סברי מרנן, גרסת המציאות: את יום הולדתה ה-75 תחגוג המדינה הקטנה שלנו כשהיא מפוצלת יותר מאי פעם. בין ארבעת השבטים שהזכיר ריבלין בנאומו המפורסם ישנם שסעים גדלים והולכים, בכל תחומי החיים, וכן - גם במגורים.
רק השבוע שמענו על מכרז ענק בקרית גת, מחציתו לחרדים מחציתו לחילונים. 5,300 דירות לכל מגזר בשני חלקי העיר השונים. האם ניתן לחבר בין השכונות, באווירה השוררת היום בארץ, כשהשוויון בנטל תופס יותר ויותר תסיסה בקרב הציבור? התשובה היא לא.
מדובר בשני עולמות שונים. במדינת ישראל - כמספר המגזרים, כך צורות ושיטות הבניה. האם הדירות יעלו גם אותו הדבר? סביר להניח שלא. הציבור החרדי הצעיר מוכן להסתפק בבניה זולה יותר ובפחות סממני יוקרה.
בפרויקט מיוחד לרגל יום העצמאות ה-75 של המדינה, יצאנו לבחון את השוני הקיים בינינו, תוך מבט סוציולוגי-אנתרופולוגי.
הצרכים היום בכל הנוגע לפתרונות דיור משתנים גם בהיבטים גיאוגרפיים וגם בהיבטים של אורח חיים. הצרכים השונים משפיעים על תכנון הפרויקט כולו - הן בתכנון הסביבתי, הן בתכנון הבניין עצמו וכמובן בתכנון הפנים-דירתי.
דוגמה מובהקת שמאפיינת את התפיסה השיווקית והנגזרת התכנונית של פרויקטים למגורים בישראל מתקיימת בהבדלים בין תכנון פרויקטי מגורים לאוכלוסייה הדתית והמסורתית בירושלים ואיו"ש - לבין התכנון לאוכלוסייה החילונית/ליברלית במטרופולין גוש דן והשרון.
לשתי האוכלוסיות נדרשת התאמה תכנונית שלוקחת בחשבון ניואנסים תכנוניים שונים וטעמים שונים: צרכי האוכלוסייה הדתית, על פי רוב, נובעים מכך שמדובר במשפחה מרובת ילדים ונכדים, המארחת לעתים קרובות בביתה, מבשלת לרוב ואוכלת בביתה.
האוכלוסייה הדתית בדרך כלל שומרת על פרטיות וצניעות ומאופקת יותר בכל הקשור לנראות חיצונית של הבתים.
לעומתן, האוכלוסייה החילונית באזור המרכז והשרון משוחררת בדרך כלל מאילוצים של חוקי דת והלכות, שמה דגש רב יותר על נראות ולייף סטייל, אוכלת יותר בחוץ מאשר בבית, מארחת פחות ומתמקדת באסתטיקה ועיצוב פנים של הדירה.
בתכנון הפרויקטים לאוכלוסייה החרדית בירושלים, למשל, ברמת הבניין יש לקחת בחשבון, שמשפחה דתית תעדיף לגור בבניינים עד 8 קומות לערך, כדי להימנע משימוש במעלית בשבת, בעוד שהאוכלוסייה החילונית מעדיפה יותר לגור במגדלים רבי קומות;
לכן, כבר בשלב התכנון, נלקח בחשבון שילוב של מעליות שבת עם הכשר, מרפסות סוכה שמשפיעות על הנראות החיצונית של הבניין, חדרי עגלות גדולים וכדומה.
בתכנון לאוכלוסייה הדתית והמסורתית באזור יהודה ושומרון, ההתאמות התכנוניות מביאות בחשבון את השאיפה לקהילתיות ושיתופיות - חיבור בין בניינים בחצר משותפת, מעברי גישה, גינות משותפות וכדומה.
לעומת זאת, במגדלים בתל אביב ישנם דיירים שמתגוררים שנים בלי להכיר את השכנים בכלל, ולכן לאוכלוסייה החילונית יהיה חשוב יותר לובי מפואר, פרטיות, מעליות איכותיות, גודל יחידת ההורים וכדומה.
מה עם תיכנון הדירה עצמה?
על מנת לחקור את ההבדלים בין המגזרים, הן בפן הבנייה והן בפן התכנוני והעיצובי, פנינו לאדריכלים ומעצבי פנים המתמחים בתכנון, בנייה ועיצוב בכלל המגזרים בישראל: במגזר היהודי - חילונים, חרדים ודתיים לאומיים, וכן במגזר הערבי - מוסלמים ודרוזים.
דרור אוהב ציון, מנכ"ל ובעלים חברת שיווק הנדל"ן דרא מסביר כי "מבחינת התכנון הפנים-דירתי לאוכלוסייה הדתית, צריך לקחת בחשבון חללים גדולים לאירוח - פינת אוכל גדולה ומרווחת, חדרי שינה שיאכלסו יותר מילד אחד, מטבחים מרווחים עם כיורים כפולים ולעתים גם מקררים כפולים, חלונות אוורור במטבח, כיור ייעודי לנטילת ידיים ועוד".
בנוסף, מסביר אוהב ציון, כי "כיוון שהאוכלוסייה הדתית שמה דגש על צניעות ופרטיות, יהיו בדירה חלונות ומפחתים צנועים יותר, בשונה מהמגמה הנוכחית בעולם העיצוב, וכך גם פחות קירות מסך זכוכית בדומה לבנייה הנפוצה במגדלים בתל אביב. מרכיב תכנוני נוסף בדירה ששונה בירושלים ואיו"ש לעומת תל אביב והשרון, הוא נושא החימום. אם במרכז הארץ מספיק חימום דירה במזגן, אז בירושלים ואיו"ש נדרשת מערכת חימום אחרת, כמו חימום תת רצפתית, מערכת דקו היט על חשמל, חימום בגז או אח".
"מבחינה שיווקית, במקומות בהם ישנה אוכלוסייה חרדית, התמחור של הדירות בקומות הנמוכות יהיה גבוה יותר מאשר בקומות הגבוהות יותר, בעוד שאצל האוכלוסייה החילונית זה הפוך לגמרי".
תמיר לולו, סמנכ"ל השיווק והמכירות של אפריקה ישראל מגורים, מרחיב בנושא ואומר כי: "השיקולים לבחירת דירה בקרב רוכשי הדירות במגזרים השונים, שונה באופן מהותי בעיקר בשל הבדלי תרבות, מנהגים וההתנהלות היום יומית השונה בין רוכשי הדירות מהמגזר החרדי והמסורתי, לבין אלו מהמגזר החילוני והערבי. במגזר החילוני, דירה סטנדרטית עומדת על 4 חדרים, 100 מ', עם דגש משמעותי על מרפסת גדולה ומטבח רחב ומרוהט".
"עבור המגזר הערבי, השיקול המרכזי בבחירת הדירה נקבע על בסיס התאמתו לאירוח. בהתאמה לכך, דירות המגזר מאופיינות בשני אזורי אירוח גדולים, כשלצידם חדרים קטנים, והן נאמדות בשטח ממוצע של כ-115 מ'. במגזר החרדי, קיים דגש משמעותי בנגישות לשמירת מצוות ואירועים סמליים בדירה, כדוגמת אזור המותאם לקיום ארוחת שבת, מקום להעמדת ספרי קודש, שני כיורים המרוחקים אחד מהשני ומרפסת סוכה, הפתוחה לשמים ולכוכבים. עבור רבים במגזר החרדי, דירה ללא מרפסת סוכה, פירושה דירה שאינה רלוונטית לצרכיהם, מה שנקרא דיל בריקר".
חגית וולף, מנהלת חטיבת ההתחדשות העירונית בירושלים של קן התור, מתמחה בתכנון ובניית דירות למגזרים השונים בעיר, מתייחסת לאופי ולסגנון הבנייה של הדירות המיועדות לקהל החרדי: "בעבודה בירושלים אנחנו פוגשים אוכלוסיות ממגזרים שונים המרכיבים את החברה הישראלית ונדרשים להתאים לכל אוכלוסייה את סגנון הבנייה המתאים לאורח חייה. במרוצת השנים בנינו אלפי יח"ד לקהל חרדי, ברגישות ההכרחית ותוך הבנת צרכי הקהילה ובנייה על פי מפרט טכני המסתמך על כללי ההלכה".
"הדירות החרדיות שונות מדירות שנבנות עבור מגזרים אחרים. אחד המקומות שבהם ההבדל בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר הוא המטבח. זה מתחיל במיקום שלו, שבניגוד לנהוג בבנייה החדשה בה המטבח ממוקם כחלק מהחלל הציבורי, בבתים החרדיים מעדיפים שהמטבח יהיה בחדר נפרד. המטבח חייב להיות גדול מאחר ויש שני סטים של כלי אוכל - לבשרי ולחלבי ועוד כלים המיועדים לפסח. המטבח גם חייב לכלול שני כיורים, כאשר העדיפות היא להפרדה בין כל כיור כך שיהיה בשיש נפרד. אם אין אפשרות, אז צריך שני כיורים עם שני ברזים נפרדים וחציצה ביניהם. כך גם בנושא התנור והמדיח, שמשפחות רבות משתמשות בשני תנורים ומדיחים - עם הפרדה לבשרי ולחלבי".
"בתכנון של הקבלנים, צריך לדאוג לפינת אוכל גדולה, שבמקרים רבים משמשת לסעודת שבת, אך גם כמקום לימוד במהלך השבוע, ולכן קיימת פינת אוכל נוספת במטבח. כמו כן, צריך לקחת בחשבון שבסלון יהיה מקום לספריית קודש, ולמקם כיור מינימלי לנטילת ידיים בקרבת הסלון, בדרך כלל בסמוך לשירותי אורחים. בבנייה למגזר החרדי קיימת עדיפות למספר החדרים ולאו דווקא לגודלם, כיוון שמדובר במשפחות מרובות ילדים, העדיפות היא למספר חדרים, גם אם זה בא על חשבון חדרים מרווחים".
"הם מסתפקים בחדרים בגודל תקני. גם למיקום הדלתות יש חשיבות. על מנת לשמור על פרטיות ההורים, אנחנו עושים מאמץ שחדר ההורים יהיה החדר האחרון בדירה ורחוק מהחלל הציבורי. את תשומת הלב מקדישים גם למיקום החלונות ולגודלם, כדי לא לחטוא בהיזק ראייה ולשמור על פרטיות בני הבית, וכמובן לבניית מרפסת סוכה שתתן מענה הלכתי להקמת סוכה בבית המשפחה. גם את השטחים הציבוריים יש להתאים לקהל החרדי, כך למשל נדרשת הקפדה על בניית מעליות עם הכשר של המכון הטכנולוגי להלכה ולמדע".
" לבסוף, ההתנהלות מול המגזר החרדי באה לידי ביטוי גם בהסכמים שנעשים מולם, בהם עלינו להכניס היתר העסקה ודיין בורר". מסבירה וולף.
לדברי יהודית שניידר, בעלת סטודיו לאדריכלות ועיצוב פנים המתמחה בתכנון ועיצוב סביבות מגורים למגזרים השונים, אזורי האירוח הם ציר חשוב ומרכזי בכלל המגזרים, אך בעיקר אצל בני המגזר החרדי, הדרוזי והערבי: "המשפחות במגזרים הללו הן מטבען גדולות ובאירועים מסוימים, בפרט במועדים, חגים ובסמוך לשמחות, הן מארחות עשרות רבות של משתתפים בבת אחת או לאורך אותו היום. לכן, הצרכים והפסילטיז בבתים שלהם שונים בתכלית מאלה שבבית החילוני".
"בבתים של משפחות מוסלמיות למשל, נראה שני סלונים: האחד הוא זה המשפחתי שמטבעו הוא עוטף וחמים ושם נמצא את מסך הטלוויזיה ואת הקמין; לרוב קמין עץ כמו בבית ההורים גם כשמדובר בבתים בעיצוב מהוקצע ומודרני, לא רק בבתים בסגנון כפרי. כך אגב גם אצל הדרוזים. הסלון הנוסף הוא הסלון הפורמלי - מקום של כבוד לאורחים. מדובר בחלל מאוד מפואר ומושקע וחשוב להם לייצר בו את אפקט הוואו. הספות בו משודרגות ומפנקות, התאורה מרשימה ובהרבה מהמקרים הרהיטים מוזמנים בהזמנה מיוחדת מחו"ל".
לדברי שניידר, "המטבח הוא לב הבית בכל המגזרים אך אצל משפחות דתיות וחרדיות הסממנים והדרישות הם שונים. זה תלוי בזרם ומידת ההקפדה אבל בהרבה בתים ההפרדה בין חלב לבשר היא מוחלטת ולכן צריך לייצר שניים מכל דבר: שני תנורים, שני כיורים ושני משטחי עבודה נפרדים. זה נדבך ששמים עליו דגש כבר בראשית התכנון ובמקרים של דירות ובתים שהמטראז' שלהם מוגדר מראש, המטבח הגדול יבוא לפעמים על חשבון פונקציות האחרות. בתוך כך למשפחות חרדיות חשוב בראש ובראשונה שיהיה מקום לכולם, גם אם זה בא על חשבון הנוחות.. בהרבה מהן עיקר האירוח מתבצע לא בסלון אלא דווקא סביב שולחן האוכל. אם בבתים חילוניים פינת האוכל נפתחת לרגל אירועים מיוחדים אצלם השולחן מלכתחילה פתוח כל השנה. שולחן גדול פותר אגב גם את עניין הצניעות- יש סביבו מספיק מקום לכולם".
"גם חדרי השינה בבתי החרדים שונים, בפרט בשל העובדה שבמרכזם יש מיטה יהודית אותה ניתן לחבר ולנתק על פי צורך. זהו פתרון יעיל לתקופת הנידה והוא מצריך תכנון של חלל מודולרי שניתן לשנע בו את הרהיטים בהתאם לתקופה, לא רק את המיטה אלא גם את שידות הלילה וגופי התאורה. כל זה צריך להילקח בחשבון בתכנון ויש להשאיר די מקום להכל", אומרת שניידר. "בבתים המושקעים המיטות הללו מפוארות ובד בבד נפרדות. יותר מכל, מכיוון שלא פעם מתארחים ולנים בהם עשרות אורחים במקביל בחלקן אנחנו מתכננים מיטות נשלפות - כך הילדים והנכדים יכולים ללון יחד עם בני הזוג. בחדרי הילדים נראה הרבה פעמים מיטות קומתיים".
לשיטתה של שניידר, גם סביבת ה-OUTDOOR מושפעת מתרבות ומצוות: "יש את ההלכה שנלקחת בחשבון, כך למשל במקרה של סוכה שלא ניתן להקים בכל מקום. ככלל, החוץ נכנס חזק לעוגת תקציב הבניה והשיפוץ. במרבית מהגינות בבתים של בני המגזר הערבי מותקן טאבון. זה משהו שנכנס חזק במגזר הכללי אבל במקרה שלהם רואים את זה ביתר שאת".
לדברי אורלי גוהר בן-הרוש, מעצבת הבית של ellita living, "בבתי החרדים, על פי רוב, אין טלוויזיות ומחשבים, ובמקומם הם מתעמקים בקריאת ספרים ודברי תורה, לכן לספריות יש תפקיד חשוב ומרכזי. הספרים מקבלים מקום של כבוד ומוצגים בצורה מהודרת. הם מהווים חלק בלתי נפרד מהחלל ואחד התפקידים של הספריות הוא להעצים אותם. לשם כך, רבים בוחרים בספריות במראה מודרני וקליל ממתכת שמאזנות את התצוגה ונותנות נפח רב יותר לספרים עצמם".
"אצל החילוניים תפיסת החיים היא אחרת, והם מייחסים חשיבות רבה לנוחות היום-יומית. בראש ובראשונה חשוב להם שהספה תהיה נוחה להתרווח בה מול הטלוויזיה. האירוח בבית פחות משמעותי, כיוון שחלק גדול מהאינטראקציות קורות בחוץ במסעדות, ברים ואירועים. מאותה סיבה בדיוק גם ההתייחסות לפינת האוכל היא שונה - הדגש הוא פחות על הפונקציה ויותר על העיצוב, פינה שנראית כמו תכשיט בבית".
קובי חליפה, בעלי חברת Arteferro, המתמחה בעיצוב וייצור חלונות בלגיים מברזל, מסביר כי "בעוד במגזר החילוני העיצוב יותר מיינסטרים, מינימליסטי ונקי, במגזר הערבי והחרדי אנחנו רואים העדפה ברורה לעיצוב יותר דומיננטי ורומנטי - תוצר של העיצוב המסורתי שנוכח בבתי התפילה של שתי הדתות. הם חשופים לתפיסת העיצוב הזאת ומאמצים אותה לבתיהם. מסיבה זאת נראה בבתים שלהם מוטיבים שלקוחים מעולמות התוכן הללו, בצורה מופשטת או באינטרפרטציה מודרנית יותר. בתוך כך, בבתי החרדים יש מקום של כבוד לספריות גדולות שמיועדות לרוב לספרי הקודש מה שאצל מרבית החילונים פחות בולט, אצלם עיקר הפוקוס בחלל הציבורי הוא על הקיר בו ממוקם מסך הטלוויזיה".
"גם בסביבת החוץ אנחנו רואים הבדלים: במשפחות הדתיות יש התמקדות באירוח שמושתת על שולחנות אוכל גדולים סביבם המשפחה מתכנסת, שמצויים תחת פרגולה גדולה, דבר שקיים גם במגזר החילוני, רק שבמקרה זה עיקר האירוח מתבצע סביב מטבח החוץ. תרבות הפנאי אצל החילונים היא נוכחת והם יכולים לבשל גם במועדים וסופי שבוע". מסכם חליפה.