"האבא של היחידה": הקשר המיוחד של חברת ב.ס.ר וסיירת אגוז

הזהות בין ב.ס.ר לסיירת אגוז הפכה כבר סיפור מוכר בענף הנדל"ן הישראלי. כל מי שנקלע לאולם הישיבות הסטנדרטי למדי של חברת ב.ס.ר בבית "גיבור ספורט" ברמת גן, מופתע תמיד מחדש מדגלי היחידה ופינת ההנצחה לנופלים.

באורח הזוי, כתבה של יוסי יהושוע ממוסגרת שם כבר שנתיים, המספרת על מפקד אגוז לשעבר, אל"מ רועי לוי, שנפצע קשה בצוק איתן והדליק משואה ביום העצמאות. הכתבה הזו בפינת ההנצחה הושמה כאמור עוד בחייו; כעת, באופן מצמרר: אל"מ רועי לוי ז"ל נהרג בקרבות בעוטף עזה. היחידה שעליה פיקד לוי הוקפצה לטיפול בחדירה בקיבוץ רעים, שם חוסלו עשרה מחבלים, ושם גם נהרג.

"רועי לוי ז"ל היה מתמנה לרמטכ"ל ללא ספק", אומר קיויתי, אשר הכיר אותו היטב וליווה אותו במהלך שירותו באגוז. בין היתר, לוי נהג לבקר באתרי הבניה, בשלבי ביצוע של דיפון וחפירה של מרתפי חניה בעומקים גדולים, כדי ללמוד את התחום שסיקרן אותו, לחימה במנהרות המחבלים.

בבסיס האם של יחידת אגוז, ליד נהריה, אפשר לשמוע את הרס"ר צועק: "הקיפו את ב.ס.ר 1, הסתדרו בשלשות בב.ס.ר 2". אל תדאגו, הוא לא מבקש מהם להגיע למתחמים הידועים, מגדלי הענק בבני ברק - באחד הביקורים של קיויתי בבסיס, הוא מצא את החיילים עומדים תחת כיפת השמים, בשמש קופחת. אלא מה? על המקום החליט לתרום להם שתי סככות. הראשונה נקראת ב.ס.ר 1, והשנייה ב.ס.ר 2.

באחד הביקורים האחרים סיפר לו המפקד שהוא מחפש טרקטור שיישר את רחבת הכניסה לחדר האוכל. קיויתי לא היסס והקים שם גן אירועים ממש. מיני פארק לבילוי מפנק ומרגיע לפני ואחרי ארוחת הצהריים, בהשקעה של כ-350 אלף שקל.

ביומיים הראשונים למלחמת חרבות ברזל, באופן טבעי החל קיויתי לסייע לספק את צרכי לוחמי היחידה במילואים. כבר בשעות הראשונות התברר כי חסרים ליחידה באופן מיידי רחפנים. קיויתי איתר ביום הראשון דרך ספק פרטי 54 רחפנים אחרונים שנשארו במלאי שמשרד הביטחון אישר. העלות כמעט חצי מיליון שקל. "עשינו קבוצת רכישה לרחפנים", צוחק גלעד קיויתי הבן, סמנכ"ל השיווק של החברה. כמה טלפונים ללקוחות, הסכום הושלם בתוך כמה שעות ונרכשו כל הרחפנים.

למחרת הגיע טלפון עם דיווח על 500 מסיכות פנים מנומרות החסרות ליחידה. "מה זה מסיכות פנים? מה זה פורים?", שאל קיויתי, "הסבירו לו שזה ללוחמי קומנדו ויש ספק הפעם באזור תעשיה קיסריה. העלות כמה עשרות אלפי שקלים. לא היסס נחשון ואמר "אין בעיה, נתרום". בסיוע של חברים נוספים נרכשו המסכות והועברו ליחידה. "תרמתי מיד", מספר קיויתי. צריכים גם מתברר פנסי לילה. "יש לי", הכריז קיויתי. מהר מאד החלו גם אימהות מודאגות מהיחידה להתקשר לחמ"ל של קיויתי. אין אפוד קרמי לילדים, חסרות קסדות טקטיות, ב.ס.ר התגייסה בלי הפסקה לעזור ולסייע בשיתוף עם הגורמים הרלוונטיים בצבא.

ההיכרות של קיויתי עם סיירת אגוז החלה לגמרי במקרה, דרך העוזרת האישית שלו נכון להיום, יהודית סעדיה, שקיבלה אותו לעבודה בתחילת דרכו המקצועית. קצת היסטוריה: קיויתי, תושב באר שבע, סטודנט צעיר בן 26, רק סיים הנדסה בטכניון, פותח דפי זהב תחת חיפוש אחר עבודה.

העיניים נקלטו בשם "ב.ס.ר מהנדסים". כמו דיבוק, החליט ששם יעבוד. מי שענתה לו לטלפון כאמור, היתה מי שמלווה אותו מאז - יהודית סעדיה. פעמיים התקשר והיא אמרה שתחזור אליו, אך לא חזרה. בפעם השלישית שהתקשר הסבירה שלא צריכים כאן עובדים. הוא עלה על אוטובוס לתל אביב, בעקשנות הלך למשרדים ונפגש עם קלמן סופרין, שראיין אותו וקיבל אותו לעבודה כי התעקש. לימים, סופרין הפך לשותפו.

"למה ב.ס.ר?", אני שואל. "לא יודע, אהבתי את השם. אם סופרין לא היה מקבל אותי לעבודה, היית מוצא אותי היום כנראה בלוס אנג'לס, דוד שלי שם הציק לי שאגיע לעבוד איתו בבניה. אמרתי לעצמי אז שאם לא אתקבל בב.ס.ר, אעלה על מטוס".

היום, קבוצת ב.ס.ר הינה קבוצה הנדסית מובילה, המתמחה בייזום, הקמה, וניהול פרויקטים בתחום הנדל"ן בישראל ובעולם. מזה כ-40 שנה, הקבוצה מנוהלת על ידי אינג' נחשון קיויתי, ולצידו צוות מנהלים מקצועיים. ברזומה של קבוצת ב.ס.ר, למעלה מ-100 פרויקטים בהיקפים גדולים ומורכבים של מגורים, התחדשות עירונית, תעסוקה ומסחר אשר בוצעו ואוכלסו בהצלחה רבה.

ונחזור לימי אגו"ז (ראשי תיבות של אנטי גרילה ולוחמה זעירה). "האחיין של יהודית, לירן סעדיה ז"ל, שאותו הכרתי, שירת ביחידה", קיויתי מספר. שלושה חודשים לפני השחרור שלו פרצה מלחמת לבנון השנייה, והוא ועוד ארבעה חיילים מהיחידה נהרגו בקרב במארון א-ראס. "זה ממש קרע אותי לגזרים. יום אחד באה אליי יהודית, ואמרה לי שקיבלנו פנייה מ-'אמץ לוחם', ומה דעתי לאמץ יחידה קרבית. אמרתי לה: 'בתנאי אחד, שזו תהיה יחידת אגוז'. באותו זמן גם האחיין שלי, אור נדירי, שירת ביחידה. זה סגר לי את המעגל, כאילו מלמעלה הכתיבו לי שאהיה עם היחידה הזאת עד סוף חיי".

ב-16 השנים שעברו מאז האימוץ, קיויתי התאהב בה. הוא שותף לימי הספורט ולוקח את כל העובדים להשתתף בכל טקס סיום, טקס מינוי והדלקת נר חנוכה בבסיס. הוא חלק מהיחידה. "לא היינו ממשיכים לחיות במדינה הזאת בלי הילדים האלה", הוא אומר. נכון להיום, חברת ב.ס.ר נמצאת כבר בסבב חמישי של אימוץ אגוז, תקופה של שלוש שנים בכל פעם.

אתם לא תופתעו לשמוע שכמה מהעובדים של ב.ס.ר הם יוצאי אגוז. באחד מהטקסים שבהם השתתף, הכריז קיויתי על הבמה בפני החיילים: 'מי שילך בתום השירות הצבאי באגוז ללמוד הנדסת בניין, שיתקשר אלי בשנה הרביעית ללימודים ויתקבל לעבודה בב.ס.ר בלי ראיון'.

הוא מסר את הטלפון שלו לחיילים, וזה השתלם לו. "קיבלתי ככה ארבעה מהנדסים מצוינים, אפילו השתתפתי בחתונה של אחד מהם. מהיום, בכל אירוע שאני רואה את החיילים והמפקדים, אני אומר להם תסיימו את השירות בשלום, תלכו ללמוד את התחום שאני עוסק בו ואני מבטיח לכם שבשנה הרביעית נקבל אתכם לעבודה בב.ס.ר, בלי ראיון".

"כשהגיע הראשון, בחור פייטר שהיה קצין באגוז, דפק על הדלת ואמר - סיימתי לימודים ואני מחפש עבודה. אמרתי וואו, סוף סוף הגיע הראשון אחרי כל כך הרבה שנים. אמרתי לו, אל תמשיך לספר לי - התקבלת לעבודה".

"בנימה אישית לציבור ולעם ישראל", מבקש קיויתי למסור, "אנו חיים במדינה קטנה בה כולם מכירים את כולם. אנו נמצאים במלחמה קשה והאירועים הקשים לא פוסחים על אף אחד מאיתנו במעגלים השונים בחיינו. מלחמת חרבות ברזל היא מלחמת אין ברירה על קיומנו".

"כעם יהודי וציוני מאוחד, עלינו לקדם ערבות הדדית, לחבק, לתרום ולעזור לחיילים והמפקדים האמיצים אשר מחרפים נפשם למען המדינה ותושביה. בשמם של כל עובדי ומנהלי ב.ס.ר, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות ההרוגים והנרצחים ולאחל החלמה מהירה לחיילים הפצועים ולשחרורם המהיר של החטופים והנעדרים הביתה בשלום".