לא פחות משישה מקרי מוות פתאומיים של מנופאים צעירים התרחשו בשנה האחרונה בישראל ועוררו דאגה רבה בקרב אנשי המקצוע בענף. תעלומת מותם הציפה שאלות ותהיות לגבי גורמי המוות הטרגיים האפשריים. האחרון שבהם התרחש בחודש יולי 2023, עם פטירתו של המנופאי השישי בשנתיים אחרונות מסיבה בלתי ידועה. עד כמה שידוע, כולם היו מנופאים צעירים ובריאים בשנות ה־50 לחייהם, שניהלו אורח חיים ספורטיבי ותקין, ונפטרו לאחר שלא חשו בטוב. רצף המקרים המצער הוביל לא מעט מהעובדים ומגורמי המקצוע בענף לתהות על קשר אפשרי בין מקרי המוות שהתרחשו ובין סביבת העבודה ודפוסי העבודה שבהם מועסקים מפעילי העגורנים בענף - שעות עבודה מרובות, ישיבה ממושכת לאורך זמן, תנאים סביבתיים קיצוניים, לחצים ותנודות בתא המטען של העגורן בגבהים, וכן גורמים נוספים שעלולים ליצור תגובה פיזיולוגית חמורה בקרב מפעיל העגורן.
רצף האירועים הטרגי, מלבד הצער העמוק, הדיר שינה מעיניי. לכן, החלטתי באופן מיידי ובהול להזמין מחקר מקיף בנושא, שישפוך אור על התופעה. המחקר בראשיתו, אך כבר בסקירת הספרות שקיבלתי לידיי נדלקה אצלי נורה אדומה מהבהבת, שתאמה את החששות שעלו אצלי מלכתחילה. באופן מצמרר, בין הגורמים שהוצגו, הסקירה הפנתה זרקור לתופעה הידועה בספרות המחקר בשם "קארושי" (Karoshi) - מונח יפני סוציו-רפואי, שפירושו "מוות מעבודת יתר", המתאר מוות פתאומי שמתרחש כתוצאה מעבודה בתנאים פיזיים ונפשיים קיצוניים לאורך זמן, לרבות שעות עבודה מוגזמות, שחיקה תעסוקתית, רמות מתח ולחץ גבוהות בעבודה, וגורמים נוספים שעלולים להוביל למחלת לב וכלי דם ולהתמוטטות.
התופעה זוהתה לראשונה כבר בסוף שנות ה־70 ביפן ובמדינות דרום מזרח אסיה - מדינות המאפיינות בתרבות של עבודת יתר קיצונית והעסקה בשעות עבודה ארוכות, לאחר שכמה אנשי מקצוע צעירים ללא עבר רפואי מתו בפתאומיות. מאז היא הולכת ומתרחבת למדינות נוספות בעולם המערבי. שעות עבודה ארוכות הם המרכיב המרכזי באבחון "עבודת יתר". חוקרים טוענים כי עבודה של יותר מ־10 שעות ביום ב־50 ימים בשנה מוגדרת כשעות עבודה ארוכות. אחרים מגדירים תרבות עבודה מוגזמת ככזאת עם שעות עבודה של יותר מ־45 שעות שבועיות. באיחוד האירופי, זמן העבודה השבועי הממוצע לעובדים במשרה מלאה מוערך ב־40.3 שעות, אך אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה עובדים מעל שעות אלה. מחקרים מצאו שככל שמספר שעות העבודה גדול יותר, כך גדלה ההתרחשות של מקרים של תשישות פיזית; חרדה, דאגה ומתח הקשור לעבודה; כמו גם סיכונים לפציעות ומחלות עד כדי מוות פתאומי.
יש לציין כי לעיתים גם עומס נמוך לאורך שעות ארוכות מזוהה כמקור משמעותי ללחץ, שכן שעמום וחוסר אתגר הם אינדיקציה משמעותית לחוסר שביעות רצון בעבודה, לתסכול וללחץ נפשי. מלבד שעות עבודה ארוכות, מחקרים מציינים שני גורמים נוספים שעלולים לגרום לתופעת "המוות מעבודת יתר" - מחסור בחופשה שנתית והעסקה לא מוסרית. האחרון מוכר בישראל גם כתופעה של התעמרות קיצונית, המאופיינת בין היתר ביחס פוגעני ומשפיל, חוסר הערכה והתעלמות.
מרבית הגורמים שצוינו במחקר לא היו זרים לי. עליהם אני וכלל הגופים הרלוונטיים מתריעים במשך שנים רבות במאבקנו העיקש להפחתת הסיכון הבטיחותי של המנופאים וצמצום תאונות העבודה. אלא שכעת, יש לבחון את הקשר שלהם לא רק לתאונות פיזיות המתרחשות באתרי הבנייה, אלא לתופעה החמורה שתוארה בספרות ולמקרים הטרגיים שהכו בתדהמה את כולנו במהלך השנה האחרונה.
דרכי מניעה והסדרים מוסדיים לצמצום הסיכון של מפעילי העגורנים
מפעילי עגורנים, שתפקידם להעביר משאות כבדים באמצעות מנופים גדולים הנישאים לגובה רב, נמצאים בסיכון גבוה לתאונות ולהתפתחות של בעיות בריאות. הפיקוח הרופף על מנופים, שממלאים תפקיד קריטי באתר הבנייה בישראל, הוא אחד הגורמים המרכזיים לריבוי תאונות העבודה בענף. הבעיה, שנמשכת שנים רבות, נובעת ממגוון רחב של כשלים בתחום, ובהם ליקויים בתחזוקה ובהפעלה של המנופים, מחסור בהכשרות ובידע מקצועי בסיסי, חריגה בהיקף שעות העבודה של המנופאים ועבודה במשמרות כפולות הגורמות לעייפות. כמו כן, בין הסיבות המרכזיות שמעמידות את המנופאים ברמת סיכון גבוהה לתאונות מנוף, ניתן למנות את העסקת המנופאים באמצעות תאגידי כוח אדם והשלכותיה - תנאי עבודה רעועים, הפרת זכויות עובדים, הנפקת תעודות מקצוע מזויפות, העסקת מפעילי מנופים ללא הסמכה, אי שמירה על נהלי עבודה ותשלום שכר במזומן.
כשלים אלה חושפים את העובדים והסביבה בפני סכנה מתמדת לפציעות ותאונות. כמו כן, ישנן השלכות בריאותיות עקיפות על מפעילי העגורנים, שאינן נגרמות באופן ישיר כתוצאה מתאונות עבודה, אלא כתוצאה מסביבת עבודתם ודפוסי עבודתם של מפעילי העגורן. מחקרים מצביעים על השלכות כתוצאה מתנוחת הישיבה הסטטית לאורך זמן בתא המטען של העגורן, שהות בתנאים של צפיפות ורמת רעידות ונדנוד גבוהה המהווים סיכון בריאותי ועלולים להוביל למגוון בעיות בריאות. בין היתר הצביעו החוקרים על בעיות שרירים ושלד ועייפות.
לאור הכשלים העמוקים, כבר בשנת 2017 הובלנו להסכם תקדימי שמטרתו להסדיר את הפעילות בענף ולצמצם את הסיכון הבטיחותי. כעבור שנתיים, בנובמבר 2018 חתמו עם משרדי העבודה, האוצר והשיכון, על הסכם עקרונות הכולל 12 צעדים אופרטיביים לשינוי מצב הבטיחות. כמו כן, בתחילת 2019, נקבע בחקיקת תיקון מס' 12 בחוק העסקת עובדים על ידי
קבלני כוח אדם, לפיו קבלן כוח אדם של עגורנים המפעילים עוגני צריח נדרש לקבלת היתר מיוחד לפעילותו, זאת במקום הרישיון הרגיל של קבלן כוח אדם, כפי שהיה נהוג קודם. אלא שבפועל, יישומו של התיקון בחוק נמצא פרוץ ויישומו של הסכם העקרונות לא מומש, כך שלא חל שינוי מהותי במצב הבטיחות של המנופאים. בעוד שהחוק יצר גישה חדשה לפיקוח, עדיין עשרות חברות כוח אדם נמצאות מחוץ לתהליך ושקופות לאכיפה מסודרת של תקנות הפיקוח והאכיפה.
צמצום הסיכון של עובדים מפני תאונות עבודה בכלל ומפני מוות מעבודת יתר (קארושי) בפרט, מחייב טיפול דחוף על ידי ריסון הגורמים לתופעה. הצעד הראשון והמידי שיש לבצע הוא קביעת מגבלה חוקית לכמות שעות העבודה המותרות ביום למנופאים, כך גם לגבי השעות נוספות המותרות ותקופת המנוחה. יש לעודד יציאה לחופשות ולחזק את פעילויות הרווחה והפנאי של העובדים כצורך בריאותי חשוב והכרחי. כמו כן, נדרשת חקיקה נגד התעמרות בעבודה כדי להגן על העובדים מפני מצבים נפשיים קיצוניים. לשיתוף הפעולה בין איגודי העובדים והמעסיקים תפקיד חשוב במיגור התופעה ובהעלאתה לסדר היום בשיח הציבורי. כך גם לחיזוק האיגוד המקצועי ולהרחבת הכיסוי הקיבוצי, כאמצעי להגנה על זכויות עובדים ותנאי העסקתם ולמיגור תופעת עובדי הקבלן. השילוב של ניצול עובדים המועסקים בקבלנות ותנאי העבודה הקשים, עלול להיות בעל פוטנציאל רב להגברת הלחץ הנפשי המתמשך של עובדים ולהגברת הסיכון שלהם ללקות במחלה חמורה ואף במוות מעבודת יתר. אמצעי חשוב נוסף לצמצום התופעה הוא הגברת המודעות הציבורית לסיכונים בריאותיים הקשורים לעבודת יתר, זאת באמצעות הסברה והדרכה. מודעות זו דורשת בראש ובראשונה הכרה של הסוכנויות הממשלתיות בתופעה ובנזקיה.
לסיכום, תופעת "המוות מעבודת יתר" עדיין לא זוכה בישראל להכרה ולתודעת הציבור. אומנם לעייפות פיזית כתוצאה משעות עבודה ארוכות באתרי הבנייה מיוחסת השפעה על תאונות עבודה באתרי הבניין, אך לא לתופעה של מוות פתאומי מעבודת יתר המתרחש גם מחוץ לאתרי הבנייה. המנגנונים והתקנות למניעת התופעה דורשים ריענון ובחינה. לאור תעלומת פטירתם הפתאומית של שישה מנופאים, אני קורא מכאן לכלל הגורמים להעמיק את הטיפול בתופעת המוות מיתר עבודה, ולהגביר את המודעות לסיכונים הקשורים להרגלי עבודה מופרזים; וכמו כן, לבחון את המנגנונים והחוקים הנדרשים למניעת התופעה. אני פונה מיד לשר העבודה להקים ועדת בדיקה מעמיקה בנושא.