הרפורמה המשפטית, השחיתות, האלימות, יוקר המחיה וחלום הדירה שנמוג כלא היה. אלו, כנראה רק חלק מהסיבות המביאות אלפי ישראלים להתלבט בשאלה האם להישאר או לעזוב את המדינה.
נפגשנו עם שלושה מהם שכבר קיבלו את ההחלטה, בלב כבד אך עם תקווה לדרך חדשה. רילוקיישן - הסיפורים שמאחורי המספרים המדאיגים.
נופר בר (46) עברה לפני ארבעה חודשים לפורטו יחד עם בת זוגתה, ושתיהן חולמות להקים שם עסק בתחום הקונדיטוריה. בינתיים היא ממשיכה בעבודתה כעו"ד לדיני עבודה והגירה.
למה החלטת לעזוב?;
"כמה סיבות שהשתלבו יחד. המצב הכלכלי ויוקר המחייה בישראל מאוד הקשו עלינו, והחיים בפורטו הרבה יותר נוחים. ובשילוב עם תוצאות הבחירות והמהפכה המשפטית, ההחלטה הפכה לכמעט בלתי נמנעת. מיד אחרי הבחירות בנובמבר 2022 ביררנו לגבי כרטיסי טיסה ומאז ההחלטה הלכה והתגבשה. בפברואר 2023 קנינו כרטיס לכיוון אחד ולא מתחייבות מתי נחזור אם בכלל. לפני שעזבנו השתתפנו בכל ההפגנות נגד הרפורמה והיינו מאוד מעורבות פוליטית. אני מאוד אוהבת את ישראל וההחלטה לעזוב הייתה מאוד קשה. אני דור תשיעי של ילידי הארץ, גדלתי וחונכתי על אהבת הארץ, כך שהמעבר לא פשוט ברמה הרגשית. רוב המשפחה והחברים תמכו בהחלטה, וההורים אפילו אמרו "איזה מזל בשבילך שאת לא פה", אבל עדיין יש הרבה חששות מהעתיד וגעגועים".
"אמנם הכרנו כמה ישראלים שחיים בפורטו שכבר הפכו לחברים, אבל אנחנו עדיין לא ממש בקשר עם המקומיים כי עוד לא מכירים את השפה, כך שכל הקרובים והחברים שהשארנו מאחור מאוד חסרים. בעקבות המעבר, פנו אלי הרבה קולגות ומכרים בשאלות בנוגע לאזרחות והגירה לפורטוגל. זה הביא אותי להקים שיתוף פעולה עם עורכי דין מקומיים כדי לסייע לישראלים נוספים שמעוניינים לחיות בפורטוגל לתקופה זמנית או קבועה".
היחס בישראל לזוגות חד מיניים השפיע גם על ההחלטה?;
"בוודאי, התחתנו בפורטוגל כי בישראל אי אפשר. אנחנו 13 שנים יחד אבל נישואים לא היו אופציה עד שעברנו לכאן. לפני כן זה לא הרגיש נכון או הוגן שנצטרך לצאת להתחתן בחו"ל כדי שבמדינה שלנו ניחשב נשואות. אמנם חייתי בתל אביב שזה המקום הכי מכיל, אבל היא סוג של בועה שממש לא מייצגת את מה שקורה בשאר המדינה".
"עד עכשיו לא נתקלתי בפורטו בשום בעיות בנוגע לזהות המינית שלי, וגם החוקים כאן יותר מתקדמים ושוויוניים מבישראל, ובעיקר אין כאן התדרדרות בחקיקה מצד כוחות ימניים, קיצוניים ומשיחיים, שמנווטים את כל תקציבי החינוך למוסדות דת ולישיבות, במקום לחינוך לפלורליזים, הכלה וקבלה של האחר".
איפה אתן גרות?;
"רכשנו דירת גג שנמצאת בשיפוצים. נכנסנו לגור בה השבוע וההתרגשות גדולה. פורטו היא העיר השנייה בגודלה בפורטוגל, ועדיין במחיר שרכשנו לא היינו יכולות להשיג שום דירה בישראל. גם לא בפריפריה ובטח שלא בתל אביב, שבה לא היינו יכולות לקנות אפילו את חדר השירותים".
"אבל המצב הכלכלי לא היה השיקול היחיד. בישראל הייתי עו"ד עצמאית עם משרד שעבד לא רע, אבל לא יכולתי להשלים עם המצב הפוליטי והחברתי במדינה, עם האלימות שרק הולכת וגואה, באופן שבלתי אפשרי לנהוג בלי שמישהו יקלל אותך ואת אימא שלך, שלא לדבר על היקף הרצח והאלימות כלפי נשים שהגיעו לממדים בלתי נתפסים. באיזשהו מקום הרגשתי שהשמחה בישראל כבר איננה. ברור שכשיש יומולדת או אירוע מיוחד אז כולם שמחים, אבל אין שמחה ושקט בחיים. הכול נעשה בלחץ ובעצבים. אם אתה רוצה משהו אתה חייב לצעוק, אם אתה רוצה להגיע לאנשהו אתה חייב לדחוף. 4 חודשים שאני כאן וכבר נעלמה שכבה שלמה של לחץ. אני לא אומרת שהכול כאן מושלם, אבל הרבה יותר רגוע".
"אני גם לא חיה בסרט וברור לי שבקרוב זה יהפוך פחות לטיול ויותר לחיים עצמם, וגם פה יש מיתון ועלו המחירים, אבל זה לא משתווה למצב בארץ מבחינת יוקר המחיה ואיכות החיים. יש כאן המון אמנות ותרבות שנגישה לכולם בחינם, וחלוקת התקציבים כאן הרבה יותר שפויה, כשלא בונים עוד ועוד כבישים בהתנחלויות או משקיעים מליונים באבטחה של איזה מאחז מיותר, במקום לדאוג לרווחתם של מליוני אזרחים".
"מאז 2015 הוגשו 300 אלף בקשות לקבלת אזרחות פורטוגלית"
עו"ד איתי מור, מומחה להשקעות נדל"ן בחו"ל והבעלים של מועדון המשקיעים הפורטוגלי, המלווה ישראלים ברכישת דירות בפורטוגל ומסייע בהוצאת דרכון פורטוגלי, עזב השבוע את ישראל ועבר לעיר פורטו עם רעייתו ושלושת ילדיהם.
לדבריו, בעקבות הרפורמה המשפטית ויוקר המחיה, חלה קפיצה משמעותית בביקוש לדרכונים זרים, ובמקביל, גידול חד במספר הישראלים שרכשו או נערכים לרכישת נדל"ן בחו"ל.
"החקיקה המשפטית הורידה רבים מהחסמים של ישראלים שעד כה דחו את תהליך הוצאת הדרכון הזר או חששו לרכוש נדל"ן בחו"ל, וכעת מרגישים שזהו הזמן הנכון. למעשה, מדובר בתהליך שהחל כבר קודם לכן וכעת מגיע לשיאו. מאז 2018 אנו מזהים עלייה בהיקף הישראלים שבדקו אפשרות רילוקיישן לפורטוגל, הוציאו דרכון פורטוגלי בתקופה שההגבלות היו פחות מחמירות, וכיום הם קוטפים את הפירות".
עו"ד מור מצביע על ממדי התופעה: "מאז 2015 הוגשו לא פחות מ-300 אלף בקשות של יהודים לקבלת אזרחות פורטוגלית שמרביתן אושרו ללא קושי. לפני שבע שנים חיו בפורטוגל כ-3,000 יהודים בלבד וכיום חיים בה עשרות אלפים. מאות ישראלים רוכשים מדי שנה דירות בפורטוגל. שוק הנדל"ן בפורטוגל, בדומה לישראל, מבוסס פחות על השכרה ויותר על רכישה, משום שהאוכלוסייה המקומית זוכה למימון של 90% לרכישת דירה, לעומת 70% שמקבל תושב זר. אמנם הריבית בפורטוגל עלתה, איך היא עדיין נמוכה יותר מבארץ - 4% לעומת 7%-6.5% בישראל. לחילופין, תושבי חוץ רבים שהיגרו לפורטוגל, לא התעניינו ברכישה וחיפשו דירות להשכרה, וכך בהדרגה נוצר ביקוש גדול מצד הזרים ועלייה בשכר הדירה. מרביתם של השוכרים לטווח ארוך הם מהגרים, ומתוך 10 מיליון תושבים, מיליון הם מהגרים מערביים שרבים מהם מארה"ב".
לדבריו, "הסיבה לעלייה האדירה נעוצה בביטולם של חסמים רבים כמו 'הסדרת מעמד', והעובדה שבעבר מעט מדינות אפשרו להתגורר בתוכן ללא הצדקה, והתנו זאת בקבלת ויזת סטודנט או ויזת עבודה. כיום המצב שונה. בפורטוגל למשל ניתן להשיג סוגים שונים של ויזת תושבות ללא דרכון, למשל ויזת נוודות או ויזת פנסיונרים שבעזרתה ניתן להתגורר במדינה בתנאי שבבעלותך הכנסה פאסיבית קבועה".
את העלייה בהיקף הביקוש לוויזות ונדל"ן בחול תולה עו"ד מור בסיבות נוספות: "בעשור האחרון ההתניידות הפכה לקלה הרבה יותר בזכות הסכמי השמיים הפתוחים העולמיים. שיאו של התהליך התרחש במהלך משבר הקורונה אודות לעבודה מרחוק שהפכה את שוק העבודה לגלובלי, ופתחה את הצוהר לעשרות אלפי ישראלים לעבוד מחו"ל. בשנה החולפת (2022) החל גל משמעותי של ישראלים שהתעניינו במעבר לחו"ל, וכך גם התנועה של ישראלים לפורטוגל הלכה והתעצמה. אין ספק שבמחצית השנה האחרונה, בעקבות הרפורמה המשפטית והמצב במדינה, חלה קפיצה של עשרות אחוזים בכמות המתעניינים, אך כאמור מדובר בהתגברות של מגמה שמסתמנת כבר כמה שנים".
עם זאת, לדבריו, בטווח הארוך, המצב במדינה לא יגרום לדעתו לשינוי משמעותי בהיקפי העזיבה: "מניסיוני, הרצון לברוח אינו מהווה סיבה מספקת להשתקעות יציבה ומוצקה במדינה זרה לאורך שנים. כך שרוב אלו שעזבו, יחזרו לארץ במוקדם או במאוחר".
אין ספק שהמהפכה המשפטית מהווה טריגר לתהליך, אך היא לא יכולה לשרוד לאורך זמן, מבלי שהעזיבה מעוגנת בנסיבות נוספות ומוצקות יותר, שבדרך כלל קשורות לתהליכים משפחתיים, תרבותיים ואישיים, ופחות לתהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. לטעמי, המצב הנוכחי הוא בר חלוף, אך מה שיישאר הוא הרצון לניידות ולחופש שימשיך להתעצם בעולם החדש שנבנה לאחר משבר הקורונה".
"המטרו פה מדהים. עוד דבר שישראל יכולה ללמוד ממנו"
רעות אלימלך סלבינסקי (28) מראשל"צ התחתנה לפני שנה וחצי ועברה לפני שמונה חודשים עם בעלה הטרי לפורטו, משם היא ממשיכה לעבוד כמנהלת אדמיניסטרטיבית במרכז האקדמי פרס. גם בעלה ממשיך לעבוד בחברה ישראלית, ומתכנן בעתיד לפתוח בפורטו עסק בתחום הבנייה והשיפוצים.
"לפני שנתיים קיבלתי את הדרכון פורטוגלי, אבל לא באמת חשבתי שאשתמש בו. מאז הסטרס והמצב הכלכלי, הפוליטי והחברתי במדינה הלך והתדרדר, עד שהחלטנו שזה השלב לחפש מקום אחר. את פורטו הכרנו טוב כבר קודם, ביקרנו בה פעמיים והוויב של העיר מאוד אינטימי ונעים. פחות באווירה של עיר גדולה כמו ליסבון. אנחנו שוכרים דירת 2 חדרים בשכונת בונפים שנמצאת מזרחית מהמרכז ההיסטורי, כ-10 דק' הליכה מהמקומות המרכזיים בעיר. איכות החיים כאן יותר גבוהה מבישראל - האוכל, המחיה והשכירות יותר זולים, ומאז שהגענו רוב הזמן אנחנו נהנים ומרוצים. זאת הפעם הראשונה שעברנו לחיות מחוץ לישראל, כשהשאיפה היא להישאר כאן לאורך זמן."
מה הסיבות שגרמו לכם לעזוב?;
"הרבה סיבות שהתחברו יחד, אבל מה שהכריע היה בעיקר יוקר המחיה. השאיפה היא שכאן אולי נצליח להגשים את חלום הדירה, כי סופסוף אנחנו מרגישים שיש ערך למשכורת. אחרי החתונה הבנו שבישראל לא יהיה לנו אופק כלכלי. וגם מבחינה נפשית, הסטרס במדינה לא עשה לנו טוב. מה שקורה היום בארץ, בעיקר אג'נדות חברתיות ופוליטיות שאנחנו לא מתחברים אליהם, חיזקו בתוכנו את ההרגשה שקיבלנו את ההחלטה הנכונה.
"ברור שלא הכול ורוד, אנחנו עדיין בתהליכי התאקלמות חברתית. בשנה האחרונה בעקבות המצב במדינה, מרגישים עלייה בכמות הישראלים שמגיעים לכאן. אמנם כולם מפוזרים ואין עדיין תחושה של קהילה מגובשת, אבל לאט לאט מרגישים שהדברים מתחילים להסתדר. עד עכשיו ממש טוב כאן, הרבה יותר רגוע ושלו, זה באמת להוריד הילוך. הצלחנו להוריד את הקצב ולשפר את איכות החיים. שנינו עדיין עובדים בישראל מרחוק, כך שהקשר עם המדינה עדיין נשמר. בינתיים החלטנו לשכור דירה כי אנחנו עדיין בודקים את השטח, לראות לאן הרוח נושבת. וגם מצליחים להסתדר בלי רכב, כי המטרו פה מדהים. עוד דבר שישראל יכולה ללמוד ממנו...".