלכוד: מצד אחד, הוא פועל נגד כל מה שידה של ארה"ב נוגע, למרות האהדה הפנימית לישראל. מצד שני, החות'ים שינו את כללי המשחק בנזק הכלכלי האדיר שהם גורמים, בעיקר לסין, בשינוע סחורות מהונג קונג ונמלי המזרח לכיוון אירופה; עד הודעה חדשה, הפועלים הסינים שהצילו את ישראל בעשור האחרון, אינם לוקחים עוד חלק בהצלתה של המדינה.
אמנם נותרו סינים שממשיכים בעבודה בישראל, אבל היעד החדש הוא הודו. אלפי פועלים נבחנים כיום בהודו, לומדים שיטות בניה ישראליות, וגם איפה להתמגן ולברוח בעת אזעקה למרחב מוגן. הביקוש בקרב ההודים לעבודה בישראל הוא אדיר, בעיקר בשל התנאים והשכר. נזכיר שפועל סיני הרוויח פה 20 אלף שקל בחודש.
לפני שנטוס עד הודו - מה עם שכנינו ממזרח התיכון?
השבוע, שלושה שרים, האוצר השיכון והפנים, הזעיקו אותנו, הכתבים, למסיבת עיתונאים בומבסטית בה הציגו את תוכנית הדיור ל-2024, אפשר להתייחס אליה כתוכנית דיור ראשונה מאז המלחמה בעזה, והמשפט הראשון שאמרו היה סביב המצוקה האדירה בכח אדם. ברור לכולם שהיעדרם של כ-90 אלף פועלים פלסטינים מיו"ש ועוד כ-17 אלף מעזה הוא זה שהשבית את אתרי הבנייה.
כולם זוכרים את המחאות האדירות של ראשי ערים נגד קליטת פועלים ערבים-ישראלים לאתרי הבניה בימיה הראשונים של המלחמה. כיום, החשש הגדול הוא לא מה יקרה לישראלים, אלא מה יקרה לפלסטינים תחת זעם של בודדים. נזכור כי חלקם עלו על גגות ויצאו לרחובות לשמוח על הטבח; מצד שני, ישנם טובים שמייחלים לחזור לעבוד פה שכן כלכלת ביתם טמונה בכך. רוב הפועלים יציבים כלכלית וברמה גבוהה יותר משכניהם, לכן גם התחייבו להלוואות מול הבנקים, אותן אין ביכולתם להחזיר כעת.
בצה"ל מתמקדים היום במחנות הפליטים בצפון השומרון מתוך תפיסה כי מדובר בעקב אכילס ובערי מקלט מבוצרים שהתפתחו במהלך השנים האחרונות, ובמקביל פוקחים עין על מה שמתרחש ביתר חלקי יו"ש. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מדשדש את ההחלטה על הנעת הגעתם של הפועלים הפלסטינים. לפני כחודש אמר שבוחנים זאת והכיוון היה חיובי. מאז היה את פיגוע הדקירה ברעננה, וכעת כלום לא זז. גורמי הביטחון מתריעים מפני התלקחות בגדה שעלולה להתפרץ ברצף של פיגועים ולהגיע לכדי אינתיפאדה של ממש.
גורם בכיר במערכת הביטחון אף אמר: "יש מצב שגורמים מדיניים מובילים אותנו באופן מודע לאינתיפאדה השלישית, אולי אפילו באופן מכוון"; זו לא דעה חדשה בקרב הביטחוניסטים. באוגוסט שלפני המלחמה, בראיון לרדיו צפון, אמר אלוף (מיל') גרשון הכהן ("הביטחוניסטים"): "מה שמונע התפרצות של אינתיפאדה שלישית זה מעל 150 אלף פועלים פלסטינים שיוצאים יום יום לעבודה בישראל".
בואו נדבר רגע על הקונספציה שהרדימה אותנו: השכר הממוצע בעזה היה 1,200 שקל בחודש, ואילו פועל עזתי שעבד בישראל השתכר בין 7,000 ל-12 אלף שקל. כל פועל כזה החזיק שבעה עזתים אחרים בממוצע. מצד שני, קבלנים צפו מבועתים בטלוויזיה וראו פועלים שלהם בין מבצעי הטבח. ברור לחלוטין היום שמדובר היה על סוס טרויאני. לא חשוב כמה הרוויחו, הם הסתכלו בקנאה על הישראלים שחיים טוב יותר.
המערכת הביטחונית תמימת דעים והמסר הועבר לקבינט הביטחוני: "יהודה ושומרון על סף פיצוץ. אנחנו עלולים לסיים שם עם אינתיפאדה שלישית בגלל התסיסה שנגרמת כתוצאה מהקושי הכלכלי והעדר כניסת הפועלים לישראל".
תכנית הדיור הממשלתית מתעלמת מהפלסטינים
נחזור למסיבת העיתונאים של סמוטריץ, גולדקנופף וארבל שהתקיימה ביום ראשון בשבוע שעבר; הם פרסו את תוכנית הממשלה לפתרון מצוקת הדיור. כבר למחרת הממשלה אישרה את תכנית הנדל"ן לשנת 2024 בהיקף של 2.5 מיליארד שקל. בשלב זה נעבור מיד לפרק העובדים הזרים, כי פרק העובדים הפלסטינים לא היה שם.
"בכדי להיענות למצוקת ענף הנדל"ן בטווח הקצר, נדרשים פתרונות ייבוא מגוונים להבטחת הגעתם לישראל של כמות עובדים זרים לצורכי הענף בהקדם", הם כתבו, "וכן תוגדל מכסת העובדים הזרים שניתן להעסיק בישראל ל-65,000 עובדים". עוד, במסגרת התכנית הממשלתית, יפורסם קול קורא במטרה להרחיב את היקף חברות הביצוע הזרות שעובדות בענף הבנייה למגורים בישראל ומכסת העובדים תגדל ב-10,000 עובדים נוספים. בנוסף, בשיתוף רשות האוכלוסין וההגירה, יקודם נוהל לפיו יצומצמו שעות המינימום הנדרשות במשכורת לעובד זר, על מנת שגם קבלנים בינוניים וקטנים יוכלו להעסיק עובדים זרים, להשלמת כח האדם החסר להמשך עבודה. כמו כן, על פי התכנית, הממשלה תפעל להרחבת שעות העבודה באתרי הבנייה. במקביל, הממשלה תפעל לעידוד העסקת עובדים ישראלים בענף הבניין. "הממשלה מאמינה כי יש להמשיך ולעודד אוכלוסיות מקומיות להצטרף לענף הבנייה, ולכן תקודם תכנית מענקים לעידוד תעסוקה בענף בהשקעה של 60 מיליון שקל", נכתב.
ונעבור לשטח. לראשונה אולי מזה שנים תאגידי כ"א זר לבניה, בראשות אלדד ניצן, עובדים ביחד עם התאחדות הקבלנים בוני הארץ, בראשות ראול סרוגו; רוב העבודה מתבצעת בהודו. בסרילנקה דווקא הורידו הילוך, למרות ביקורה ה"חשוב" של מירי רגב. נזכיר כי אחרי שלושה ימים בהודו, רגב ופמלייתה צפויים לטוס לסרי לנקה הסמוכה, כדי לקדם הסכם בין המדינות לייבוא עובדים זרים מהמדינה לישראל, לטובת עבודות על פרויקטים בתחום התשתיות. לא חשוב שהפועלים בסרילנקה ברמה ירודה יותר, כפי שמתגלה במהלך המבחנים.
ההשערות הן שבקרוב ניכנס לקצב מהיר יחסית מבחינתם הגעתם של עובדים זרים. בשבוע שעבר (יום שלישי) כבר נחתה פה מנה ראשונה של פועלים מהודו. "אנו חודש בלבד מאז תחילת הגיוסים, השבוע נחת מטוס ראשון ואחריו יתחילו להגיע כמויות משמעותיות של עובדים כל שבוע", מספר אלדד ניצן, יו"ר תאגידי כ"א זר לבנייה בישראל.
בעוד שבועיים יוצאים לסבב מיונים נוסף בהודו, והחלטת הממשלה החדשה תיצור עוד אפיקים מהירים לגיוס עובדים. בנוסף, לאחר למידת כל הביורוקרטיה ההודית בסבב הגיוס הראשון, הופקו לקחים לזירוז המיונים. שר הפנים, משה ארבל, מלווה את כל הדברים מקרוב ומוביל שיפורי מהלכים לקיצור התהליכים. כך גם רשות האוכלוסין והעומד בראשה אייל סיסו, ומנכ"ל משרד השיכון, יהודה מורגנשטרן, שלא יודעים מנוח ופועלים לזירוז התהליכים והבאת העובדים בכל האפיקים.
המיונים כעת מתרכזים בהודו דרך ההסכמים הבי-ליטרליים, כאשר מדינות נוספות נבדקות. במקביל כאמור יש גם מיונים דרך ההסכמים הבי-ליטרליים בסרילנקה. דרך ההסכמים הפרטיים מגיעים השבוע 250 עובדים, ועם הזרמת האישור מהודו, יתחילו לזרום 400 עובדים בשבוע עד להגעת 10 אלף. מייד לאחר מכן יואץ המסלול הפרטי בכמה אפיקים נוספים.
נלמדו לקחים רבים מהגיוס בהודו. בסבבים הבאים ישתפרו דברים שעיכבו את הסבב הראשון של העובדים, כגון תעודת יושר שלקח שלושה שבועות להנפיק, מעכשיו העובדים יגיעו עם התעודות יושר למיונים מראש. בנוסף, יהיה מסלול מקוצר. עד עכשיו נדרש מכל שוטר להגיע לביתו של כל עובד כדי לבדוק אותו. גם תהליך הגשת המסמכים לרשות האוכלוסין וההגירה בארץ תהיה בחבילה אחת, ולא שלב אחר שלב, מה שייקצר את התהליך בחצי מהזמן.
ועדיין, צריך לומר בכנות, כי המחסור ברופאים לבדיקות גופניות שצריכים לעבור העובדים בהודו, וקושי בהנפקת מסמכים ותעודות הנדרשות של העבודה בישראל, עשויים לעכב עוד את הגעתם של ההודים לארץ, בלי שנוכל לעשות משהו כדי לשנות את זה.