החברה שחוגגת 100 שנה בימים אלו - קבוצת שיכון ובינוי, שותפה לכלל מערכות ישראל בהיסטוריה, עוד טרם הקמת המדינה, ולאחר מכן כזרוע מבצעת של ממשלות ישראל הראשונות דרך סולל-בונה. פרויקטים כמו המוביל הארצי, נמל אשדוד וכנסת ישראל, הם 3 דוגמאות לבניה ומופת של החברה שהפכו סמל.
האסון שנפל עלינו בימים טרופים אלו מצריך מאחז ויתד. החברות הוותיקות שבנו את הארץ - נותנות לנו משמעות חדשה למושג "לבנות ולהיבנות". כשמדברים על הצורך בבניה חדשה של הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה, בחרנו בסיפור אחד שמדגים מהירות יכולת ביצוע והרבה השראה מאפס. הפעם, אנו מדברים על הימים שאחרי מלחמת ששת הימים, זמן שיקום לגבולות המדינה החדשים; אז בפעם הבאה שתיסעו במונית בכבישים של סיני, בימי שלום ורגיעה כמובן - תדעו איך הם באו לעולם.
היו ימים - קטעים מהספר "דרך במדבר"
הקטעים הבאים מתוך הספר "דרך במדבר", מהמחבר שלמה שבא: "לאחר מלחמת ששת הימים סללה 'סולל ובונה' כ-500 ק"מ כבישים בסיני, חלק מהכבישים נושאים את השמות והתארים: כביש הפלסטיק, כביש הרוחב, אצבעות, דרכי תותחים, וכביש שנסלל לאורך 235 ק"מ מאילת ועד שארם א-שייך, העובר במקומות שמעולם לא הייתה שם דרך. תחילתו מן הים וממשיך בהרים המשוננים דרך הוואדיות הצרות. באביב 1971 הסתיימה סלילתו. לאורך התוואי עסקו בפיצוצי סלעים ובכל עת שהדליקו את פתילי חומרי הנפץ, נדמה היה כי קול עולה בסיני 'היהודים באים לשנות את הנוף'. מחנות העובדים נמצאו בביר גפגפה ובוסיט - שכונות צריפים צהובים בהן התגוררו העובדים למשך שבוע רצוף ולעיתים אף יותר. הפרויקט איחד אותם והם כינו את עצמם משפחת סיני".
"בפרויקט עבדו עולים חדשים וילידי הארץ, קיבוצניקים שעזבו את המשק וצעירים שהחליטו לחסוך כסף לנסיעה לראות את העולם. הלילה יורד ובצריף המנהלה מצלצל הטלפון. ז'קו נקרא לשוחח עם אשתו מחולון: 'מה שלומך, ז'קו?', שואלת אשתו. 'טוב, הילד כבר בסדר?', הוא מחזיר. 'בסדר, מתי תבוא?', היא מתעניינת. 'בשבוע הבא', הוא מבטיח. 'תגיד, מתי נראה אותך?', 'בשבוע הבא. אני חייב לסיים, עומדים בתור לטלפון, תמסרי ד"ש לילד'. ז'קו מניח את השפופרת, המכשיר מצלצל שוב, טלפון בשביל כהן מקרית ים. עם אור ראשון יקומו העובדים כדי לצאת שוב אל ההרים, להמשיך לסלול את הכביש העובר באזור, שלא ראה איש מעודו".