בכירי ענף הבניה זועמים: "הממשלה מציעה פלסטר לפצע עמוק"

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ענף הבנייה כמו כל המשק הישראלי נעצר לחלוטין. אתרי הבנייה הרבים ברחבי הארץ התרוקנו, נאסרה כניסתם של אלפי העובדים הפלסטינאים שמהווים את כוח העבודה העיקרי בענף.

בנוסף, הריבית הגבוה במשק שלא מקלה עם הקבלנים שרבים מהם נותרו עם הוצאות רבות, וללא אפשרות לעבוד, וחוזים שעליהם חתומים הקבלנים עם לוחות זמנים שמפאת המלחמה לא יוכלו לעמוד בהם וכנראה יספגו קנסות רבים.

מתווה הפיצויים שאושר לאחרונה והחריג את ענף הבנייה בתוכו, כולל פיצוי מופחת משאר המשק הישראלי, 15% לענף הבנייה לעומת 22%. אך עדיין, קבלנים רבים טוענים שהפיצוי כביכול הוא "לא מספק, לא מועיל ולא קשור למציאות".

לדברי אלי אביסרור, יו"ר ארגון הקבלנים בנגב ומ"מ נשיא התאחדות בוני הארץ: "ענף הבנייה בישראל עומד בפני שוקת שבורה. עובדים זרים רבים ברחו הביתה בשל המצב הביטחוני, נאסרה כניסה של עובדים פלסטינים ועד כה הממשלה אישרה כניסה של 20,000 עובדים. רק כדי לסבר את האוזן- ענף הבנייה בישראל העסיק לפני המלחמה למעלה מ- 80,000 עובדים פלסטינים כלומר שהמענה הממשלתי איטי ולא מספר פתרון אמיתי לענף, מדובר בלא פחות מפלסטר לפציעה עמוקה".

"מדובר בענף שמעביר לאוצר המדינה מידי שנה, 80 מיליארד ₪ מתשלומי מיסים, זה הזמן להחזיר להם ולא להשאיר ענף שלם להסתדר לבד. אז הוחלט שקבלנים מסיווגים נמוכים יכנסו למתווה הפיצויים ויזכו לפיצוי בהיקף מופחת משאר בעלי העסקים שנכללים במתווה. מדובר בטיפה בים! אם לא תהיה התערבות רצינית של הממשלה אנחנו צפויים לעמוד בפני פגיעה כלכלית עצומה במשק הישראלי שייקח שנים ארוכות להתאושש ממנה אם בכלל", מסכם אביסרור.

במשבר הקורונה, כשכל המשק היה סגור, ענף הבנייה הוחרג והוגדר כענף חיוני. ההבנה הייתה שאם הענף יקרוס תהיה תגובת שרשרת שאחריה נראה עוד ענפים במשק קורסים.

למלחמת חרבות ברזל מגיע הענף כשהוא כבר נמצא בסיכון: ההתייקרות של תשומות הבנייה על רקע המלחמה באוקראינה, הריבית במשק גבוהה מאוד ועכשיו גם נזקי המלחמה. על מנת לשמור על הכלכלה ולמנוע קריסה של קבלנים ופגיעה בענף, על הממשלה להכניס את היד לכיס, לאשר הלוואות בריבית מסובסדת ולהוריד מיסים.

כאמור, דורשים הקבלנים מממשלת ישראל והגופים המקצועיים לפעול במהרה לפני שהנזק לענף הבנייה בארץ יהיה בלתי הפיך. לדברי הנהלת הארגון בנגב, במצב הקיים חלק מהחברות בענף לא ישרדו, בלי קבלנים ועובדים בענף הבנייה לא יהיה מי שיבנה מחדש את כל מה שמחבלי חמאס-דעא"ש הרסו. וכרגע, אין מי שייתן מענה לצרכי הדיור והתשתיות שהמדינה צריכה

מנכ"ל ארגון הקבלנים בנגב, אלעד דדון: "המלחמה הצודקת שנכפתה עלינו, סגרה את ברז החמצן הראשי של הענף - העובדים, מרביתם פלסטינאים. הארגון פועל כל השנה וביתר שאת מאז תחילת המלחמה כדי לסייע לחברים מול מקבלי ההחלטות. לאחרונה, ערכנו ישיבת חירום בהשתתפות עשרות קבלנים חברי הארגון. לכנס החירום הזמנו גם את מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ, יגאל סלוביק ואת סמנכ"ל כוח אדם, מיסוי וכלכלה בהתאחדות, איציק גורוביץ' שהציגו את פעילותם ושמעו את הקשיים והאתגרים של החברים. הצלחנו להביא בשורות - הקבלנים הוכנסו למתווה הפיצויים לעסקים וזאת לאחר שהוחרגו ממנו, הוגדלה מכסת העובדים הזרים לענף, אושרו הקלות מול רגולטורים אך המלאכה עוד מרובה. אנו בארגון הקבלנים בנגב נמשיך לפעול למענם לילות כימים, עד שימצאו הפתרונות היעילים ביותר עבור כל ענף הבנייה בנגב".

כאמל שארחה, בעל חברות בנייה "הפועל", בבאר שבע ובירושלים, חבר הנהלה בארגון הקבלנים בנגב, מעסיק בשגרה כ-600 עובדים, מאז פרוץ המלחמה נשאר ללא ידיים עובדות ועם חוזים רבים שבהם לא יוכל לעמוד מתוקף המצב הביטחוני.

שארחה אומר כי הפגיעות הכלכליות האנושות שספג יחד עם עוד רבים מחבריו הקבלנים עשויים להוביל להעמיק את משבר הנדל"ן שממלא כבר קיים במדינה: "הנזקים בעתיד בגלל הקפאת ענף הבנייה יהיו אדירים, דירות יתייקרו, כוח האדם יתייקר, ומי ישלם את כל זה? מאז תחילת הלחימה הפסדתי מיליונים, ואם המצב ימשיך כמו שהוא, אני כנראה אפשוט רגל".

גם הקבלן פיליפ חורי, מחברת "חורי הנדסה ובניין בע"מ", חבר בארגון הקבלנים בנגב, מתאר תמונה דומה. חורי פועל כזכיין ממשלתי להקמת תשתיות משק וכלכלה בצפון ובדרום מספר על ההתמודדות שלו: "12 שנים אני בענף הבנייה, ואם המצב הנוכחי יימשך, אני אאלץ לסגור את העסק. מהשבת השחורה ב-7 באוקטובר העבודה שלי נעצרה לחלוטין, אין לי עובדים, ואת העובדים שכן יש לי לא מאשרים לי להכניס לקיבוצים בהם נמצאים אתרי הבנייה. אני כקבלן נמצא באי וודאות אין לי אפשרות לעבוד ויש לי צ'קים בחוץ. מי ישלם את כל ההוצאות? תמצאו לנו פתרונות רלוונטיים, המתווה שהוצע הוא פלסטר קטן לעומת הפציעה העמוקה שיש בענף".

גם ענף התשתיות ספג פגיעה קשה מאז פרוץ המלחמה. רן ענבר, מנכ"ל חברת "טלרן חברה לעבודות עפר וחיצוב בע"מ וחבר הנהלה בארגון הקבלנים שמרבית מפעילות החברה שבבעלותו היא בשדרות וביישובי עוטף עזה, מספר שמאז תחילת הלחימה הבירוקרטיה חונקת את העבודה ומקשה עליהם להתמודד: "אני קבלן ביצוע של עבודות תשתית עבור עיריות ומועצות אזוריות באזור עוטף עזה, העבודה שם נעצרה לחלוטין ואין שום צפי מתי נחזור. הממשלה צריכה לשחרר תקציבים לעיריות ומועצות אזוריות באופן מידי. הבירוקרטיה הורגת את הענף. תנו לנו קצת אוויר לנשימה - תשחררו תקציבים, תציעו פתרונות בעניין לוחות הזמנים, ותכניסו לנו עוד ידיים עובדות. במצב בו אנו נמצאים, אין לי אפשרות לסיים פרויקטים שהתחייבתי אליהם - וככול הנראה אספוג קנסות קשים שלא באשמתי".

חשוב לציין, שציבור הקבלנים בנגב היו מהראשונים שהתגייסו למאמץ הלאומי למען החיילים בחזית והתושבים בעורף. הם העבירו מאות חבילות ציוד לחיילים, פעלו יחד עם כוחות הביטחון ותרמו את אתרי הבנייה שבבעלותם לאימונים של צה"ל. הקבלנים בנגב פועלים כבר עשרות שנים בבניית הארץ, בהקמת בתי אב, מבנים ציבוריים, פיתוח תשתיות, בניינים פארקים ועוד עבור אזרחי מדינת ישראל.

"לא ייתכן שענף הבנייה שהוא קטר כלכלי מהמשמעותיים ביותר במשק עבור מדינת ישראל נשאר מאחור ללא פתרונות מעשיים במצב המורכב בו נמצאת מדינת ישראל", מדגיש אלי אביסרור . "אסור לנו להגיע למצב שביום שאחרי המלחמה הכלכלה הישראלית תיפגע ולא יישארו קבלנים ונגיע למצב בו נהיה תלויים בקבלנים זרים שיגיעו לבנות את המדינה שלנו. בניית הארץ בשיתוף הקבלנים הינה מפעל ציוני עוד מיום הקמתה של מדינית ישראל ואסור לוותר עליו, יש לשמור על הענף ולחזק אותו לטובת שגשוג מדינת ישראל גם ביום שאחרי הניצחון".

בקבוצת שובל מותחים ביקורת חריפה על משרד האוצר. לדברי ישי רוט, משנה למנכ"ל קבוצת שובל: "התפיסה של משרד האוצר ורמ"י לפיה היזמים דוגרים על המלאים ולכן אין לסייע להם עד שלא יורידו מחירים היא שערורייתית".

רוט מסביר כי ענף הבניה הוא אחד מנועי הצמיחה החשובים ביותר של המשק ולכן קריסת מחירים כפי שמצפים באוצר תהיה אסון פיננסי לכולם. עמדת משרד האוצר לפיה אין צורך לסייע לענף הבניה מנותקת מהמציאות.

"חשוב להבין", ממשיך רוט, "היזמים אינם מעוניינים בעליה של מחירי הנדל"ן. יזמים צריכים ודאות ותו לא. המחירים לא ירדו משום שיזמים לא יוכלו למכור דירות בהפסד. בשבועות האחרונים ניהלנו שיחות עם אנשי האוצר ולצערנו הרושם המדאיג הוא שאין להם מושג על מה הם מדברים".