אנחנו כבר כמעט שלושה חודשים במציאות חדשה. זה כלל לא ידוע האם זו רק ההתחלה של האירוע או האמצע, אך ברור לכולנו שהסוף עוד רחוק. מיום ליום אנחנו מבינים שהפגיעה בענף הנדל"ן קשה במיוחד.
כידוע, הענף נכנס למלחמה במצב בעייתי מאד. במשך תקופה ארוכה לא היו מכירות ועליית הריבית הפכה כללי משחק של שנים. המלחמה שהחלה הוסיפה גפרור למדורת חוסר הודאות שמאיימת על ענף הנדל"ן - וכעת, אין לנו מושג גם מה יהיה עם 100 אלף עובדים החסרים באתרי הבניה מאז ה-7 באוקטובר.
במצב זה, התקווה היחידה אולי, היא שחרור חסמים. זה יכול לבוא דרך קיצור הליכים וזמנים לקבלת אישורי הרשויות, היתרי הבניה וכו'. גם היו מספר אמירות של שרים בנושאים הללו - החלטת הממשלה בתחילת המלחמה הייתה להקל בבירוקרטיה.
מה קורה בפועל? עצרו את מערכת רישוי זמין למספר שבועות בכל הארץ. רק זה האריך אוטומטית את הזמנים של תהליך הרישוי.
בנוסף, התקבלה החלטה להאריך זמנים להפקדת התכניות (תב"עות), עקב אי ספירה בין ה-7 ל-31 באוקטובר. כך שבפועל תכנית שהופקדה ב-15 באוגוסט ל-60 יום, והייתה אמורה לסיים הפקדה בסביבות ה-15 באוקטובר, תסיים את תקופת ההפקדה בעוד כשבועיים. לא רק שזה לא מקצר כלום, זה גם מעכב.
מעבר לכך, הנוכחות של העובדים ברשויות ובוועדות המקומיות ירדה משמעותית. במיוחד בשבועות הראשונים של המלחמה, אך הדבר מורגש עד היום. חלקם במילואים, חלקם תומכים בבית כאשר קרובי משפחה מגויסים, וגם לא מעט נאלצו לשנות את השגרה שלהם עקב האזעקות, פעילות מערכת החינוך וכו'. זאת, מבלי לדבר על מה שקורה ברשויות הצפון והדרום, שם בכלל המציאות אחרת.
בתקופה כזאת, אנשים מנסים לעזור ולהיות זמינים יותר - אך בסופו של דבר, אין יד מכוונת, אין מי שמקבל החלטות ומנהל את האירוע ברמה המדינית, מטעם השלטון.
מעבר לאי ודאות שנוכחת במדינה שלנו בכלל ובענף בפרט הרבה לפני ה-7 באוקטובר, הקשיים אותם ציינו מציגים מצב הרסני בשוק הנדל"ן בכלל ובשוק הדיור בפרט.
בנוסף, במלחמה הזו אנחנו מגלים לצערי שלא רק שאי אפשר לסמוך על המדינה שתדאג לנו להגנה ולחיי שגרה, היא גם לא תתמוך בנו בימים קשים כמו אלו, תתייחס אלינו בכבוד הראוי ותיתן קצת תקווה. מעבר לכך שזה נחוץ לנו, מדובר בחובה של הממשלה ונציגיה, אותה היא לא מבצעת כראוי.
בסופו של דבר, את המחיר ישלם לא רק האזרח שיקנה דירה למגורים במחיר גבוה יותר, אלא גם הקבלנים, היזמים וכל מי שלוקח חלק בענף שבונה את ישראל. אז לָמָּה וּלְמָה מחכים?
כותב הטור הוא יגאל צ'ודנר, בעל תואר שני בהנדסה אזרחית, הבעלים והמנכ"ל של חברת נתיבי הקמה בע"מ.